מה לא נאמר כבר על מגפת הקורונה. אמרו שהתחילה במרק עטלפים, שמדובר באיום ביולוגי, שזו קונספירציה, שאסור לפתוח חבילות שמגיעות מסין, שהנגיף לא ישרוד את הקיץ (טוב, אולי זה עוד יקרה). אישה אחת אפילו הגיעה לבית ראש הממשלה נתניהו עם מסכה, וטענה שיש לה קורונה. הפחד הוא הממציא האנושי היצירתי ביותר. תנו לי מגפה ואתן לכם רשימה של ספקולציות שהולכות איתה, יד ביד.
הצעות למיגור הקורונה שנזרקות לאוויר מדי שעה, רק עולות ומתרבות. עוד? בבקשה: לאכול הרבה שום (יופי. זו לא הקורונה שתהרוג אתכם, זו הבדידות); לגלח את שיער הפנים (אם בא לכם להוריד את הזקן, מי אני שאתנגד); למרוח שמן שומשום על הגוף (לא תמותו מקורונה, מקסימום מתאונת החלקה); לטגן את עצמכם תחת מנורות UV (רק אם בא לכם להתגרד עד מוות אחר כך); לגרגר בימי מלח (מעולה נגד דלקות חניכיים); לרסס את עצמכם באלכוהול (אמרתי לרסס, לא לשתות); לשטוף את האף במי מלח (רק אם בא לכם לדמות טביעה); לשתות חומרי חיטוי לפירות וירקות (לא! אתם לא פלפלים אדומים, אתם בני אדם!); ולטבול באמבטיות רותחות כי הנגיף לא יחזיק מעמד בחום גבוה (גם אתם לא!).
היה גם מישהו שהבטיח שאם תשתו תרכיזי מים מעורבבים עם חלקיקי כסף קטנים, הקורונה יעלם לכם מהגוף תוך שתים עשרה שעות. תנסו את זה רק במקרה שאתם ממש רוצים להיפרד מהכליות שלכם, או מעוניינים להתחיל לפרקס על בסיס יומי. אל דאגה, לא מדובר במשהו חדש. במאות הקודמות היו בטוחים ששתיית מים עם חלקיקי כסף משמשת כהגנה מפני ערפדים, מכשפות ורוחות רעות.
חברת הכנסת לשעבר, אורלי לוי-אבקסיס, הודיעה שמדובר בכלל באיום ביולוגי. השר לשעבר איוב קרא אף הגדיל לעשות, והודיע על ייבוא דרמטי של מכונה מיוחדת לריפוי הקורונה הישר מרוסיה. הרוסים, כך מסתבר, מאמינים שרוב האנשים נדבקים בקורונה דרך מים. "זו מכונה שאם אתה שותה ממנה", הבטיח קרא, "אין סיכוי שתיפגע מקורונה". בפועל, מדובר במכשיר לניקוי מי שתייה. יש?
היסטוריה של מגפות - מיתולוגיה של תרופות
מגפות ענק ומחלות קשות שנוגסות באנושות ללא רחם, הן חלק בלתי נפרד מההיסטוריה. בשנת 160 לספירה התמוטטה שושלת האן בסין בשל מחלת הדבר שהביאו איתם כובשים מהצפון. מאוחר יותר, קטלה מחלת האבעבועות השחורות שהגיעה לאיטליה דרך חיילי הלגיון הרומיים כחמישה מיליון בני אדם. בשנת 541 לספירה נעלמו ארבעים אחוזים מתושבי העיר קונסטנטינופול שבטורקיה כתוצאה ממגפת הדבר, ועד למיגורה מתו כרבע מאוכלוסיית המזרח התיכון. בשנת 1348 התפרצה שוב "המגפה השחורה" באירופה, שהגיעה דרך ספינות מסחר איטלקיות, וקטלה עשרים מיליון אירופאים במשך שש שנים בלבד.
גם לעולם החדש מגפות משלו. שפעת, שעלת, חצבת, אבעבועות שחורות, שחפת, זיבה - כולן החלו כמגפות שקטלו כשמונה מליון תושבים. בעקבותיהם הגיעו גם המלריה, הקדחת הצהובה, כולרה, טיפוס, איידס, שפעת חזירים, שפעת העופות, סארס. ועכשיו, הקורונה.
באין פתרונות ברורים, אנשים מחפשים שביב תקווה בכל מיני מקומות, ומוכנים לשלם הרבה מאוד כסף עבור טיפולים הזויים, תרופות ללא שם, והבטחות בעלמא. הפאניקה חוגגת וכל הזיה חדשה נמדדת ברצינות תהומית. זוהי גם שעתם היפה של מפיצי הפייק ניוז, סדיסטים שנהנים לזרוע פאניקה וחרדה בציבור, וכמובן, איך לא - השרלטנים. מגפות עושות להם רק טוב. במקביל זו גם שעתם היפה של הסאטירה וההומור המשמשים כעין לוחמה פסיכולוגית כנגד ההפחדה. קומיקאים, סאטיריקנים, משוררים, סופרים, ציירים, שחקנים, וכותבים. כולם מתגייסים להשיב למלחמה.
