"בכל הדרכת הורים, כשאני שואלת 'מה תרצו שיקרה בסיום ההדרכה?' התשובה היא: 'שהילדים יקשיבו לנו יותר וישתפו פעולה מבלי שנצטרך לבקש המון פעמים, לצעוק או להעניש'", כך מספרת דורית כהן-חרמון, מנחת הורים ומלווה צוותי חינוך. "האתגר הכי גדול של הורים הוא לגייס את הילדים לשיתוף פעולה ממקום חיובי ולא ממקום של איומים, צעקות או ענישה".
למה זה לא קורה? חוסר ביטחון של ההורים?
"אני לא חושבת שהורים חסרי ביטחון אלא יותר מלאי ביקורת כלפי עצמם. לכולנו יש בראש את הפנטזיה איזה הורה נהיה, איזה ילדים יהיו לנו ואיך יהיו היחסים איתם".
עוד היא מוסיפה: "אחרי שהילדים נולדים יש את המציאות שתמיד רחוקה ממה שפנטזנו עליו, וככל שהפער גדול יותר כך הביקורת העצמית ורגשות האשם גדולים יותר. בנוסף, האוטומט שלנו והחברה שאנחנו חיים בה מכוונת לראות מה לא יותר מאשר מה כן, כולל התפיסה שביקורת היא בונה.
"זה בעיקר בא לידי ביטוי ברגשות אשם ובאמירות על איזה הורים לא טובים אנחנו אפילו בדברים הקטנים, אבל הורים הם טובים בדיוק כמו שהם, לא מושלמים, טובים דיים וחשוב שלא ישכחו את זה, כי זה חלק מהחוסן הנפשי וגם מודלינג לילדים שלהם.
"כשאני מודע לחוזקות שלי ועליהם שם את הפוקוס קל לי יותר לראות את החוזקות של הילד שלי ולגייס אותו לשיתוף פעולה מהמקום הזה כי שם הילד חווה הצלחות שישפיעו על כל התחומים".
כהן-חרמון, שהוציאה בימים אלו את ספרה "בשביל הסמכות", ספר הדרכה להורים, אומרת: "היום יותר מתמיד אני מאמינה שאפשר לעשות שינוי בהורות, ואני הדוגמה הכי טובה לכך. כשאיתמר הבן גדול שלי נולד היה לי מודלינג ברור לאיזה אמא אני רוצה להיות - קשובה, אכפתית, מעודדת, שומרת על הגבולות וסמכותית.
"בפועל המודל ההורי שגדלתי עליו, כמו גם תכונות האופי שלי, לא אפשרו לי באמת להיות האמא הזאת. הביקורת, הציפיות הגבוהות, הרצון שהכל יקרה בדרך שלי גברו, והרבה מאוד זמן הייתי עם רגשות אשם ובתחושת חוסר אונים.
"כשאיתמר התחיל כיתה א' והתחלתי להבין את המחירים שהוא והיחסים שלנו משלמים על ההתנהלות שלי התחלתי לעשות את השינוי, עקב בצד אגודל, ולמדתי לשנות חלק מדפוסי ההתנהגות בעבודה איטית ועם המון מודעות.
"לדוגמה, למדתי לא להעיר על כל דבר ולשאול את עצמי האם זה שווה את היחסים. בנוסף למדתי לצאת מהסיטואציה רגע לפני שאני מאבדת את זה וצועקת עליו. אימנתי את עצמי לזהות את הסימנים רגע לפני ופשוט ללכת להירגע. היציאה שלי לכמה דקות מאפשרת גם לילד 'לרדת מהעץ' ולמצוא יחד פתרון לבעיה".
ציינת בספר את עניין הערכים בהורות. מה קורה כשהערכים של ההורים לא זהים?
"הנושא של פער בעמדות ובערכים בין בני זוג עולה בכל הדרכת הורים והרבה פעמים הפער נובע מערכים שונים, אמונות וגם חינוך. כשהערכים לא זהים הרבה פעמים יש קונפליקטים ואי הבנות שגולשים למריבות מול הילדים, ולכן מומלץ לשבת ביחד ולבחון את הערכים של כל אחד מבני הזוג.
"לפעמים מגלים שיש ערכים דומים או שאנחנו מאמינים באותו ערך ורק הפרשנות שלנו שונה. בנוסף, כמעט תמיד יש גם ערכים משותפים שעליהם אפשר לבנות את תשתית הזוגיות בהורות.
