הרופאים והרופאות שעומדים לצד שורדי השואה: ריאיון עם ד"ר אלעד אשר ויואל הראל
(צילום: עידו ארז, משי בן עמי)
הרופאים שנותנים כבוד אחרון לניצולי השואה: ד"ר אלעד אשר הוא רופא שמתנדב, יחד עם מאות רופאים ורופאות, במסגרת עמותה הנקראת "למענם - רופאים ורופאות למען שורדי שואה", כדי לעזור לשורדי שואה מכל הארץ. בראיון לאולפן ynet הבוקר (ה') הוא קורא לרופאים נוספים להצטרף אליו ולסייע לאותם ניצולי שואה מבוגרים בשנותיהם האחרונות.
"עמותת "למענם" שהקימה ד"ר תמרה קוליץ, כוללת רופאות ורופאים מתנדבים מכל הארץ. היא הוקמה בשיא מגפת הקורונה כשהמבוגרים לא יכלו לצאת מהבית והיה צריך לספק להם פתרון. אנחנו מגיעים לשורדי השואה הביתה ונותנים להם שירות רפואי. זו זכותנו וחובתנו. אני קורא מפה לכל מי ששורד שואה, למשפחות של שורדי שואה לדעת שאנחנו קיימים, לפנות אלינו, יש לנו גם אתר וגם דף פייסבוק.
"אני קורא גם לרופאים, שרוצים להצטרף אלינו ולעזור, אנחנו הרי חיים על זמן שאול, שורדי השואה לא יישארו לעוד המון, המון שנים. זה הזמן לעשות מעשה ולהתנדב ולבוא ולעזור. מוקד העמותה מופעל על ידי מתנדבים, רובם סטודנטים לרפואה (3191 ✱ ) אשר מפנים אל המטופלים מומחים מכל התחומים וכן מתנדבים מכל קשת מקצועות הבריאות (סיעוד, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת וכיו"ב, וכן מערך "תומך" של מתנדבים שמסייע, בין היתר, בשינוע וליווי של שורדי השואה למרפאות), ישירות לביתם".
ד"ר אלעד אשר: "אנחנו, הצוותים הרפואיים, באים לשורדי השואה הביתה ומעניקים להם שירות רפואי. זו זכותנו וחובתנו. אנחנו חיים על זמן שאול, שורדי השואה לא יישארו לעוד הרבה זמן"
"הטיפול משנה חיים"
יואל הראל, שורד שואה, שעלה ארצה בשנת 1951 ומטופל על ידי ד"ר אשר מספר: "הנגישות של צוותי הרפואה מהעמותה היא מצוינת. הייתי זקוק לטיפול רפואי מהיר וקיבלתי אותו. בניגוד לתור בקופת חולים, שהיה לוקח לי חצי שנה. דבר כזה ממש משנה לך את החיים".
הראל נולד בבוקרשט בשנת 1937 בשם יוליאן, אולם כונה ז'וליין. "הייתי בן שנתיים כשפרצה המלחמה ומאותו רגע חיינו בעוצר מתמיד ובהפגזות בלתי פוסקות, מפני שרומניה הייתה אחת מ'מדינות הציר'. אורח החיים בבית היה יהודי מסורתי. אמא הדליקה נרות בשבת, חגגנו את החגים והלכנו לבית הכנסת טמפל קוראל".
המפגש הקשה הראשון של ז'וליין הקטן עם מוראות המלחמה היה כשהמשפחה גורשה מביתה שבמרכז העיר, אשר הוחרם לטובת גנרל נאצי. "הייתי בן ארבע, ואני זוכר את האירוע כטראומטי ביותר. פתאום, בבוקר בהיר אחד, ללא כל הודעה מוקדמת, היינו צריכים לארוז ולעזוב בחופזה את ביתנו. ההלם של ההורים הקרין עלינו, הילדים, ואמא ההמומה נאלצה לכתת את רגליה בעיר כדי למצוא מקום מגורים חלופי. רומניה הייתה שייכת ל'ציר הרשע,' ובעלות-הברית הפגיזו אותנו ביום ובלילה, מפני שבשולי העיר היו מאגרי הנפט הטובים ביותר ששימשו את הגרמנים.