על הבידוד: מסיפורי התנ״ך ועד ״האי של סופיה״
בספר "על העיוורון" של ז׳וזה סאראמאגו, נדבקים אנשים בעיוורון מוזר, שמסמן את התחלתה של מחלה המכונה "המגפה הלבנה". הממשלה מבודדת את כל העיוורים בבית משוגעים נטוש במטרה למנוע את התפשטות המגפה, ויורה בכל מי שמנסה לצאת משם (מזכיר לכם משהו?). הספר מעלה ביקורת חברתית נוקבת לגבי התנהגות הכלל במצב של כאוס ואי סדר, וניצול המצוקה בידי העריצים ובעלי הכוח.
בידוד הוא לא המצאה חדשה שננקטת במטרה לנסות לשלוט במגפה. עוד בימי התנ"ך בודדו את המצורעים במחנה נפרד כדי שלא ידביקו את העם, ומי שהבריא נאלץ לעבור טקסים מיוחדים לפני שהורשה לחזור למשפחתו.
מטיילים מכל רחבי העולם מכירים היטב את "אי-המצורעים" בכרתים - האי ספינלונגה מול מפרץ אלונדה. בעבר שכנה שם מושבה שלמה של חולי צרעת, שהוגלו לאי הקטן הזה כדי לבודד אותם מהאוכלוסייה המקומית. קהילת המצורעים ניהלה שם חיים עצמאיים עד למציאת התרופה בשנות החמישים. בספר "האי של סופיה" מאת ויקטוריה היסלופ, מתואר סיפורם.
גם מקורה של המילה 'קרנטינה' (הסגר, בידוד) הוא עוד בימי המגפה השחורה. המינוח נגזר מהמילה האיטלקית ״קוורנטה״, שפירושה ארבעים יום. אוניות נגועות שהגיעו לנמלים בחופי איטליה נאלצו להישאר במים במשך ארבעים יום, עד להבראת החולים וניפוי המתים.
לצחוק עד מוות: הקריקטורות האכזריות של המאה ה-19
אוסף קריקטורות נדירות מאנגליה של המאה ה-19 (מתוך האוסף של ליאון והילדה קולב שנתרם לספריה הלאומית ושמורה באוסף אדלשטיין להיסטוריה של המדע), מוכיח לנו שניסיונות הזויים בטיפול במחלות הן לא דבר חדש. מדובר באוסף ליתוגרפי (הדפסי אבן) שהתפרסם לראשונה ב-1843 כספרון סטירי בלונדון. הקריקטורות מציגות דרכים שונות לטפל במחלות קשות בעזרת מים (הידרותרפיה), שיטה שנולדה במאה ה-18 והפכה פופולארית מאוד במאה ה-19 ותחילתה של המאה ה-20.
"האוסף התגלה כחלק מהמאמץ להנגשת תוכן הספריה הלאומית ברשתות החברתיות", מסביר אודי אדרי, מנהל המדיה החברתית של הספריה. "במהלך צילום אוסף אדלשטיין, שכולל הרבה ספרים על ההיסטוריה של התפתחות הרפואה, נתקלנו בתיקייה זניחה שהתגלתה כאוסף קטן של כרטיסיות מהממות עם קריקטורות שצדו לנו את העין. הציורים מלמדים אותנו על ניסיונות ריפוי הזויים ואכזריים לצד תעשייה משגשגת ופושעת של טיפולי מים. אם אלו לא הרגו אותך, מזל טוב, שום וירוס כבר לא יוכל לך".
האוסף הזה הפתיע אותך?
"אני קודם כל נדהם מהעובדה שאני לוחץ יד לעבר, ואחר כך מתפלא מהפרטים הקטנים, מהטכניקה ומהרגשות שמתעוררים אצלי כשאני מביט בתמונה. מעל לכל אני מרגיש הכי בר מזל בעולם באותו רגע. מישהו צייר את זה, מישהו הדפיס את זה, הרבה אנשים התאמצו מאוד כדי להפיק סדרות כאלו שתי מאות לפנינו ואני מרגיש שאני נותן קול וערך לעבודה שלהם".
