מגפת הקורונה שאמורה הייתה לעודד ריחוק חברתי, עשתה בתחום מחלות המין בדיוק את ההפך. מאז פרוץ הפנדמיה, נרשמת בישראל קפיצה משמעותית בשיעור מחלות המין בישראל, כשהחיידקים הולכים ומגלים עמידויות גוברות לאנטיביוטיקה, מה שמוביל למקרים רבים בהם לא ניתן כלל לטפל.
כך למשל, חיידק הכלמידיה דווח ב-2009 אצל 252 ישראלים בתקופה של ינואר עד אוגוסט, בעוד שאשתקד זינק המספר ל-667 נדבקים באותה תקופה.
גם מחלת העגבת רושמת עלייה חמורה, מ-60 נדבקים בשנת 2009 עד ל-231 נדבקים השנה. במחלת הזיבה נדבקו ב-2009 כ-182 ישראלים, והשנה נרשמו עד כה 209 מקרי הדבקה.
גם את הנתונים הללו יש לסייג, וההערכה היא כי רק בחלק קטן מהנדבקים ניגשו לבדיקה והרופא דיווח על כך למשרד הבריאות. מומחי המשרד מבהירים כי רבים אחרים שנדבקו לא דיווחו וככל הנראה גם לא טופלו והעבירו הלאה את הזיהום החיידקי.
במקביל, ארגון הבריאות העולמי חזה לפני מספר שנים, כי בקרוב החיידקים שגורמים לעגבת, זיבה וכלמידיה יהיו עמידים בפני אנטיביוטיקה. לאור התחזית העגומה, שינה הארגון את המלצותיו לטיפול, קרא לצמצם את השימוש באנטיביוטיקה ומנחה את הרופאים לרשום למטופל רק את האנטיביוטיקה המתאימה בדיוק לזן החיידק הספציפי.
כבר עתה מגלים החיידקים עמידויות לאנטיביוטיקות פניצילין, טטראציקלין ופלואורוקווינולון. במקרים מסוימים, גם שילוב של תרופות הופך לבלתי יעיל. ללא טיפול, המחלות הללו עלולות לגרום לתוצאות קשות, בהם זיהומים בכליות, הריון חוץ רחמי והפלות.
אבל הסכנה אינה מתמקדת רק במחלות המין עצמן, אלא גם בווירוס הקורונה: מומחים ברחבי העולם המליצו לאחרונה להימנע ממין מזדמן, ובכל מקרה – להימנע מנשיקות. האחרונה בהמלצות היתה הרופאה הראשית של קנדה, ד"ר תרסה טם, שאמרה: "אין עדויות לכך שנגיף הקורונה עובר בנוזל וגינלי או זרע, אבל הוא עובר ברוק", והמליצה ל"סטוציונרים" שלא להתנשק, והוסיפה המלצה שקשה להאמין שתממוש – לעטות מסכה בזמן הסקס עצמו.
מה הם התסמינים של מחלות המין השכיחות בישראל, איך בודקים ומה הטיפול? הנה הרשימה המלאה:
סיפיליס
מה זה: סיפיליס (עגבת) נגרמת על ידי החיידק טרפונמה פאלידום. המחלה נקראת פעמים רבות "החקיין הגדול", בשל התסמינים והסימנים הרבים שמקשים להבחין בינה למחלות רבות אחרות.
בעבר רווחה המחלה בעיקר בקרב גברים ונשים הטרוסקסואלים, אולם בשנים האחרונות חלה עלייה תלולה בקרב הומוסקסואלים העוסקים במין אוראלי ונדבקים במחלה.
אצל חולי איידס שכיחות המחלה גבוהה עד פי 5, בשל הקלות בה חודר החיידק לגוף הלוקה בכשל חיסוני. גם אלה שנדבקו במחלות מין אחרות פגיעים יותר להדבקה בחיידק.
מהלך המחלה: סיפיליס עובר מאדם לאדם דרך מגע ישיר עם הפצעים המופיעים לרוב על הנרתיק, פי הטבעת או החלחולת (רקטום). הנגעים עשויים להופיע גם על השפתיים. דרך קיום יחסי מין מדממים פצעי הסיפיליס בקלות וכך עוברים מאדם לאדם.
העברת החיידק מתרחשת בעיקר באמצעות מין לא מוגן – וגינלי, אנאלי או אוראלי. נשים הרות שחולות בסיפיליס עלולות להעביר את המחלה לעובר.
סיפיליס לא עובר דרך מושבי אסלה, ידיות דלתות, בריכות שחייה, אמבטיות, מקלחות, בגדים, או אכילה מסכו"ם או כלי אוכל משותפים.
