ישראל יוצאת מהקורונה, וחוזרת ל"מכות" הרגילות: הקיץ כבר החל, ועמו מכת עקיצות יתושים. מדיווחים שמגיעים ל-ynet מכל הארץ, ישנן מאות פניות בשבועיים האחרונים לרופאי ילדים ומשפחה עם תלונות על עקיצות וגירודים, כאשר בחלק מהמקרים הילדים אף נזקקו לטיפול אנטיביוטי עקב זיהום לאחר העקיצה.
יחד עם זאת יש לומר, שבמרבית המקרים לא מדובר בסכנה בריאותית אלא במטרד מגרד מאוד. אלה העקיצות הנפוצות בחודשי הקיץ, האשמים המרכזיים - ומה מומלץ לעשות כדי למנוע הידרדרות במצב.
אז למה היתושים עוקצים דווקא אתכם? צפו:
למה היתושים עוקצים דווקא אתכם
(אלי סגל וחגי דקל)
אם שאלתם את עצמכם למה אתם או ילדיכם נעקצים יותר מכולם, כנראה שיש לכך תשובה: נקבת היתוש (כן, רק הנקבה היא זו שעוקצת) יכולה להריח אתכם ממרחק של 30 מטרים, כך על פי מחקרים אחרונים, ובעזרת מנגנון הראייה לטוס ישר אל העור שלכם, להחדיר את החדק המציצה שלה ולמצוץ את דמכם לקבלת אנרגיה, בדרך להמשך מסע ההזנה ההישרדותי שלה. לרוב נקבת היתוש ניזונה מפירות, אולם כשמגיע הרגע לייצר ביצים ולהטילן, היא זקוקה לחלבונים, אותם היא מקבלת מהדם שלנו.
כשהיא דוקרת את העור, נקבת היתוש מפרישה את הרוק שלה, שמכיל אנזימים מעכלים ונוגדי קרישה המסייעים לה למצוץ את דמנו במהירות וביעילות. הגוף שלנו, שמבחין בפולש זר, מתחיל במעין מלחמה ומפריש היסטמין. זהו חומר המצוי בכל רקמות הגוף, וגורם להרחבת כלי גם כחלק מתגובה אלרגית. ההרחבה הזו גורמת לאדמומיות ולזליגה של נוזל מתוך כלי הדם סביב אזור העקיצה.
בתוך כך, גורם ההיסטמין לגירוי של סיבי עצב בעור, ומכאן תחושת הכאב והרצון לגרד את אזור העקיצה. אלא שכל גירוד נוסף גורם לשחרור של כמויות נוספות של היסטמין, לנפיחות גדולה יותר ולמעשה להחרפת הגירוי. הגירוד גם עלול לפצוע את העור ולגרום לזיהום של אזור העקיצה.
כך תטפלו בעקיצות נקבת היתוש:
- הקפידו שלא לגרד את אזור העקיצה ומנעו מהתינוק או מהילד לגרד את האזור. כל גירוד עלול לפצוע את האזור ולהחדיר חיידקים לפצע, ולגרום לזיהומו עד כדי סכנה.
- אם מתפתחת תגובה אלרגית, כלומר גרד עז, אדמומיות או נפיחות באזור, תוכלו לבקש מהרופא מרשם לסירופ פניסטיל (המינון לרוב הוא טיפה אחת לכל ק"ג משקל גוף אצל תינוקות וילדים מעל גיל שנה).
- במקרים של גרד עז ניתן למרוח על אזור העקיצה גם משחת קורטיקוסטרואידים המפחיתה מהגרד (דוגמת "אלוקום") וניתנת במרשם רופא.
- יש לסמן את אזור האדמומיות בעקיצה. אם האדמומיות הולכת ומתפשטת או שמופיעים סימני קוצר נשימה, הקאות, נפיחות בגפיים בשפתיים או בלשון – יש לפנות מיד לחדר המיון.
דבורים וצרעות
עקיצות דבורים וצרעות אינן מהוות סכנה, אלא במקרים של רגישות יתר לחרק העוקץ או במקרים של ריבוי עקיצות או עקיצה באזור הגרון. הסימנים לעקיצות הם פשוטים וביניהם אדמומיות, כאב מקומי, נפיחות או בצקות, העלולות להתפתח לבעיה מערכתית. במקרים הקשים יותר יופיעו קוצר נשימה, פריחה כללית, גירוד, כאבי ראש וירידה בלחץ הדם.
כך תטפלו בעקיצות דבורים וצרעות:
- שטפו וקררו: אם התגובה אינה חמורה, הטיפול הוא שטיפת האזור העקוץ עם מים וסבון, הוצאת העוקץ על ידי גירוד עדין (על ידי להב ובצורה מאוזנת) וקירור מקום העקיצה.
