התפרצות והתפשטות נגיף הקורונה היא אירוע שעשוי לאיים על בריאותנו הפיזית ובריאות יקירינו, דבר שבאופן טבעי מביא עמו חשש. זרם של מחשבות מדאיגות מציף אותנו, וככל שאלו גוברות, עולים גם הסימנים הגופניים האופיניים למצבים שכאלה, ביניהם דופק מהיר, קצב נשימה גובר ותחושת מחנק.
נכון לומר כי מגפת הקורונה גורמת בקרב רבים למצב של דחק נפשי. זהו מצב בו האדם תופס שקיים איום על שלמותו הגופנית, הנפשית והחברתית, ובמקביל חש כי אין לו די משאבים בכדי להתמודד עם האיום הזה. ככל שגורם הדחק עמום יותר, מסתורי, ומתואר במטאפורות מעוררות אימה, כך הוא הופך למאיים יותר. וככל שאנו שומעים וחשים שאין באמתחתנו כלים ואמצעים כדי להתמודד איתו, תחושת הדחק גוברת ומתעצמת. זהו המצב בו רוב אזרחי ישראל מצויים כיום - מחד נגיף הקורונה מתפשט ומאידך חוסר אונים ואי וודאות אל מולו.
תחושת הדחק באה לידי ביטוי בתגובות פיזיולוגיות כגון דופק מואץ, הזעה, נשימה מהירה ומתח מצטבר בשרירים. קיימות גם תגובות קוגניטיביות הנגרמות כתוצאה מדחק נפשי, כמו שינויים בריכוז, התמקדות בסכנה, קשיים בקבלת החלטות, דיבור עצמי שלילי ועליה בדפוסי חשיבה מאגית. התגובות הרגשיות למצב שכזה יכולות להיות למשל דיכאון, תסכול, כעס, בלבול; ותגובות התנהגותיות דוגמת ירידה ביכולת ביצוע מטלות. התגובות הפיזיולוגיות כשלעצמן עלולות להתפרש כאירוע גופני מסכן חיים, למשל אירוע לבבי, ובכך להגביר את תגובת הדחק.
כיצד נפחית את רמת הדחק?
1. הערכת האיום הגורם לדחק מושפעת מהמידע שיש לנו עליו. אי-ודאות ועמימות מגבירים תגובות דחק ולכן חשוב שהמידע שנמסר על התפשטות נגיף הקורונה יהיה ברור, בהיר, אמין ורלבנטי למקבל המידע.
2. הערכת האיום מושפעת גם ממהימנות מוסר המידע - מידע אמור להימסר רק מאיש מקצוע המוסמך לתת את המידע האמור. רופא בסוגיות רפואיות, פסיכולוג בסוגיות פסיכולוגיות, משפטן בסוגיות משפטיות וכו'. כך, בהתאם, חשוב לצרוך מידע מהימן ולהתבסס עליו - ולא מרשתות חברתיות ושמועות.
3. ככל שישנה העצמה והגברה של האיום, כך גוברת רמת החרדה – לכן חשוב לא להפוך את נגיף הקורונה למפלצת, לא להשתמש בדימויים של מלחמה, קורבנות, אסון וכדומה. במקביל, בעת שיח על המגפה, ניתן להשתמש בדימויים חלופיים.
4. ככל שההערכה שמערכת הבריאות לא יכולה להתמודד עם האיום גבוהה יותר, כך עולה רמת החרדה בקרב האזרחים. לכן חשוב להתייחס למשאבים הקיימים כגון: היכולות והאמצעים הטיפוליים הקיימים כדי להתמודד עם הנגיף והמגפה, לצוותים הרפואיים המסורים עליהם ניתן לסמוך ולעובדה שבמקומות כמו סין המגיפה כבר נבלמה.
5. ככל שהפרט חש חסר אונים וחסר שליטה מול האיום, רמת הדחק שלו גוברת. לכן יש לעודד את האזרחים לפתח מודעות למשאבים האישיים שברשותם ולהתמקד ביכולות. משאבים אישיים אלו יאפשרו להתמודד עם האיום וכך תפחת רמת החרדה שלהם. לכן חשוב להתייחס למשאבים הפנימיים שיש לכל אחד מאתנו, כמו חוסן, תחושת מסוגלות ועוד.
6. אמנם אין לנו ברמה האישית אמצעים כדי להתמודד עם הנגיף, אבל יש לנו דרכים למנוע הידבקות ויש לנו כלים כדי להתמודד עם החרדה. התמודדות ברמה האישית כוללת בין השאר לעשות דברים בעלי תוכן ומשמעות, להשתמש בהומור, הסחת דעת, פעילות גופנית ולשמוע מוזיקה.
7. מומלץ לתרגל טכניקות של הרפיה, מדיטציה, מיינדפולנס. ישנם הרבה אתרים חינמיים שפתחו אנשי מקצוע ובהם הנחיות לתרגול.
8. במידת הצורך ניתן להיעזר באנשי מקצוע. ניתן כיום טיפול מקוון על ידי פסיכולוגים שהתמחו בטיפול במצבי לחץ.
9. רמת הקהילה כדאי לגייס משאבים חיצוניים כמו תמיכה חברתית. לנצל את הרשתות החברתיות כדי להעצים אחד את השני ולא כדי לזרוע פאניקה.
פרופ' רבקה יעקובי היא פסיכולוגית קלינית ורפואית, ראשת המגמה לתואר שני בפסיכולוגיה רפואית במכללה האקדמית תל אביב-יפו
