ד"ר סטיבן ג'קסון (60) הוא נוירוכירורג בכיר במחלקה לנוירוכירורגיה בבית החולים בילינסון. בהכשרתו הוא גם מוהל מוסמך כבר 30 שנה, ומל למעלה ל-10 אלף תינוקות, בהם גם ילדי הצוותים הרפואיים במחלקת נוירוכירורגיה. בשנים האחרונות אף חיתן שני מתמחים במחלקה, אחד מהם הוא ד"ר נתי בן-שלום, שמככב בימים אלה בתוכנית הדוקו-דרמה, "המתמחים".
לפני כל ניתוח שמבצע ד"ר ג'קסון, הוא מספר כי הוא נושא תפילה חרישית ומבקש שאלוהים יעניק לו את היכולת לרפא את החולה ששוכב כעת מולו, ורק אז מתחיל לנתח. כאשר החלק המורכב בניתוח מסתיים, הוא עוצר לרגע ומודה לצוות. בסיום הניתוח הוא מודה למתמחה שעזר לו.
״אני מתפלל שאהיה שליח הטוב ושאני אצליח במשימה ושתהיינה לי זכויות להצליח לרפא את החולה שאני הולך לנתח", הוא מספר. "לפעמים אני נמצא בתוך ניתוח ארוך, קשה ומייגע עם מתמחים, ואנחנו עוברים תלאות לא פשוטות, במיוחד בניתוחי ראש. אני מודה לצוות ולמתמחה שהוא שותף שלי ושותף להצלחה של הצוות״.
ד"ר ג'קסון מקביל את עבודתו לשירותו הצבאי כרופא בגולני בלבנון, וכרופא לוחם ביחידת 669. "אנחנו עוברים רגעים מאוד לא פשוטים בחדר הניתוח, מדובר בשעות של מלחמה על חיי החולה. אלו שעות קשות ואינטימיות שבהן אנחנו פועלים כצוות אחד כמו בצבא, מאוחדים למען מטרה אחת. כולנו מבינים שכל טעות עלולה להיות קטסטרופלית, ולכן בסיומן של השעות האלה אני אומר תודה לכל מי שהיה שותף בניתוח.
"יש הרבה דברים שאני מכיר מהעולם הצבאי שאני והמתמחים עושים לפני ניתוח, כמו תדרוך לפני כל ניתוח לפרטי פרטים, מה הולכים לעשות ומה עושים אם תהיה בעיה. אחרי כל ניתוח עושים תחקיר מה היה, מה היינו יכולים לעשות יותר טוב, מה כמעט לא הצליח ואיזה לקחים להפיק. מהבחינות האלה מדובר על הרבה דברים דומים למבצע צבאי".
ד"ר ג'קסון זוכר את הקשר הקרוב שהיה לו עם אחד הפצועים הקשים במבצע צוק איתן, אהרון קרוב שנפצע באורח אנוש בראשו. ד"ר ג'קסון טיפל בו תקופה ארוכה גם לאחר השחרור מבית החולים, עקב אחריו וניתח אותו בתקופה שאחרי השיקום. בין השניים נרקם קשר חברי הדוק. ג'קסון מספר על אהרון בגאווה כאילו היה בנו: "אהרון הקים משפחה, התגרש, רץ מרתון בניו-יורק ולמד באקדמיה. הוא דוגמה לנחישות עצומה".
קרוב הגיע מצוק איתן לבית החולים ארבעה ימים אחרי שהתחתן. הוא נפצע פציעת ראש כשנכנס לבית ממולכד. "הוא הגיע לפה במצב אנוש", משחזר ד"ר ג'קסון. "ניתחתי אותו בראש וכנגד כל הסיכויים הוא יצא מזה במצב טוב והשתקם. אני זוכר שכשיצאתי מחדר הניתוח לדבר עם המשפחה, לא ידעתי מה להגיד. כדי שאשתו תתעודד, אמרתי לה שאני לא יודע מה יהיה אבל אני אופטימי ואני אהיה המוהל של הבן שלהם. כשיצאתי החוצה מנהל בית החולים אמר לי, ׳השתגעת? איך אמרת את זה׳? והסברתי שהייתי צריך להגיד משהו כדי שהיא תתעודד. ואכן, אחרי שנה נולד להם בן ואני מלתי אותו״.
"אני רוצה להפוך את המתמחים לרופאים אנושיים"
ד״ר ג׳קסון מכנה את המחלקה לנוירוכירורגיה המשפחה שלו, ואף חיתן שני מתמחים. ״אני עובד עם אנשים שנים ואני נמצא עם המתמחים אלפי שעות בחדר ניתוח. לפעמים אפילו יותר זמן מהמשפחה שלי. חיתנתי שני מתמחים ומלתי הרבה תינוקות במחלקה, ובהם את הבן של האחות הראשית וגם חלק מהילדים של המתמחים. יש פה כמה בנות מתמחות שטרם מצאו את החתן המיועד ואני אומר להן שתזדרזנה לפני שאני אפרוש״.
עוד מספר ג'קסון כי הוא מאמין שחלק מעבודתו כרופא בכיר במחלקה הוא לחנך את הדור הצעיר. לא רק ללמד אותם לנתח אלא גם להיות אנושיים. "אני מלמד את כל המתמחים שתמיד יהיו כנים, ידברו אמת ויפגינו חמלה לחולים. אני רוצה להפוך אותם לא רק לרופאים טובים אלא גם לרופאים עם לב. בסופו של דבר אנחנו פה כדי לרפא אנשים, לא משנה מי הם, מאיזה מגזר הם ומה המעמד שלהם. זה לא מעניין. אנחנו פה כשליחים. התפקיד שלנו להכין את המתמחים שלנו וללמד אותם מאפס איך לנתח ואיך להפעיל שיקול דעת. הצניעות והיושרה הן חלק גדול מהתהליך״.
את התפילה שהוא אומר לפני כל ניתוח מצטט ד"ר ג'קסון: "יהי רצון שאזכה להיות שליח טוב ונאמן, ואם חלילה לא יהיו לי את הזכויות, יהי רצון שלחולה יהיו הזכויות שאהיה השליח הנאמן עבורו ואזכה לרפא אותו". זו תפילה אישית, הוא מספר, שמבוססת על ההבנה שזו זכות לרפא חולה. "בכל יום מחדש בחדר הניתוח ובמחלקה, אני מבין שאנחנו שליחים למען החולים שלנו".