יואל הראל, שורד שואה: "הנגישות של צוותי הרפואה מהעמותה היא מצוינת. הייתי זקוק לטיפול רפואי מהיר וקיבלתי אותו. בניגוד לתור בקופת חולים, שהיה לוקח לי חצי שנה. דבר כזה ממש משנה לך את החיים"
"לבסוף מצאנו בית אחר, קטן מאד, צפוף ודחוס. אחי ואני נאלצנו לישון על שולחן האוכל שהפך בלילה למיטה, כשאמא כיסתה אותו בשמיכות. כל לילה פחדתי שאפול מהשולחן. גרנו כך ארבע שנים".
הוא מוסיף ומספר: "היינו במצב מוזר ביותר. על הקרקע סבלנו מאנטישמיות, ומהאוויר הופגזנו על ידי בעלות הברית. בכל פעם שהייתה הפגזה רצנו למקלטים מאולתרים. באחת הפעמים שחזרנו הביתה אחרי הפגזה ראינו שהבית שממול הופצץ, וקורה ענקית קרסה וחדרה אל תוך הבית שלנו דרך החלון ונפלה על סיר עם תבשיל כרוב שאמא בישלה. אני זוכר את מראה האוכל שניתז על הקיר והקורה שפגעה בשולחן - המיטה שלנו.
"הייתי כבר בן שש וחצי, ומבחינתי האירוע הטראומטי ביותר של ההפצצות היה באפריל, כשהגרמנים עזבו את רומניה בעקבות הסכם עם הרוסים. כ'מתנת פרידה' הם לא הפעילו אזעקה והפגיזו אותנו תוך כדי נסיגה. המונים נהרגו ברחובות. אני זוכר מראה של סוס, שהדף ההפגזה העיף אותו למעלה באוויר על כבלי החשמל, והוא נותר תלוי שם".
1 צפייה בגלריה
יואל הראל (בעיגול האדום) ובני משפחתו ברומניה בימים טובים יותר
(צילום: באדיבות המרואיין)
הקמת העמותה
הסיפור של העמותה התחיל כאמור לפני שנה בדיוק, כאשר ד"ר קרליץ ערכה ביקורים בהתנדבות אצל מספר שורדי שואה ברחבי תל אביב. לדבריה היא נחשפה לקשיים שלהם, תוך כדי שהקשיבה לסיפוריהם על עברם הכואב. עבורה, זו זכות גדולה להיות שם ולשמוע אותם ממקור ראשון. היא הכירה את הקושי של בני הגיל השלישי, ובמיוחד של שורדי השואה, לצאת מבתיהם ולקבל טיפול רפואי. לכן, לעתים קרובות מדי הם "נופלים בין הכיסאות" והתוצאה היא הזנחה רפואית מתמשכת. לכן, ככל שהתאפשר לה, היא התחילה לערוך ביקורי בית.
מגפת הקורונה יחד עם החשש לצאת מהבית, הגבירו את מצוקתם, ועומס הפניות אליה גדל כך שלא הצליחה לתת מענה לכל הפונים. מתוך כך היא פנתה לחברותיה בקבוצת רופאות בפייסבוק והציעה שיקימו יחד מערך רפואי ייעודי עבור שורדי השואה. ההיענות הייתה עצומה ותוך ימים ספורים התגייסו בהתנדבות מאות רופאים ורופאות. משם הדרך להקמת עמותה הייתה סלולה וכיום מערך המתנדבים כולל לא פחות מ-600 רופאים מכל תחומי ההתמחות השונים.
לפנייה לעמותה - ליחצו כאן