- אם אזור העקיצה מגרד: היעזרו במשחה נגד גירוד ובמקרים קשים יותר פנו לייעוץ רופא.
- במקרה של איבוד הכרה: אם החולה איבד את הכרתו יש לבצע החייאה, להזעיק צוות מד"א ולפנות לבית החולים.
שושנת יריחו: עקיצת זבוב החול
כאשר פצע העקיצה אינו מתרפא בתוך 3 שבועות, וכולל גם הפרשה מוגלתית או כאבים עזים, יש לפנות לרופא עור בחשד להדבקה בשושנת יריחו (לישמניה).
המחלה נקראת "לישמניאזיס עורי", וביטויה הקליני הוא נגעים הפוגעים במראה החיצוני. "שושנת יריחו" מוכרת בישראל מאז שנת 1949 ומועברת על ידי שני מיני טפילים המדביקים את בני האדם דרך זבוב החול. הטפיל נישא על ידי המכרסמים פְּסַמּוֹן ומריון המדבר או על ידי שפני סלע.
הטפיל מסוג L.tropica הגורם למחלה, שוכן סביב הכנרת, גב ההר ביהודה ושומרון, מרכז הגליל ובקעת הכנרת. הטפיל L.major קיים בבקעת בית שאן, בנגב המערבי, בהר הנגב ובערבה. המחלה קשה מאוד לטיפול, ודורשת פעמים רבות אשפוז לצורך קבלת עירוי לווריד.
לישמניה עורית הנפוצה בישראל אינה מסכנת חיים, אולם כאמור גורמת לכאב רב ולפצע קשה לטיפול המותיר פעמים רבות צלקת על העור. במקרה של חשד לנגע לישמניה, רופא נוטל דגימה מהנגע שנשלחת למעבדה לזיהוי הטפיל, לבדיקה הנקראת PCR. מדובר בבדיקה רגישה ומדויקת המאתרת את המטען הגנטי של הטפיל. הבדיקה לא מתבצעת בקופות החולים, אלא במספר מרכזים רפואיים בארץ והתשובה מתקבלת תוך מספר ימים.
כך תטפלו בעקיצת זבוב החול:
טיפולים המקובלים בישראל כוללים טיפולים מקומיים במרפאות עור או מרפאות מטיילים. לעיתים מדובר גם בנגעים קשים, מודלקים ומכאיבים, שדורשים טיפול תרופתי לווריד וטיפולי אלקטרותרפיה או לייזר. הטיפולים המקומיים הם:
- מריחת המשחה LeshcutanR פעמיים ביום למשך כשלושה שבועות. תופעת הלוואי כוללת גירוי של העור וגרד עז. טיפול זה אינו מתאים לנגעים בפנים, מאחר שהוא יוצר דלקת בעור.
- הזרקת התרופה Pentostam לתוך הנגע, אחת לשבוע עד אחת לשלושה שבועות. מדובר בטיפול כואב שאינו מתאים לילדים.
- צריבת הנגעים בחנקן נוזלי, אחת לשבוע, למשך 20 שניות בכל פעם. נדרשים מספר טיפולים בהתאם לגודל הנגע. טיפול זה יכול לגרום לצביעה של העור ואינו מתאים לטיפול בנגעים בפנים או לטיפול בילדים.
- חשיפה למנורות אור אדום. טיפול זה כולל ארבעה עד 10 טיפולים בהפרש של שבוע עד שבועיים בין הטיפולים.
- הטיפולים המערכתיים כוללים מתן עירויי תרופות במסגרת אשפוז מלא או אשפוז יום במחלקת עור. במקרים מסוימים ניתן טיפול בכדור Impavido במינון של 150 מיליגרמים ליום למשך חודש. טיפולים אלה ניתנים רק במקרים קשים וכוללים תופעות לוואי רבות.
נגעי לישמניה עורית הנגרמים על ידי הטפיל "לישמניה מייג'ור", יחלימו ברובם תוך 12-6 חודשים. נגעים הנגרמים על ידי "לישמניה טרופיקה", ברוב המקרים יחלימו תוך 24 חודשים.
סקביאס
חרק הסקביאס, ובשמו הרפואי סרקופטס סקאביי, הוא אחד הנפוצים ביותר בעולם, ומתפשט במהירות במגע של עור בעור או באמצעות מגע עם בגדים או כלי מיטה נגועים. אם התרגלתם ל"שמיכת סקביאס" צבאית, כדאי שתדעו שהחרק נמצא לא רק בצה"ל, אלא עשוי להתארח גם בבתי מלון, אכסניות ואצלכם בבית.
