בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע החליט שלא לכפות טיפול רפואי על בן 60 הסובל מסכיזופרניה. כפיית הטיפול, לטענת נשיא בית המשפט, עלולה לגרום נזק נפשי למטופל.
החלטת זו ניתנה לאחר שהמרכז הישראלי לאפוטרופסות (הקרן לטיפול בחסויים) פנה לבית משפט, כדי לקבל הנחיה והוראות כיצד לנהוג על מנת לשמור על שלומו ורווחתו של המטופל, רווק ללא ילדים המתמודד עם מחלת הסכיזופרניה. המטופל התנגד להליך רפואי פולשני לצורך ריסוק אבנים בכליה, הליך שלדעת הגורמים הרפואיים הינו נחוץ לשם שמירה על בריאותו.
כאשר נשאל המטופל לעמדתו ביחס לפרוצדורה הרפואית המבוקשת, הסביר שהוא מאמין כי מבקשים לאשפזו כדי להוציא מגופו כליה, דבר שיביא למותו. נשיא בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע, השופט אלון גביזון, ביקש כי מומחה רפואי יפגוש את החולה בהוסטל בו הוא מתגורר, וזאת בניסיון להסביר לו את מהות ההליך הרפואי המבוקש ולנסות לקבל את הסכמתו לביצוע הפרוצדורה הרפואית, אולם הניסיון לא צלח.
1 צפייה בגלריה
המטופל האמין שההליך הרפואי יסכן את חייו - בית המשפט החליט שלא לבצעו
(אילוסטרציה: ShutterStock)
נציגי המרכז לאפוטרופסות טענו בפני בית המשפט כי המסמכים הרפואיים בעניינו של המטופל, ובכלל זה תעודת הפסיכיאטר, מלמדים כי שיפוטו פגום וכי התנגדותו לפרוצדורה הרפואית הנה למעשה התנגדות שלא מדעת.
מנגד, טענה עו"ד אלה שיינפלד, מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים שייצגה את המטופל, כי הוא עקבי בהתנגדותו לביצוע ההליך, חרף המלצות הגורמים המטפלים. כך, בהעדר מצב חירום רפואי, מספיקה התנגדותו, גם אם איננה מדעת, כדי שהפרוצדורה הרפואית לא תכפה עליו.
השופט גביזון קבע כי התנגדותו של המטופל נסמכת, בין היתר, על הבנתו השגויה שהיא תולדה של מחלתו הנפשית. המטופל סבור שמבקשים להסיר מגופו כליה, הליך רפואי שנתפס בעיניו כמסכן חיים בהינתן מחשבתו שכליה אחת כבר הוצאה מגופו במסגרת אשפוזו הקודם בבית החולים.
"ברי כי התנגדותו של מר מ' הנה התנגדות שאינה מדעת, אך להבנתי, גם רצון זה יש לשקלל ואין לבטלו במחי יד", קבע השופט. "מר מ' תופס את הפרוצדורה המבוקשת כגזר דין מוות, וברי כי התנגדותו תהיה עזה ואלימה כהתנגדות אדם המבקש להגן על חייו מפני המוות. אין ספק כי ביצוע הפרוצדורה הרפואית בעניינו של מר מ' תטיב את מצבו הרפואי, אולם נוכח התנגדותו העקבית שבבסיסה מחלת הנפש ממנה הוא סובל ועוצמת התנגדותו, יכול שייגרם לו נזק נפשי משמעותי אשר יביא חלילה להתדרדרות מצבו הנפשי. דומני כי בעת זו קיימת תובנה לחיבור שבין בריאות הגוף לבין בריאות הנפש, וכי לא ניתן להפריד בין השניים. בריאותו של אדם, גם זו שמונה לו אפוטרופוס, כוללת הן את בריאותו הרפואית והן את בריאותו הנפשית".
השופט הדגיש כי אין ספק כי הקרן הגישה את הבקשה מתוך דאגה כנה ואמיתית למטופל ותוך מילוי חובתה כאפוטרופוס למטופל. אך יחד עם זאת, נקבע כי בהעדר חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה בדבר השלכות כפיית הפרוצדורה על נפשו של המטופל ובהעדר דחיפות רפואית ברף הגבוה, אין לכפות טיפול על המטופל.
ד"ר עו"ד מיטל סגל-רייך, ממונה ארצית על ייצוג מבוגרים וכשרות משפטית בהנהלת הסיוע המשפטי של משרד המשפטים מסרה בתגובה: "מדובר בהחלטה משמעותית הקובעת כי יש לכבד רצונו של אדם בהתאם לתפיסת עולמו, ולא רק כשהרצון "סדור" ונעשה מתוך הבנה רחבה ו"מדעת". אם בחוויה של האיש הפרוצדורה משולה ל"גזר דין מוות", יש לתת לכך משקל. כל כפיית טיפול רפואי, גם החלפת סטנט בדרכי השתן, היא פעולה קיצונית, ובית המשפט לא יעתר לה בלי התייחסות למידת השפעתה על נפשו של האדם, מעבר לנחיצות הרפואית של הפרוצדורה".
