תהליך הפיתוח של תרופות פסיכיאטריות אינו שוויוני בין נשים לגברים, וגורם לתופעות לוואי לא מוכרות בנשים: כך עולה ממחקר חדש של האוניברסיטה העברית שערכו פרופ' חרמונה שורק והדוקטורנט אלון שמחוביץ-גשר. על פי ממצאי המחקר, בתהליך המחקר שמקדים את פיתוח התרופות משתתפים בעיקר גברים והדבר גורם להבנה ויכולת חיזוי מוגבלת של תופעות הלוואי לאותן תרופות בקרב נשים. יש להדגיש כי גברים נוטים להשתתף הרבה יותר במחקרים קליניים לעומת נשים ככלל ולא רק לתרופות פסיכיאטריות.
פרופ' שורק, מומחית למדעי המוח המולקולריים במכון למדעי החיים ומרכז ספרא לחקר המוח באוניברסיטה העברית, מסבירה על ממצאי המחקר: "במשך הרבה שנים מתייחסים להבדלים בין גברים ונשים בעיקר באמצעות הבדלים הורמונליים. עם זאת, מצאנו שיש הבדלים בעיכול התרופות והשפעתן בקרב נשים לעומת גברים, דבר שמשפיע גם על תופעות הלוואי שנגרמות כתוצאה מהתרופה.
"ישנן תרופות מסוימות שגורמות לנשים שנוטלות אותן להידלדלות עצם, למשל, והבעיה העיקרית שלהן היא שברים בעצמות. באותו אופן, תרופות אנטי-אפילפטיות גורמות בשכיחות גבוהה יותר לפסיכוזה בקרב נשים. חלק מהתרופות הפסיכיאטריות גורמות לתופעות לוואי ולעיתים מקובל לחשוב שזו תופעת לוואי של התרופה בשעה שזו למעשה תופעת לוואי של גברים בעיקר. תרופות נגד דכאון, למשל, גורמות לעיתים לשינויים בפעילות גלי מוח. פה אנחנו רואים הבדלים איך גברים מגיבים לכך באופן שונה מנשים".
"המידע נאסף באמצעות נתונים ברשת ונמשך שנתיים", מספרת פרופ' שורק. "למעשה, ביקשנו נגישות לנתונים של הרכב הגנים של בני האדם שהשתתפו באותם ניסויים, כולל המין של המשתתפים באותם ניסויים. בדקנו עשרות תרופות בהקשר זה". גורם נוסף להבדל בחיזוי ההשפעות בין גברים ונשים, היא מסבירה, הוא העובדה ששימוש בעכברים זכרים לצורך ניסויים הוא זול יותר.
1 צפייה בגלריה
מחקר תרופתי לקוי בנשים: רבות מתופעות הלוואי הידועות מתייחסות לגברים בלבד
(צילום: shutterstock)
הדוגמא "הקלאסית" ביותר שמונה פרופ' שורק היא בתרופה "תלידומיד" נגד כאבי ראש, שפותחה במאה הקודמת. לדבריה, לאחר הפצת התרופה נולדו לנשים רבות ילדים ללא גפיים. "זו דוגמה למה שעלול לקרות כאשר נשים לא משתתפות או משתתפות בשיעורים נמוכים במיוחד בהליך הניסוי", היא אומרת.
מנגד, לא כולם מסכימים עם ממצאי המחקר. יו"ר איגוד הפסיכיאטריה בישראל, ד"ר צבי פישל, מסביר כי פחות נשים נוטות להצטרף למחקרים מגברים. "בשלב פיתוח התרופה יש ברוב המחקרים שכיחות יתר של נבדקים גברים מאחר והם נוטים יותר להצטרף למחקרים ככלל. נשים בגיל הפריון לא יכולות להשתתף מחשש שהשתתפות תפגע בעובר או בהריון", הוא מסביר.
"לאחר פיתוח התרופה ושיווקה, המספרים נוטים יותר לאיזון ולכן קשה לקבל את המסקנות של המחקר. בנוסף, הפער בין גברים לנשים נבדק באמצעים סטטיסטיים כדי לראות שאין כאן הטייה שתפגע בהשלכת הקליניות של הניסוי. ברור שמבחינת הרפואה המודרנית העתידית ההתאמה של התרופה לאדם לפי הפרופיל הגנטי שלו שכולל כמובן גם את זהותו המגדרית תנטרל את השינויים הללו".
