זאב אלפרוביץ, שנפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים כשהיה כבן 20, והוכר כסובל מפוסט טראומה וממספר פציעות פיזיות, שקל מספר פעמים לתבוע את משרד הביטחון כדי שיכיר גם במחלת הסוכרת וביתר לחץ דם שהתפרצו אצלו בגיל 40, אך שוב ושוב נסוג מכוונותיו. "לא צריך ליפול פעמיים בשבי", אומר אלפרוביץ, כיום אדריכל בן 69 מכפר סבא.
קראו עוד:
תחילה, הוא מספר, ויתר משום שקיבל ממשרד הביטחון "רשימת דרישות של כל מה שאני צריך להוכיח". בהמשך פנה לעורך דין, וכשהבין את עלויות הייצוג המשפטי, ויתר שוב. "אגף השיקום", הוא אומר, "לא מסתכן בכך שיצטרך להוציא קצת כסף מהכיס. תמיד אפשר גם לדחות את הבקשה שלי בטענה שהמחלה יכולה הייתה לנבוע מסיבות אחרות. בקרב השבויים יש בעיה רצינית של סוכרת, שהתפרצה בגיל צעיר, אבל לזה בכלל לא מתייחסים, כי זה עלול להוביל לתביעות נוספות".
9 צפייה בגלריה
זאב אלפרוביץ. "בקרב השבויים יש בעיה רצינית של סוכרת, אבל לזה בכלל לא מתייחסים"
(צילום: שלומי יוסף)
בישראל חיים כיום כ-750 פדויים המוכרים למערכת הביטחון, רובם ממלחמת יום הכיפורים וכן ממלחמת העצמאות, שבה הוחזקו בשבי גם ילדים ובני נוער; כ-250 מהפדויים מוכרים כנכי צה"ל. אם הייתה להם תקווה שהשנה יחול מפנה, ומדינת ישראל תכיר בקשר בין שורת מחלות דוגמת סוכרת, מחלות לב וסרטן, לבין שהות בשבי האויב - הרי שהיא התנפצה: דוח ועדת שני, שהתפרסם לאחרונה, סותם את הגולל על אפשרות להכרה במגוון מחלות שמהן סובלים השבויים. "התחושה היא שבסופו של דבר אנחנו די מיותרים למערכת", אומר אלפרוביץ בכאב.
תחקיר מיוחד של "שומרים", המרכז לתקשורת ודמוקרטיה, המתפרסם ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, חושף את מה שהתחולל מאחורי הקלעים של ועדת שני: כיצד ניהל וניתב אגף השיקום במשרד הביטחון את עבודתה ואת התנהלותה והשפיע במידה רבה על מסקנותיה. חשוב להבין שזה לא עוד סיפור על פדויי שבי שנלחמים על זכויותיהם; זה סיפור על הדרך שבה מתייחסת המדינה למי שנפגע במסגרת מילוי תפקידו, ובמידה רבה מתנערת ממנו תוך התעלמות מממצאי מחקרים רבים, מהארץ ומחו"ל. משמעות הדברים תקפה לא רק לגבי שבויים, אלא לגבי אינספור ישראלים ששירתו בצבא ועוד ישרתו וגם לרבים שנפגעו בפיגועים - על המשמעות המוסרית, הערכית, החברתית וכמובן הכלכלית שלהם.
9 צפייה בגלריה
שבויים ישראלים ממלחמת יום כיפור נוחתים בנתב"ג, 1974. הוועדה הוקמה רק אחרי 47 שנה
(צילום: דוד רובינגר)
התעלמות מהיום הראשון
השתלשלות העניינים מתחילה בסוף 2019, כשמשרד הביטחון מינה, לראשונה בתולדות המדינה, ועדה רפואית שתבחן את הקשר הסיבתי בין שהייה בשבי להתפרצותן של מחלות גופניות. היה זה פרי מאבק של עמותת "ערים בלילה", המייצגת את פדויי השבי בישראל מאז 1998.
