1. מסכה, מרחק ושמירה על היגיינה - ממ"ש. זו חובה ושגרה שעל כל אחד מאיתנו לקיים - אין פטור.
2. הסברה, הסברה, הסברה: הקמת מערך לאומי שבראשו תוצב דמות קבועה (מתחום הדוברות) שתציג הנחיות חדות עם מסרים אחידים, תוך שקיפות וללא הפחדה. יש לגייס אדמו"רים, מובילי דעה ומשפיענים במגזרים הערבי והחרדי ובקרב יוצאי ברית־המועצות לשעבר ואתיופיה.
3. סיעור מוחות ואיחוד דוחות: מרוב מסמכים לא רואים את האמת, והציבור מאבד אמון. מחברי הדוחות והמודלים צריכים לשבת יחד ולהתווכח - עד שיגיעו לעמדה שמקובלת על כולם.
4. נפש בריאה: הפעלת מערך לאומי לבריאות הנפש בשל המצוקות שמתעוררות אצל חולים ומחלימים ובני משפחותיהם. וגם עבור ילדים ובני נוער בריאים גופנית שנתונים בסגר ולומדים בזום. חמורות לא פחות הן הדאגות של הרבים שאיבדו את פרנסתם.
5. שינוי גישה: התחקיר האפידמיולוגי מחפש את הנתון הלא נכון. די לרדוף אחרי ה־R0, אותו ממוצע מפורסם של מספר האנשים שצפויים לחלות אחרי שנחשפו לחולה מאומת. צריך ללכוד את ה־k, את "מפיצי־העל". רק כך נבין מי חולה ועלול להדביק רבים בבת אחת, ומי חולה אבל לא מידבק כלל. בהתאם, ניתן לבנות את מערך הבדיקות והמגעים בין האנשים, לקבוע את מדיניות המניעה - וכך לקטוע את שרשרת ההדבקה.
6. חינוך לפני הכל: מחקרים אחרונים מוכיחים כי ילדים אינם המפיצים העיקריים של הנגיף. יש לפתוח את מערכת החינוך בהדרגה ובקפסולות. לבדוק את המורים ואת צוותי בתי הספר ולבצע דגימה אקראית של התלמידים בכיתות השונות, ולחזור על הבדיקות מדי 12־14 יום. עם פתיחת שנת הלימודים האקדמית, הצגת בדיקת קורונה שלילית כדי להיכנס בשערי הקמפוס. בהמשך, דגימה אקראית של הסטודנטים, המרצים והמנהלה.
7. שמיים פתוחים: טיסות אינן מידבקות. האוורור במטוסים נעשה על ידי מסנני אוויר מסוג HEPA, שמסננים 99.7% מהחלקיקים שנישאים במטוס. לכן יש לפתוח את נתב"ג ולקיים בו נוהל קבוע של בדיקות, כולל גיוס של יחידת כלבני עוקץ עם כלבים שיאומנו במיוחד להריח ולזהות חולי קורונה חמישה ימים לפני התפרצות המחלה. זה אפשרי.
8. בדיקות ומעבדות: חובה לאפשר תפעול של מעבדות רבות וכינון סטנדרט שווה ואחיד לכולן. ביצוע בדיקות רבות, מהירות, זמינות ונגישות, כולל בדיקות סרולוגיות.
9. חיזוק בתי החולים: יש לתגבר את בתי החולים הקיימים, ולא לפתוח בתי חולים שדה. על בתי החולים המרכזיים להיות בקשר הדוק, מייעץ ותומך עם בתי החולים בפריפריה. שמירה על הצוות הרפואי עם מיגון הולם ורענונו. פרוטוקולים אחידים לטיפול ומדיניות של שילוב תרופות ניסיוניות. ויסות חולים בשלב טרום בית החולים ופינוי שגרתי, כמו מערך פינוי פצועים ברמה לאומית ובחלוקה למחוזות.
10. שיקום חולים קשים: חלק מחולי הקורונה הקשים שמשתחררים מאשפוז צריכים לעבור למרפאות ולמחלקות שיקום כדי לשוב לתפקוד פיזי ונפשי.
11. אין תרופות פלא: חובה לסייע בפיתוח חיסון ותרופות. על החיסון להיות בטוח, תקף, מדעי וחופשי מכל השפעה פוליטית או מסחרית.
12. מדיניות החיסונים: ישראל צריכה לקבוע מראש את הצורה והתעדוף שבהם יינתנו לאזרחים חיסוני השפעת, ובבוא היום גם החיסון לקורונה.
13. רענון בצמרת: החלפה של יועצים ובעלי תפקידים כדי להגיע לסיעור מוחות מיטבי.
14. הידד לרפואה הציבורית: שמירה על רפואה שוויונית לכו־לם.
15. יציאה מהסגר: פתיחה הדרגתית, מבעלי סיכון נמוך לבעלי סיכון גבוה, בהיגיון ובשקיפות.
פרופ' ריבקינד הוא כירורג בכיר, מומחה לטראומה, לכירורגיה דחופה ולרפואת חירום, מהמרכז הרפואי הדסה עין כרם