כשהחרק מחוץ לגוף, הוא אינו שורד יותר מ-48 עד 72 שעות. אולם על גוף האדם, נקבת הסקביאס עשויה להאריך ימים עד חודש. במהלך תקופת חייה היא מטילה ביצים (לעתים על העור עצמו ולעתים חופרת ומטילה מתחת לעור), מהם בוקעים זחלי הסקביאס.
תנועת הסקביאס בתוך העור ועליו גורמת לגרד עז הדומה לתגובה אלרגית: "איים" של נגעים אדומים מורמים מעט מעל פני העור. גם נוכחות הביצים, אותן הטילו נקבות הסקביאס על העור, גורמת לתגובה אלרגית עזה המביאה לתחושת גרד קשה.
בתוך ארבעה עד שישה ימים מרגע ההדבקה, מתחילים להופיע הסימפטומים. על העור יופיעו נגעים הנראים כמו פיצעונים או חורים זעירים, במיוחד בין האצבעות, על קפלי עור בזרועות, במרפקים, בברכיים, על הפין, השדיים או הכתפיים.
הנגעים גורמים לגרד עז בכל הגוף, במיוחד בלילה. תחושת הגרד העז גורמת לנדבקים, איך לא, לגרד את הפצעים, ובכך לגרום להדבקה נוספת (הדבקה שניונית) גם בחיידקים.
כך תטפלו בסקביאס:
- קיימות כמה תמיסות לטיפול בסקביאס, אותן יש למרוח מכף רגל ועד ראש לפני השינה, למשך שמונה שעות. לאחר מכן נדרש הנדבק להתקלח ולהסיר מעליו את שיירי התמיסה. הטיפול בתמיסה נדרש גם כעבור שבוע עד 10 ימים, כדי לוודא השמדה של כל חרקי הסקביאס.
- גם לאחר הטיפול, הגירוד עשוי להימשך עוד שבועיים עד שלושה, אולם אין זה אומר שהאדם עדיין נגוע. הרופא עשוי לרשום תרופות נוספות כדי להקל על תחושת הגרד העז.
- כל הבגדים, כלי המיטה והמגבות של האדם הנגוע צריכים לעבור כביסה במים רותחים מיד עם האבחנה, משום שהחרק נוטה לשהות גם עליהם. מאחר שהחרק מדבק ביותר ועובר בקלות מאדם לאדם או דרך הבגדים, גם בני משפחה שהיו במגע קרוב עם האדם הנגוע צריכים לקבל טיפול למניעת הדבקה מחודשת.
פשפש המיטה
פשש המיטה הוא חרק נפוץ ביותר בישראל שחוזר להטריד בשנים האחרונות. הוא נפוץ בעיקר במקומות בעלי היגיינה ירודה כמו מעונות, בתי סוהר, בתים מוזנחים, מגורי חיילים, רהיטים ישנים ברחוב וגם בתי מלון וצימרים.
3 צפייה בגלריה
הטיפול בגרד עצמו כולל הימנעות מגירוד אזורי העקיצה למניעת זיהום משני. פשפש המיטה
(צילום: shutterstock)
פשפש המיטה נפוץ בכל עונות הקיץ, וסימני ההדבקה כוללים עקיצות על הגוף מהתגובה האלרגית לחומר המופרש בעת מציצת הדם וכתמי דם על המיטה. בתוך כך עלולים להימצא נשלים בגוון חלודה על גבי המזרן. הפשפש אינו יכול לחיות על גוף האדם, והוא מתחבא לרוב בתוך המזרן, בין קפליו ואפילו בשקעי חשמל, סדקים בקירות או באזור משקופי הדלות. העקיצה מתרחשת לרוב בשעות הערב.
מאחר שהפשפש אינו יכול לחיות על גוף האדם, הדרך להיפטר מהמטרד היא באמצעות הדברה בבית, שאיבת כלי המיטה, והקפדה לא להכניס הביתה רהיטים ישנים שלא עברו ניקוי או שאיבה.
כך תטפלו בעקיצות פשפשים:
הטיפול בגרד עצמו כולל הימנעות מגירוד אזורי העקיצה למניעת זיהום משני, תרופות אנטיהיסטמיניות ובמקרה הצורך גם משחת קורטיקוסטרואידים.
מתי לפנות לרופא?
- כשהעקיצה המלווה בחום גבוה מעל יומיים.
- גרד עז שאינו מוקל על ידי טיפול במשחה מקומית
- עקיצה מפרישה מוגלה או מלווה בכאבים עזים.
- קוצר נשימה, נפיחות בשפתיים בלשון או בגפיים או הקאות.