עד היום הכירה המדינה בקשר בין שבי לבין התפרצות של מחלות נפשיות, ובראשן פוסט טראומה (PTSD) ודיכאון. המדינה נעתרה לדון במחלות גופניות רק לאחרונה, על אף שחלק מהשבויים כבר אינם בין החיים, וחלקם מבוגרים מאוד. רק במלחמת יום כיפור נפלו בשבי 301 חיילים ישראליים, והוועדה הוקמה 47 שנה לאחר שובם הביתה.
הוועדה הכירה בקשר בין שהייה בשבי לבין ארבע מחלות מתוך 15 שנבדקו: מחלת פרקים, אוסטאופורוזיס, נירופתיה פריפרית ושחמת הכבד. לגבי שאר המחלות - בהן סוכרת, מחלות לב, מחלות אוטואימוניות ומחלות עור - נקבע שאין קשר ישיר בינן לבין השבי
לראשות הוועדה מונה פרופ' מרדכי שני, לשעבר מנכ"ל שיבא, מנכ"ל משרד הבריאות וחתן פרס ישראל על תרומה לחברה ולמדינה, וכיהנו בה 15 רופאים בכירים. ביולי 2020 הגישה הוועדה את מסקנותיה, ובפברואר 2021 קיבל שר הביטחון בני גנץ את המלצת מנכ"ל משרד הביטחון אמיר אשל לאמץ את מסקנותיה ולהכיר בקשר בין שהייה בשבי (מחודש ומעלה) לבין ארבע מחלות מתוך 15 שנבדקו: מחלת פרקים, אוסטאופורוזיס, נירופתיה פריפרית (שפרצה בטווח של חמש שנים מהשהייה בשבי) ושחמת הכבד.
לגבי שאר המחלות - בהן סוכרת, מחלות לב, מחלות אוטואימוניות ומחלות עור - הוועדה קבעה כי אין הוכחות לקשר ישיר בינן לבין שהייה בשבי. לגבי סרטן המליצה הוועדה להקים צוות מיוחד של אונקולוגים שימשיך ויבחן את הנושא.
מה עומד מאחורי המסקנות של הדוח? תחקיר "שומרים" חושף כי משרד הביטחון הנחה את הוועדה שלא לעסוק בבעיות רפואיות שנובעות או מושפעות מהפרעות נפשיות כמו PTSD, על אף שתרומתן לבעיות גופניות הוכחה במחקרים. "ידינו היו כבולות מכל הכיוונים. אמרו לנו, 'אל תתעסקו עם פוסט טראומה'", טוען פרופ' שני בשיחה עם "שומרים", ומודה: "אני לא שלם עם מסקנות הוועדה".
9 צפייה בגלריה
פרופ' מרדכי שני. "אמרו לנו, 'אל תתעסקו עם פוסט טראומה'"
(צילום: באדיבות ד"ר אבישי טייכר, ויקיפדיה)
פדויי שבי שעימם שוחחנו הביעו כעס ותסכול ממסקנות הדוח. "הוועדה לא קיבלה שום מחלה שמשרד הביטחון עלול לשלם בשבילה", טוען אלפרוביץ.
ד"ר מיכי (מיכאל) זייפה, שנפל גם הוא בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים, אומר ש"אחרי כל כך הרבה שנים ומאבקים שניהלנו, וכשחלק מהחברים שלנו כבר לא איתנו, משרד הביטחון מכיר בכמה מחלות אזוטריות שהן כמעט לא רלוונטיות. יש מחלות גדולות אחרות שמכות בנו, ודווקא הן לא אושרו. יש פדויי שבי שסובלים מסרטן כבר שנים; חלקם כבר נפטרו. להקים עוד ועדה שתעסוק בסרטן, זה אומר שההמלצות ייכנסו למגירה ואף אחד לא יסתכל עליהן. זה מה שקרה איתנו במשך שנים. מתעלמים מאיתנו מהיום הראשון".
אלפרוביץ מוסיף שהנקודה שמכאיבה לו יותר מכל היא לא הכסף, אלא העלבון. "נראה שהוועדה עשתה בדיוק מה שביקשו ממנה: למצוא משהו שיפטור את המחליטים מאחריות. לפחות לא היו מפרסמים את זה, כי זה פשוט מעליב".