הטיפולים המוצגים בקריקטורות, משמשים להתמודדות עם מחלות זיהומיות קשות, מחלות ראומטיות, שרירים ומפרקים, והורדת חום. "בגדול, למים יש אכן סגולות ריפוי והם נרשמו כמועילים מאד בהורדת חום ולחץ דם", אומר אודי, "אבל אז הגיעו השרלטנים שהפכו את המים לקדושים ומכרו לציבור הבטחות כמו כוסות רוח לחולה קורונה. אותם שרלטנים הבטיחו לאנשים שהטיפולים האלו באמצעות מכשירי מים שונים, בתוך אמבטיות ובתי מרחץ, יכול להצעיר אנשים, להצמיח איברים קטועים, ואפילו להחזיר אדם מן המתים".
חיה מאיר הר, מנהלת אוסף אדלשטיין, ספרנית מומחית ומנהלת האוסף להיסטוריה של המדע, רפואה וטכנולוגיה של הספרייה הלאומית בירושלים, מוסיפה: "האנגלים הם אלופי הקריקטורות הרפואיות. יש להם חוש הומור עוקצני וחד והם יודעים לשים את הדברים באופן הכי מדויק והכי מצחיק. נחמד לדעת שכמו היום, גם אז, לפני שנים רבות, היו קריקטורות שצחקו על המקצוע".
הצד האפל של ההידרותרפיה
"בקריקטורה מס' 1 אנו רואים חדר מרחץ שנבנתה בו בריכה נמוכה, במרכזה יושבת המטופלת. במהלך הטיפול נשפכות כמויות מים גדולות על ראשה מתוך זרנוק מעוצב״, מסביר אודי. ״המטפלת נשארת בחדר בזמן הטיפול ומשגיחה, אבל גם לה קשה להסתתר מרסס המים שניתזים מראשה והיא מרימה יד בניסיון לבלום חלק מלחץ המים האדיר".
בגב הקריקטורה נכתב: "הפציינטית הולכת עכשיו לטבול באמבטיית מים קרים שבה תישאר עד שתחמם את המים ותצטנן כהוגן. אם יש למישהו ספק, הוא מוזמן לנסות את השיטה".
אודי מסביר כי לא מעט קריקטורות מציגות סצנות של מטופלים עירומים טובלים במים, חמים או קרים. ״מים נחשבו לתרופה נהדרת לריפוי מחלות נפש, אבל המבקרים המשיכו למתוח ביקורת, ובמקום להציע את הטיפול לציבור, הציעו אותו בגב הקריקטורה לחברי הפרלמנט הבריטי "ההפכפכים" ו"הבוגדים".
בגב הגלויה נכתב: "זהו טיפול אמיתי בהידרותרפיה ולא הצגה בפרלמנט". בהמשך הוסבר לחברי הפרלמנט שאם הטיפול במים כה מועיל נגד מחלות הנפש, אולי "ינקה את המשקע האינטלקטואלי שלהם וימלא את הואקום המדובר שבראשם".
״אלו המצפים להיפרא - ישתו כל דבר״
בגלויה מס׳ 2 רואים חולה שוכב במיטה, ככל הנראה בשפעת חום או מחלה מסוג זה, עטוף כמו מומיה בשמיכות, שתפקידן לספק לגוף לחץ, כשבאותו הזמן מפעיל מכונה ומפמפם לו בנדיבות כמויות מים לתוך הגוף, בעזרת משאבה וצינור. בסופו של התהליך, לא נחסכה ביקורת כלפי הציבור, וכך נכתב בגב הקריקטורה הזו: "הפציינט, לאחר שהפכתם אותו ללקוח, נעטף בצורה צמודה בשמיכות, על מנת להזיע. אם הוא נשאר לחיות מספיק זמן כדי לראות את סוף התהליך, יסיים אותו או כמומיה או כנרפא, הסיכויים שווים. הידיים נכפתות, ניתנים מים בנדיבות דרך צינור".
לכך נוספה עוד הערה עוקצנית: "מובן מאליו שאלו שכן מצפים להירפא, ימצצו וישתו כל דבר, בכל כמות ובכל מחיר".
בקריקטורה שבגלויה מס׳ 3 מצויירת מכונת ריפוי באמצעות מים ועליה שלט פרסומת שבו נכתב: "קטיעות שוחזרו, מתים הוחזרו לחיים, והידרופאתיזציה של הגיל לנעורים". אודי: ״בצד ימין רואים את המת מתעורר לחיים עם מגע המים, ומטפס חי מתוך ארון הקבורה. בצד שמאל של המכשיר רואים תור של קטועי גפיים מתבוננים ב"טיפול". על הקיר מאחורה תלויים "מכשירי העזר" – דליים ומשפך להשקייה. הכותרת, ״תרופת המים המוכחת״, אומרת הכל״.
בידוד או ספא? בקריקטורה מס׳ 4 ניתן לראות אישה מבוגרת שיושבת בתוך אמבט מים חמים מול האח הבוערת. מכיוון שעליה להישאר באמבטיה, היא הכינה מראש ערכת בידוד: סלי מים למילוי, יין, ספר וקומקום תה רותח. בינינו, מי לא היה מתנגד לטיפול כזה פעם אחת לשבוע?
