כשיאיר זלוף החליט להיות רופא, אביו לקח אותו לחבר מהנדס חשמל כדי שזה יספר לו עד כמה המקצוע שלו קל ונוח יותר מהעיסוק ברפואה.
יאיר לא השתכנע. אחרי שבילה כל חייו בצל אביו וסבו הרופאים, הוא ידע שזה המקצוע עבורו. וכך ישנם שלושה דורות של רופאים במשפחת זלוף, שלושתם בדרגת סרן בצבא, ושניים מהם משרתים באותה חטיבה, 401, השייכת לחיל השריון. הבן, סרן יאיר זלוף, הוא קצין הרפואה החטיבתי של 401. אביו, סרן (מיל') דב זלוף, הוא רופא במפקדת חטיבה 401. הסבא, דוד זלוף ז"ל, היה סרן במילואים, שירת כקצין רפואה בצה"ל ובמילואים כרופא בחיל האוויר.
דוד החל את השרשרת הרפואית כבר בבגדד, והמשיך את לימודי הרפואה בישראל. ב-1954, כשהקימו את היחידה לפינוי בהיטס – שעם הזמן הפכה ל-669, הוא היה בין הראשונים ששירתו בה כרופא. הוא שירת במהלך כמה וכמה מלחמות, היה הרופא המוטס בגיחות רבות, הציל חיים של אנשים לא מעטים, קיבל על כך מספר מדליות – ואף ניצל לא אחת מהתופת.
בנו, דב, מספר כי הוא זוכר את הימים שבהם המשפחה כולה הייתה מגיעה בסופי שבוע לבית החולים כדי לבקר את אביו, מאחר שכרופא צבאי הוא לא היה מגיע לביתו במשך שבועיים. כמו במקרה של יאיר, זה לא הרתיע אותו. להפך. שם החלו לנבוט ניצני החלום להיות רופא.
עכשיו יאיר בצבא, וכקצין הרפואה החטיבתי של 401 הוא עוסק בהכנת החטיבה למלחמה, תוך התמקדות ברפואה מבצעית. דב, לעומת זאת, עובד בקופת חולים, אבל גם בגיל 66 הוא מגיע פעם בחודש כרופא מתנדב במילואים במפקדת החטיבה שבה משרת בנו. אף שהם נמצאים במקומות שונים מאוד, יש נושא אחד שכמובן מעסיק אותם יותר מכל.
"עידן הקורונה זה עידן מאתגר ומעניין", אומר יאיר, "אצלנו בחטיבה המצב מורגש מאוד. אנחנו משקיעים כמה שעות ביום כדי למנוע הדבקה וזה דבר שמעסיק אותי ביומיום, לצד המשימות האחרות".
אצל אביו האתגרים אחרים. "מכיוון שבמקרה שלי מדובר בקופת חולים, יש בעיקר חולים מבוגרים", הוא מספר, "אני מרגיש פחות בפרונט לעומת הרופאים שממש נמצאים במחלקות הקורונה וצריכים להתמודד עם המחלה מקרוב מאוד, אבל אני כן צריך לספק מענה למצב הבריאותי והנפשי של המבודדים ושל החולים שאני הרופא שלהם".
במקצוע הזה לגיל יש הרבה חשיבות. יאיר מודה שהוא מתייעץ לא פעם עם אביו ולוקח ממנו טיפים. מדי פעם הם אפילו מרשים לעצמם – במיוחד דב – לספר בדיחות על הקורונה, בעיקר על המוטציות החדשות שמתגלות, כדי להקל על האווירה המתוחה. "אנחנו לומדים לא מעט האחד מהשני", הם אומרים, "הקורונה משפיעה על החיים של כולנו בתור רופאים. זה נחמד שיש עם מי לחלוק חוויות וגם להתייעץ ולהבין יותר. והכי חשוב: שנינו התחסנו, אנחנו מלאי אופטימיות לגבי החיסון ומקווים כבר לחזור לשגרת החיים של פעם".
