מה מסתתר מתחת למדבקה האדומה? משרד הבריאות מנהיג בשנים האחרונות שיטה של סימון מזון המחייבת את היצרנים לסמן במדבקות אדומות מוצרים המכילים כמויות גדולות מערכי הסף שנקבעו לסוכר, לשומן רווי ולנתרן.
קראו עוד:
מהלך זה מעיד שהמשרד עושה מאמצים לשיפור הרכב המוצרים, צריכתם וחינוך הציבור לתזונה בריאה, אבל לדעתנו, יש צורך בפתרון מתקדם יותר, שמביא בחשבון את מכלול השיקולים התזונתיים והבריאותיים החשובים לבריאות הציבור, שכן בשיטה הנוכחית יש ליקויים. הנה עשרה מהם.
4 צפייה בגלריה
שיטת הסימון הקיימת מתייחסת לצריכת נתרן, סוכר ושומן רווי כשלילית באופן מוחלט. זאת, על אף שרכיבים אלה עלולים להזיק רק בצריכה מוגברת, לא מוגבלת
(צילום: shutterstock)
1. המוצרים מסומנים על פי שלושה רכיבים תזונתיים בלבד. עולם המזון והתזונה במאה ה-21 הוא גדול ומורכב, כך שאין זה נכון לסמן את כל אלפי המזונות והמשקאות שנמצאים על המדפים, על פי סך סוכר, נתרן ושומן רווי בלבד. צריך להתייחס לרכיבים תזונתיים נוספים המשפיעים על בריאות הציבור. דוגמאות: דגנים מעובדים, שמנים ושומנים מוספים, דרגת העיבוד, חומרים משמרים, ממתיקים דלי קלוריות ועוד.
2. אין הפרדה בין סוכרים טבעיים לסוכרים מוספים. לא נכון לספור סוכר בתוך תפוח, יוגורט או תמר כפי שסופרים אותו בקולה או בוופל. מאכלים כמו יוגורט טבעי ופירות הם מומלצים ומזינים, ואי אפשר להתייחס לסוכרים הטבעיים שקיימים בהם כמו שמתייחסים לסוכר הלבן המזוקק. זה מבלבל, לא מוצדק מבחינה מדעית ועלול לגרום לחרדה מיותרת ולאלץ את היצרנים לבצע מניפולציות שונות כגון הוספת ממתיקים דלי קלוריות.
4 צפייה בגלריה
יוגורט הוא מוצר מומלץ ומזין, ואי אפשר להתייחס לסוכרים הטבעיים שקיימים בו כמו שמתייחסים לסוכר הלבן המזוקק
(צילום: shutterstock)
3. אין התייחסות לנוכחות של קמח לבן במוצרים. דגנים מעובדים כמו קמח לבן עברו ליטוש ושינוי במבנה הטבעי שלהם. בתהליך זה מוסרות שכבת הסובין החיצונית ושכבת הנבט הפנימית, והחלק העמילני הנותר (אנדוספרם) מעובד לקמח.
התהליך כרוך באיבוד מסיבי של סיבים תזונתיים, מינרלים, ויטמינים ונוגדי חמצון. צריכה מוגברת של דגנים מעובדים עלולה להגביר את הסיכון להשמנת יתר, למחלות לב וכלי דם, לסוכרת, לסרטן המעי הגס ועוד. יש חשיבות רבה להפחתה בצריכת דגנים מעובדים ולהגברה של צריכת דגנים מלאים, וראוי היה שהסימון יתייחס לכך.
כל מזון יכול להכיל תכולה נמוכה, בינונית או גבוהה של רכיבים מזיקים בצריכה מוגברת. לכן, שיטת הסימון צריכה לשקף את ההיררכיה הזו ולהציע לצרכן מנעד של אפשרויות לבחירתו
4. אין התייחסות לכמות השמן המוסף ולסוג השמן. שמנים מוספים הם בדרך כלל מזוככים או מוצקים ועתירי אנרגיה, ובצריכה מוגברת עלולים להגביר את הסיכון להשמנת יתר ולמחלות אחרות. בנוסף, מלבד הגבלת תכולתו של השומן הרווי, הסימון אינו מתייחס לסוג של השמן המוסף (שמן מוקשה, דקל, קוקוס, סויה, חמניות, קנולה, זית וכו').