רבים מאלה שנדבקים בחיידק הגורם לסיפיליס אינם לוקים בתסמינים במשך שנים, אולם הם עומדים בפני סיכון לסיבוכים קשים ללא טיפול. אף שההעברה מתרחשת מאדם נגוע לאדם אחר, רבים מהנגעים המדביקים אינם נראים על פני השטח. כך שמרבית אלה שנדבקים בסיפיליס כלל אינם יודעים על כך.
המחלה מתחלקת לשלושה שלבים. בשלב הראשון (10 עד 90 יום מההדבקה) מופיע נגע בודד הקרוי שאנקר, או מספר נגעים כאלה. הנגע נוקשה, עגול, קטן ואינו מכאיב, ומופיע בנקודת החדירה של החיידק לגוף. הנגע מופיע למשך שלושה עד שישה שבועות, ומתרפא ללא טיפול. עם זאת, אם אין מתחילים בטיפול מתאים, הזיהום מתקדם לשלב הבא.
בשלב השני מופיעה פריחה על העור והריריות. הפריחה לרוב אינה מגרדת והיא עלולה להופיע במקום שבו התרפא הנגע הראשוני, או כמה שבועות אחר כך. הפריחה מופיעה כנקודות חומות-אדומות נוקשות על כפות הידיים והרגליים, או במקומות נוספים בגוף. לעתים הפריחה כה בהירה עד שקשה להבחין בה.
בנוסף לפריחה מופיעים תסמינים הכוללים חום, בלוטות לימפה נפוחות, גרון כואב, נשירת שיער, כאבי ראש, איבוד משקל, כאבי שרירים ועייפות. הסימנים והתסמינים של סיפיליס משני יחלפו, אולם בלי טיפול המחלה תתקדם לשלב האחרון.
השלב השלישי של המחלה מופיע כשהנגעים נעלמים. בלי טיפול, האדם הנגוע ימשיך לשאת את המחלה עד שהחיידק יגרום להרס איברים שונים ובהם מערכת העצבים, עיניים, לב, כלי דם, כבד, עצמות ומפרקים - ואף המוח. הרס האיברים עשוי להתרחש גם שנים אחרי ההדבקה, ויתבטא בשיתוק, אובדן תחושה, עיוורון ודמנציה. הפגיעה הזו כה חמורה, עד שהיא מסתיימת במוות.
חיידק הסיפיליס עלול להדביק גם את העובר ברחם, מה שעלול להביא ללידת יילוד מת, או למוות זמן קצר לאחר הלידה. תינוק שנדבק מאמו בחיידק עלול תחילה לא לגלות תסמינים כלל, אולם ללא טיפול מיידי הוא יפתח סיבוכים קשים בתוך מספר שבועות ובהם שיתוקים, פרכוסים ומוות.
מה הטיפול: עם הופעת הנגע נוטל הרופא דגימה ושולח אותה לבדיקה תחת מיקרוסקופ. אם החיידק נמצא בנגע, הוא ייראה בעדשות המיקרוסקופ.
דרך נוספת כדי לקבוע האם אדם נדבק במחלה היא באמצעות בדיקת דם: הבדיקה מודדת נוגדנים שהופיעו בגוף כנגד המחלה. מאחר שהחיידק גורם לנזק קשה לעובר, מומלץ על כל הנשים לעבור בדיקה לאבחון המחלה.
בשלבים הראשונים ועד שנה מרגע ההדבקה – מטפלים באמצעות זריקת אנטיביוטיקה לתוך השריר. לא קיימות תרופות ביתיות היעילות לטיפול במחלה.
לאלה המחליפים בני זוג ומקיימים יחסי מין לא מוגנים ומין אוראלי, מומלץ להיבדק מספר פעמים בשנה. אלה שנדבקו במחלה עלולים ללקות בה שוב, גם לאחר טיפול מוצלח. הסיבה לכך היא שנגעי הסיפיליס עלולים להישאר חבויים בנרתיק, בפי הטבעת או בפה, ולא תמיד ניתן לדעת אם בני הזוג נגועים.
זיבה
מה זה: זיבה (Gonorrhea) היא אחת ממחלות המין הנפוצות ביותר. למרות שהמחלה מוכרת ויש לא מעט תרופות יעילות לטיפול בה, עדיין היא ממשיכה להכות במין האנושי במרץ רב. כ-60 מיליון איש, גברים ונשים ברחבי העולם, נדבקים מדי שנה בזיבה. רק בארצות הברית עומד שיעור ההדבקה על שלושה מיליון בני אדם בשנה.
מהלך המחלה: מחלת הזיבה נגרמת על ידי החיידק "נייסריה גונוריאה" מקבוצת החיידקים המכונה "גרם שליליים". השם גונוריאה מגיע מיוונית ומשמעותו "שטף זרעים", משום שביוון העתיקה סברו כי ההפרשה המוגלתית אצל החולים מכילה גם זרעונים.