"לא חייבים להסכים על אותם ערכים ולגיטימי שלזוג הורים יש ערכים, דעות וצורת חשיבה שונה. מה שחשוב זה לכבד את הערכים של ההורה השני, גם אם הם שונים משלי ולא לסתור אותו בפני הילדים.
"יש אפילו חשיבות לכך שילדים יבינו שיש אנשים עם ערכים ותפיסות שונות, כי הרי במציאות הם יפגשו אנשים שונים. בנוסף, חשוב להבין שאין ערך חשוב יותר או פחות וחשוב שאנחנו ההורים נהיה מודעים לסולם הערכים שלנו ולהיררכיה ביניהם כדי שבמצבי קונפליקט הם יעמדו לרשותנו. מה שחשוב זה הגיבוי ההורי וכבוד הדדי. לפעמים גם כשההורים מבינים שיש להם מטרות זהות יותר קל לגשר על הפער בין הערכים".
כהן חרמון מאמינה שכחלק מהשיח הבריא בבית חשוב להתייעץ עם הילדים ולשתף אותם בדילמות. לדבריה, "זה מחזק את ההרגשה שהם חשובים ושדעתם חשובה כי גם אנחנו מתייעצים עם אנשים שאנחנו מחשיבים את דעתם ומרגישים טוב כשמתייעצים איתנו. בנוסף, כשילד שותף לקבל ההחלטות והוא חלק ממנה הוא הרבה יותר מחויב.
"עם זאת, יש נושאים שבהם חשוב לא להתייעץ עם הילדים, בעיקר בנושאים שקשורים ליחסים בין ההורים, נושאים כספיים וכל נושא שבו דעתם של הילדים לא תשפיע על ההחלטה, כמו מעבר לחו"ל או קניית דירה אבל חשוב לשתף ולשאול מה יכול לעזור להם ומה הם צריכים מאיתנו כדי שיהיה להם יותר קל".
מה לעשות אם הילדים לא משתפים פעולה?
"אני מאמינה שילדים משתפים פעולה באווירה נעימה, מכבדת ובעיקר כשהם מרגישים שההורים רואים אותם באמת ונמצאים שם לא רק ברמת הנוכחות הפיזית, אלא בזמן איכות אמיתי.
"כשהילדים לא משתפים פעולה חשוב לשים לב איך אנחנו מבקשים ומתי. עשרות פעמים קלטתי שאני לא שמה לב לטון הדיבור שלי או לשפת הגוף כשאני מבקשת, עד שהבנתי שהדרך שבה אני מבקשת מעוררת אנטי אצל הילדים כי לפעמים אני מדברת עם האצבע או מרימה את הקול, מה שישר מפעיל אצל הילד את תחושת האנטי.
"ויחד עם זאת, במידה וביקשתי והילדים לא משתפים פעולה אפשר לגייס אותם על ידי עידוד או טבלאות התנהגות או על ידי תוצאות הגיוניות לאי שיתוף הפעולה, שזה רק אחרי שאנחנו יודעים שיש יחסים טובים ושהילד מרגיש שייך".
קראו עוד:
כשאת מסתכלת על ההורות שלך – האם יש דברים שהיית משנה?
"אני מאמינה שתמיד יש איפה לשנות ושהורות היא תהליך התפתחותי. הדבר שהכי הייתי רוצה לשנות היום הוא בנושא הלימודים של הילדים. עדיין קשה לי לשחרר שם ולאפשר להם לשאת בתוצאות. המחשבה שזה ישפיע על העתיד שלהם ועל הביטחון לא מאפשרת לי לשחרר שם למרות שאני מבינה שלפעמים הדרך הכי טובה ללמוד היא דרך המציאות".
מהו הטיפ הכי טוב שלך להורים?
"לדאוג לעצמם ולרווחה הנפשית שלהם ולהבין שזה לא על חשבון הילדים אלא להפך למען הילדים. כשאנחנו מרגישים סיפוק, מוצאים זמן לתחביבים שלנו, לחברים אפילו לשתיית קפה או צפייה בטלוויזיה באמצע היום כדי למלא את המשאבים, אנחנו הורים טובים ורגועים יותר.
"טיפ נוסף הוא לסיים את היום בכתיבה של 4-3 דברים שעשינו טוב בהורות שלנו. אני מאמינה שאנחנו עושים כל יום הרבה טוב בהורות שלנו, טוב שמובן מאליו ולא מקבל מספיק התייחסות, וזה יכול להיות משהו קטן ברמה של זכרתי לקנות לילדים שלי את המעדנים שהם אוהבים".