מחיר בריאותי כבד
לא רק פדויי שבי מותחים ביקורת רבה על מסקנות הדוח; כך גם החוקרת הבכירה בתחום בישראל. כבר ארבעה עשורים חוקרת פרופ' זהבה סולומון - מומחית בפוסט טראומה ובאפידמיולוגיה פסיכיאטרית מאוניברסיטת תל אביב וכלת פרס ישראל בחקר עבודה סוציאלית - את מצבם של פדויי השבי ממלחמת יום הכיפורים. מחקרים שפרסמה עם עמיתיה, ושעקבו אחר מצבם הבריאותי של השבויים, הצביעו על עומק הפגיעה הנפשית בהם, שבאה לידי ביטוי גם במחלות גופניות. אל חלקם התייחסנו במסגרת סדרת התחקירים "עטופים בטראומה" שפורסמה ב"שומרים" בשנה החולפת.
"הוועדה למעשה עקפה את הגורם הנפשי, ובעיניי זו התייחסות מאוד חלקית וצרה", אומרת פרופ' סולומון. "להתייחס לחוויה טראומטית בלי להביא בחשבון את התרומה של ההפרעה הפוסט טראומטית והפרעות נפשיות אחרות לתחלואה גופנית, זה קצת להחטיא את המטרה. זו ראייה מאוד מוגבלת של המציאות לנוכח המחקרים שביצענו.
"אנחנו מצאנו אינדיקציות ברורות לכך שמה שמשפיע זה לא רק השהות בשבי, אלא העובדה שמישהו נפגע נפשית כפועל יוצא מהשבי. יש אנשים שנחשפים לתנאים הקשים של השבי, ובעקבות הלחץ, התברואה הירודה וחוסר הטיפול בבעיות, מפתחים תחלואה פיזית. לא לראות את זה, בעיניי, זה לראות רק חלק מהתמונה".
"הוועדה עקפה את הגורם הנפשי, ובעיניי זו התייחסות חלקית וצרה", אומרת פרופ' סולומון. "להתייחס לחוויה טראומטית, בלי להביא בחשבון את התרומה של ההפרעה הפוסט טראומטית והפרעות נפשיות אחרות לתחלואה גופנית, זה קצת להחטיא את המטרה"
איך נראית התמונה המלאה?
"באופן בלתי נמנע, המערכות הנפשיות והפיזיות הן כלים שלובים. לכן, כל פגיעה נפשית מערערת את האיזון הפיזיולוגי. נוהגים להסתכל על זה כמו על בגד שנפרם במקום שבו התפרים הכי חלשים; זה יכול להיות סוכרת וזה יכול להיות האצה של תהליכים פיזיולוגיים אחרים. הנקודה היא שפוסט טראומה לא נעצרת בפוסט טראומה".
9 צפייה בגלריה
זאב אלפרוביץ (במרכז) חוזר הביתה מהשבי. "הוועדה לא קיבלה שום מחלה שמשרד הביטחון עלול לשלם בשבילה"
"גם 42 שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, הנזק הבריאותי שנגרם בשבי הוא מפושט, רב פנים ועמוק", כתבה פרופ' סולומון במחקר מ-2015. "פדויי שבי הם קבוצת סיכון גבוהה לא רק לתחלואה פסיכיאטרית, אלא גם לתחלואה הכוללת מחלות לב, סרטן, סוכרת, יתר לחץ דם ותסמונת מטבולית, וחשופה לשיעורי תמותה גבוהים. נראה כי האירועים הטראומטיים הפיזיים והנפשיים שהם חוו בשבי, גובים מחיר בריאותי כבד".
היא ועמיתיה מצאו במחקרים הוכחות לפגיעה גופנית משמעותית בקרב השבויים שסובלים מפוסט טראומה: האצה של תהליכי זיקנה, שיעורי תמותה גבוהים יותר, יותר תסמונת מטבולית ויותר מדדים שמצביעים על סיכון גבוה לחלות בסוכרת, ביתר לחץ דם ובמחלות דלקתיות שונות.