המחלה מתפשטת דרך מגע מיני, אולם נשים נגועות עלולות להעביר את המחלה גם לתינוק בזמן הלידה, מה שיגרום אצלו לדלקת הלחמית. זו אחת הסיבות שכל היילודים בישראל ובמדינות מערביות נוספות מטופלים מיד לאחר הלידה במשחת עיניים אנטיביוטית. החיידק עלול לעבור גם באמצעות מגע עם חפצים או כלים שהיו במגע עם חלקים נגועים.
תקופת הדגירה של המחלה נמשכת בין יומיים עד שבועיים, אולם מרבית התסמינים מופיעים בתוך יומיים עד חמישה ימים לאחר ההידבקות. אצל 30% עד 60% מהנשים הנגועות המחלה לא תגרום לכל סימפטום משמעותי. אצל אחרות גורמת המחלה להפרשה וגינלית, כאב בזמן השתנה, דימום שאינו בתקופת המחזור או דימום לאחר קיום מגע מיני. בבדיקה אצל הרופא ייראה צוואר הרחם דלקתי ויפריש מוגלה.
אצל גברים גורמת המחלה לדלקת של השופכה הגורמת לכאב בזמן השתנה ולהפרשה מוגלתית. במקרים חמורים עלולה המחלה לגרום לדלקת של האגן הכוללת כאבי בטן, דימומים, הקאות או חום. גברים עלולים לסבול מכאב באיזור הפין, כאבי בטן וחום. החיידק עלול לעבור במעלה צינור השופכה ולהדביק גם את האשכים ובלוטת הערמונית, מה שעלול לגרום לכאב מפשעתי ונפיחות.
אם ההדבקה מתרחשת בפי הטבעת יסבול החולה מהפרשה רירית או מוגלתית, דימום וכאב בעת מתן צואה. עם זאת, גונוריאה של פי הטבעת יכול להופיע גם בצורה "שקטה" שאינה גורמת לתסמינים כלשהם.
חיידק הגונוריאה עלול גם לגרום לדלקת של הלוע. גם במקרה כזה עשויה המחלה להיות "שקטה" או להתבטא באודם, נפיחות של השקדים, קשיי נשימה ודיבור, והתנפחות של בלוטות הלימפה בצוואר. זיבה של הלוע נגרמת כמעט תמיד בעקבות מין אוראלי עם אדם הנגוע בחיידק.
מעבר להתפשטות הדלקת באיברי המין, שם הוא עלול לגרום לסיבוכים וצלקות במבנים שונים במערכת המין, עלול חיידק הגונוריאה לגרום לסיבוכים בלב, במפרקים ובמוח. אצל אחוז מהאנשים הנגועים תתפתח דלקת מפרקים. במצב זה, השכיח יותר אצל נשים, יופיעו חום, צמרמורות, נגעים בעור ואודם במפרקים שונים בגוף.
מה הטיפול: בכחמישית ממקרי הזיבה בגברים ובכמחצית מהמקרים בנשים, קיים זיהום מקביל גם בחיידק כלמידיה, ועל כן בכל מקרי ההדבקה בזיבה מטפלים גם בכלמידיה, ומבצעים בדיקה גם לסיפיליס ול-HIV.
במקרים לא מסובכים, הטיפול הוא בזריקת אנטיביוטיקה רוצפין לתוך השריר במינון 125 מיליגרמים פעם אחת, או בתרופה צפיקסים במינון 400 מ"ג דרך הפה בפעם אחת, יחד עם האנטיביוטיקה אזניל במינון של גרם אחד דרך הפה בפעם אחת.
במקרים של אלרגיות, ניתן לשלב תרופות אנטיביוטיקה אחרות. במקרים של זיבה מפושטת, מאשפזים את החולה לאנטיביוטיקה לתוך הווריד.
כלמידיה
מה זה: מחלת מין שכאמור "מגיעה" פעמים רבות יחד עם זיבה, והגורם לה הוא החיידק כלמידיה טריכומטיס.
מהלך המחלה: החיידק דוגר בגוף כ-10 עד 20 יום מרגע ההדבקה, ואז גורם לתסמינים הכוללים כאב בהטלת שתן, כאבי בטן, הפרשה מוגלתית מאיברי המין, דימומים בהטלת שתן או באמצע המחזור החודשי, תכיפות וצריבה במתן שתן, כאבים בעת יחסי מין, הפרשות מימיות מאיברי המין, ואצל גברים נפיחות וכאבים באשכים. החיידק עלול לגרום לטווח הארוך גם לפגיעה בפוריות.
מה הטיפול: אנטיביוטיקה אזניל במתן חד פעמי דרך הפה.