בגב הקריקטורה נכתב: "יברך האל את עידן הקיטור. כשהתחתנתי, לפני חמישים שנה, נשים בנות שישים לא חשבו שזה אפשרי אבל היום, מים חמים או קרים באמבטיה, מקיימים את הבטחות הרופאים. ניסיתי זאת רק שעתיים בכל פעם, ארבע פעמים ביום וכבר אני מרגישה נפלא. מי יודע, אולי עוד אציג לבעלי היקר יורש".
בקריקטורה מס׳ 5, נראה מטופל שעומד לקבל טיפול מים בעמידה. הטיפול כולל שפיכת כמויות מים על ראשו וגופו. הוא קם מהכיסא והולך לקראת הבריכה. עומד על השטיח, אוחז בחלוק הרחצה שלו ומתבונן בזרנוק שאמור לשטוף אותו. אודי: "שימו לב שהמטפל שבחדר כבר תפס את העמדה הרחוקה בפינת החדר ואפילו "מתחבא" מאחורי הכיסא כדי לא להירטב בעצמו מזרם המים".
מתחת לקריקטורה נכתב: "אם נשארת בחיים אחרי מצב המומיה, אנחנו ממליצים לבנות עבורך מקלחת תחת מפלי הניאגרה. יש לקוות שרופאי המים ינסו אותה ראשונים. טביעה תהיה מוות נאה להם".
קריקטורה מס׳ 6, מסביר אודי, מציגה שניה טיפולים במקביל. ״במרכז אנחנו רואים מכשיר יחסית פרימיטיבי שבנוי מחבלים, גלגלות ודלי עץ. למטופל היו קושרים כל רגל לחבל, הופכים אותו כך שראשו מופנה כלפי מטה, ואז היו מושכים ומשחררים את החבלים במקביל, כדי לטבול את ראשו ההפוך של המטופל בתוך המים ולהוציאו בחזרה. שיטה מאוד דומה אך דלת מכשור מתרחשת בצד שמאל של הקריקטורה. מטופל שוכב על גבו, את צווארו מניח על כרית תומכת ואז דוחף את ראשו אחורה במהופך, לתוך גיגית מלאה מים. הוא מעשן מקטרת תוך כדי ומה שבטוח שהוא נראה יותר רגוע מהבחור השני".
בגב הקריקטורה נכתב: "טיפול זה מומלץ ביותר לכל מי שמודאג משחייה או מבלבול בראש. השיטה הזו תחזיר לכם את הביטחון, את השיער, את הראייה, את אברי הריח והשמיעה. אין אפשרות לבטא במילים את האפקט של אמבטיית הראש על המוח, רק פציינטים מנוסים וחסונים ישתקמו ממנה בבטחה".
לבסוף, בקריקטורה מס׳ 7, רואים מטופלת שיושבת בתוך אמבט, בזמן שהמטפלת שופכת מים רותחים ישירות על ראשה. מטפלת נוספת מגרדת את הפציינטית עם מברשות שונות. אודי: "בצד ימין רואים גיגית מים מעץ ומטופלת שעומדת להיכנס לתוכה, אבל מהססת, בעוד שבצד שמאל, נהנית הפציינטית ממקלחת חמה בתוך מקלחות של המאה ה-19, בזמן שהיא מציצה על הטיפול שמתרחש לידה. משפך נוסף של מים להשקייה, עומד בהיכון על הרצפה".
בגב הקריקטורה נכתב: "שיטת טיפול מעודנת ומתחשבת לאנשים עדינים. משקים את הפציינטית במים עד שהיא נחנקת או מקבלת התקף חרדה, ואז מברישים את כל הגוף עד שהוא כואב. השיטה הזו מצוינת עבור כל הגבירות שסובלות מתסמינים של בתולות זקנות".
״הם קראו לזה טיפול, בתמונות רואים רק עינויים״
מאיר הר, מספרת כי שיטות רבות המונהגות כיום התחילו מטיפולים אבסורדיים ומוזרים, כמו אלה המופיעים בקריקטורות. ״בין מייסדי ההידרותרפיה בגרמניה, השונה לחלוטין כיום מאשר הייתה בעבר, היו אנשים שחשבו שמגפות ומחלות קשות מתרפצות כיוון שהאדם המודרני של המאה ה-18 וה-19 הוא מפונק ורכרוכי ולא חשוף מספיק לחיים שבחוץ. שיטת החיסון שלהם בעבר, הייתה לחשוף את גופו להבדלי טמפרטורות במים - קרים מאוד וחמים מאוד. הם קראו לזה טיפול, בתמונות האלו אנחנו רואים רק עינויים״.