לכל שמן יש השפעה בריאותית שונה – בין היתר, על פרופיל השומנים בדם ועל הסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי דם. לכן, נכון היה לכוון את תעשיית המזון להפחתה של תכולת השמן המוסף במוצרים ולהעדפת שימוש בשמנים כגון זית או קנולה, המומלצים יותר.
4 צפייה בגלריה
נכון היה לכוון את תעשיית המזון להפחתה של תכולת השמן המוסף במוצרים ולהעדפת שימוש בשמנים כגון זית או קנולה, המומלצים יותר
(צילום: shutterstock)
5. אין התייחסות לדרגת העיבוד של המוצרים. מזונות מעובדים ואולטרה-מעובדים (עוגיות ומאפים על בסיס קמח לבן, סוכר ושומנים מוקשים, ממתקים מבוססי סוכר, משקאות קלים ועוד) מזיקים ביותר לבריאות בצריכה מוגברת. עם זאת, שיטת הסימון הנוכחית מתייחסת בדיוק באותו סט של קריטריונים למזונות מזינים ולמזונות מעובדים ומציבה אותם זה מול זה בשוויון. כך נוצר מצב אבסורדי: מזונות אולטרה-מעובדים העומדים בדרישות הסימון, כגון חטיפים מלוחים ומנות מוכנות – אינם מסומנים; מזונות מזינים כמו גבינות רכות 9% וגבינות צפתיות וצהובות – מסומנים.
4 צפייה בגלריה
לצד הצורך להפחית בצריכת מאכלים מסוימים, חובה לשקף לציבור מסר חשוב לא פחות: בתדירות מתאימה, לכל סוגי המזון יש מקום על הצלחת שלנו
(צילום: shutterstock)
6. אין התייחסות לסוכרים אלכוהוליים כמו מלטיטול. סוכרים אלכוהוליים (רב-כהלים) הם צורות כהליות של סוכרים המשמשים כתחליפי סוכר. בדומה לסוכרים מוספים, גם את הסוכרים הללו אין לצרוך בכמות גבוהה, במיוחד משום שמרביתם נספגים באופן חלקי במערכת העיכול ועלולים לגרום לשלשול בצריכה מוגברת. חוסר התייחסות לרב-כהלים בסימון האדום מאפשר את הוספתם למוצרי מזון ללא הגבלה, והצרכן עלול לחשוב בטעות כי מוצרים הממותקים ברב-כהלים עדיפים על מקביליהם הממותקים בסוכר.
7. אין הפרדה בין מקורות שונים לשומן רווי. שקדים, אגוזים, גרעינים, זרעים ומוצרים המבוססים עליהם, הם מזונות מומלצים, העשירים ברובם בשומנים בלתי רוויים. לכן, לא נכון לסמן את תכולת השומן הרווי בהם תוך שימוש באותו סף כמותי שבו מסמנים מזונות מן החי ומזונות מעובדים. לדוגמה, הן ממרחי השוקולד הנפוצים המבוססים על סוכר ושמן (כ-70% ויותר ממשקלם), והן ממרחי אגוזים טבעיים וטחינה מסוגים מסוימים מסומנים באותה מדבקה אדומה של שומן רווי, למרות שההבדל ביניהם הוא משמעותי.
8. אין התחשבות בגודל המנה הנצרכת בפועל. גבינות קשות, אגוזים ופיצוחים, שוקולד מריר וחטיפי תמרים הם דוגמאות למזונות שבדרך כלל צורכים מהם כמות קטנה מ-100 גרם. חוסר התחשבות בגודל המנה הנפוצה הנצרכת בפועל (דוגמאות: גבינה צהובה או צפתית – שתי פרוסות (50 גר'); אגוזים ופיצוחים –כ-40 גרם; חטיפי תמרים – כ-25 גרם; שוקולד – כ-20 גרם) עלול לגרום לסימון מחמיר מדי של מזונות מזינים. כך התקבל, לדוגמה, מצב אבסורדי: גבינה צהובה 9%, החלופה הכי דלת שומן על המדף, מסומנת בשתי מדבקות אדומות, וכך גם שוקולד מריר 85%, שהוא החלופה הבריאה ביותר על המדף. אם גודל המנה היה נלקח בחשבון, מוצרים אלה לא היו מסומנים כלל.