הרפס
מה זה: הוא מסתתר בתוככי הגוף וממתין לשעת אמת, ואז – פורץ במלוא תפארתו וגורם לשלפוחיות בשפתיים או באיברי המין, גרד וכאב. נגיף ההרפס המצוי בעלייה בשנים האחרונות, כבר הדביק מאות אלפי ישראלים, ומאיים להמשיך ולהדביק רבבות בשנים הקרובות.
מהלך המחלה: שני זנים עיקריים של נגיף ההרפס פוגעים באדם. בעבר נהוג היה לשייך את הזיהומים בשפתיים לנגיף הרפס מסוג 1, ולמחלת המין להרפס סוג 2. כיום ידוע שהחלוקה אינה מוחלטת, וכי שני הזנים עלולים להדביק הן את השפתיים והן את איברי המין.
הרפס השפתיים הנגרם ברובו על ידי נגיף "הרפס סימפלקס סוג 1" עובר לרוב באמצעות מגע בנשיקה. אולם בשל עלייה בשכיחות המין האוראלי בשנים האחרונות, הרי שהווירוס נמצא לאחרונה גם באיברי המין.
לרוב, נותר הנגיף רדום בעור ואינו מותיר סימנים, אולם עם ההתפרצות מופיעות שלפוחיות, בדרך כלל בקבוצה, על רקע עור אדום. השלפוחיות מכאיבות אולם חולפות לאחר כשבוע.
לאחר ההדבקה הראשונית, נודד הווירוס לתאי העצב בעור, שם הוא נשאר במצב רדום עד להתפרצות הבאה, הנגרמת בעקבות חום, לחץ, מחזור חודשי, וחשיפה לשמש. ההתקף עלול לחזור אחת לכמה שבועות, חודשים או שנים.
מחלת המין מתאפיינת בעיקר בשלפוחיות באיברי המין, גרד וכאב. למרות זאת, אחוז גבוה מאוד ממקרי ההרפס אינם מאובחנים מאחר שבלמעלה מ60% מהמקרים לא ניתן למצוא את הסימנים הקלאסיים המאפיינים את המחלה. כדי להגיע לאבחון מדויק, יש להיעזר בבדיקות מעבדתיות.
לאחר ההדבקה נותר הuוירוס בגוף בצורה רדומה, ומסיבות שאינן ברורות עדיין יכול להתפרץ בכל עת.
מספר ההתפרצויות משתנה מחולה לחולה. אולם ההדבקה בנגיף יכולה להתרחש גם כאשר אין סימנים קליניים למחלה. במחקרים קליניים שנעשו בעולם נמצא שכ- 70% ממקרי ההרפס הגניטלי הועברו על ידי בני זוג שלא היה אצלם ביטוי קליני למחלה.
הסיבה לכך היא שבהיעדר סימנים קליניים, חשים החולים בטוחים בקיום יחסי מין, אלא שלרוב הם אינם יודעים שיש סבירות גבוהה שגם במצב זה תיתכן הפרשה של הווירוס מאיברי המין, ולפיכך קיים הפוטנציאל להדבקת בן או בת הזוג שלא בזמן התקף.
נשים רבות באות לרופא בתלונות חוזרות של גרד או צריבה והרופא אומר להן שזו פטריה בשעה שזה הרפס. נגיף הרפס לא מאובחן הוא מדבק, והמסוכן ביותר הוא לנשים בהריון מכיוון שהנגיף עלול להדביק את הילוד ולגרום למומים מולדים ולמחלה קשה.
במרבית המקרים מאבחן הרופא כי המדובר בזיהום הרפטי (שנגרם על ידי נגיף הרפס) באמצעות הסתכלות. מראה השלפוחיות על השפתיים או איברי המין הוא אופייני לנגיף ולרוב אינו דומה לזיהומים אחרים.
במקרים מסוימים כשהאבחנה אינה ברורה, עשוי הרופא ליטול דגימה קטנה מהאיזור הנגוע אותה ישלח לבדיקת מעבדה. התשובה מגיעה לרוב בתוך מספר ימים ומאשרת כי המדובר בנגיף ההרפס.
מה הטיפול: עדיין לא קיימת תרופה המחסלת את וירוס ההרפס, אולם ניתן להקל עליו באמצעות מריחת קרם "אציקלוויר" על השפתיים והימנעות מחשיפה לשמש. ניתן להקל על הנפיחות באמצעות חבישה של קומפרסים קרים. אם נוצר זיהום נוסף על השלפוחיות, יש צורך לטפל באנטיביוטיקה.
הטיפול במחלה הפוגעת באיבר המין כולל טיפול אנטי-ויראלי הניתן עם התפרצות קלינית של ההתקף או באופן קבוע לתקופה ממושכת, למניעת הישנות של ההתקפים. הטיפולים האנטי-ויראליים הנפוצים ביותר כוללים תכשירים כזובירקס ולטרקס.