גבינה 9%, החלופה הכי דלת שומן על המדף, מסומנת בשתי מדבקות אדומות, וכך גם שוקולד מריר 85%, שהוא החלופה הבריאה ביותר. אם גודל המנה היה נלקח בחשבון, מוצרים אלה לא היו מסומנים כלל
9. שיטת הסימון הקיימת מתייחסת לצריכת נתרן, סוכר ושומן רווי כשלילית באופן מוחלט. זאת, על אף שרכיבים אלה עלולים להזיק רק בצריכה מוגברת, לא מוגבלת. כל המלצות התזונה של ארגוני הבריאות המובילים בעולם הגדירו לכל רכיב צריכה מרבית מומלצת כחלק מתפריט מאוזן ובריא. ההוקעה המוחלטת של הרכיבים הללו ושל המזונות המכילים אותם אינה מוצדקת מבחינה מדעית. היא קיצונית מדי, ועלולות להיות לה השלכות בלתי רצויות מבחינה פסיכולוגית, כגון הגברת הרתיעה והחרדה מאוכל עד כדי התנהגויות קיצוניות.
10. דיכוטומיה. למזונות שונים יש הרכבים שונים ודרגות בריאות שונות. כל מזון יכול להכיל תכולה נמוכה, בינונית או גבוהה של רכיבים מזיקים בצריכה מוגברת. לכן, שיטת הסימון צריכה לשקף את ההיררכיה הזו ולהציע לצרכן מנעד של אפשרויות לבחירתו. זו גם הסיבה לכך שרוב שיטות הסימון הנהוגות בעולם הן מדורגות.
להתרחקות מדיכוטומיה יש חשיבות פסיכולוגית רבה, שכן לצד הצורך להפחית בצריכת מאכלים מסוימים, מחובתנו לשקף לציבור מסר חשוב לא פחות: בתדירות מתאימה, לכל סוגי המזון יש מקום על הצלחת שלנו, וזאת כדי לשמור על יחסים חיוביים עם אוכל ואכילה ועל הנאה טבעית מכל סוגי המזון, וכדי למנוע הפרעות אכילה. שיטת הסימון חייבת להתמודד עם המורכבות העצומה של עולם המזון והתזונה במאה ה-21 וגם עם מורכבותם של מגוון הצרכים הבריאותיים של הציבור.
תגובת משרד הבריאות: "משרד הבריאות בשיתוף פעולה עם תעשיית המזון, קידם מהלך שהוא דוגמא ברחבי העולם ומדינות רבות מתכוונת ללכת בעקבות ישראל בסימון המזון. המהלך, כטבעו של מהלך אוניברסילי, איננו מושלם, אבל כבר גרם והוביל לשינוי משמעותי במהלך יצור המזון בישראל ואלפי טונות של סוכר מלח ושומן רווי הורדו מהמוצרים.
"יודגש כי הסימון לא מהווה תחליף להנחיות התזונתיות הלאומיות ולשם כך, ישנו הסימון הירוק, שבא לעודד צריכה של מזון בריא גולמי, ככל האפשר ובהתאם להמלצות התזונה הלאומיות.
"אתר אפשרי בריא של משרד הבריאות, כולל הרבה מאוד הנחיות והמלצות תזונתיות, כיצד ניתן לרכוש מזון בריא ומרכז מתכונים בריאים שניתן להכין בבית מהמזונות הבריאים. כמו כן, משרד הבריאות קידם רגולציה של מזון בריא בצהרונים וביחד עם משרד החינוך גם באתרי ממכר המזון במערכת החינוך".
מרב מור-אופיר, תזונאית קלינית, ופרופ' רם רייפן, גסטרואנטרולוג מהאוניברסיטה העברית, הם מחברי הספר "לבחור נכון – המדריך השלם לבחירת מזונות בריאים יותר ושיטה חדשנית לדירוג מזונות"