הוועדה זימנה אותך כדי לשמוע את ממצאי מחקרייך?
"בוודאי. בישיבה שאליה הוזמנתי הבהרתי שפוסט טראומה, דיכאון והפרעות נפשיות אחרות הן הגורם שמשבש את החלקים הפיזיולוגיים, לתפיסתנו".
בסך הכול סקרה הוועדה כ-250 מאמרים שפורסמו בספרות המקצועית העולמית על שבויים, כמאה מהם על פדויי שבי ישראלים. חברי הוועדה נחשפו לנתונים של 257 פדויי שבי ישראלים (ללא ציון פרטים מזהים), ששהו בשבי בין השנים 2011-1946. 209 מהם נשבו במלחמת יום הכיפורים; 243 מהם מעל גיל 60; 90% מהם הוכרו במשרד הביטחון בגין מחלה נפשית.
"ברוב המאמרים שנסקרו נמצא כי בני אדם שנחשפו לטראומה במסגרת השבי נוטים לפתח חולי כרוני", כתבו חברי הוועדה. "נפילה בשבי האויב היא התנסות ייחודית טראומטית הכוללת בידוד קשה, עינויים שיטתיים, חשיפה לקור, לחום או לרטיבות, לחץ נפשי קיצוני, סימולציה של הרג, חסכים ממושכים של שינה, מים ומזון ולעיתים אף התעללות מינית".
"לא נתנו לנו לבדוק אותם"
"שומרים" פנה אל יו"ר הוועדה, פרופ' שני, כדי לשמוע את עמדתו. לדבריו, "ההנחיה שקיבלנו ממשרד הביטחון הייתה למצוא רק קשר ישיר בין שבי למחלות ולא דרך פוסט טראומה. נאמר לנו באופן עקיף – לא בכתב המינוי של הוועדה, אבל נאמר לנו - אל תעסקו במשהו שקשור ישירות לפוסט טראומה. בהנחיות ציינו שאנחנו צריכים למצוא קשר סיבתי 'מתקבל מאוד על הדעת', וציינו שזה נדרש בפסיקת בית המשפט העליון.
"אני לא יודע למה משרד הביטחון ביקש את זה, אבל נאמר לנו במפורש: לא להתייחס אלא ישירות לעניין. ידינו היו כבולות בנוגע לפוסט טראומה. הם טוענים שלפוסט טראומה הם כנראה יתייחסו בדרך אחרת".
פדויי שבי טוענים שהתוצאה היא שהוועדה אישרה מחלות אזוטריות, לא רלוונטיות.
"אוסטאופורוזיס ודלקות פרקים הן לא מחלות אזוטריות. יש שתי מחלות נוספות שקבענו שיש לבחון אותן: יתר לחץ דם ודיסליפדמיה. מעבר לכך, יש לי תחושה שהם התעלמו משתי המלצות ברורות שעלו מהמחקרים של פרופ' סולומון. לכן, בדוח התייחסנו לשני היבטים כלליים אצל פדויי שבי, שאף אחד לא דיבר עליהם, כי הם לא מחלות מוגדרות: כאב כרוני והזדקנות מהירה. המלצנו לתת פיצוי כספי משמעותי כמעט לכל השבויים, להגדיל את מענק השבי ללא תלות באורך השבי. מצאנו נישה להיכנס פנימה. אני מקווה שזה ייעשה".
פרופ' שני גם טוען כי משרד הביטחון לא אפשר לוועדה לקבל נתונים אישיים על שבויים. גם פדויי שבי תהו למה הוועדה לא פנתה אליהם. "יכול להיות שאין הרבה מאמרים על כל מחלה, אבל יש אנשים חיים", אומר אלפרוביץ. "הוועדה הייתה יכולה לפנות אלינו. צריך להגיע לידע האמיתי".
"אף אחד לא נתן לנו לבדוק אותם", מתייחס פרופ' שני לטענה. "משרד הביטחון לא נתן לנו את המידע. הוא אמר שלצורך עבודת הוועדה הוא מעביר לנו מידע כללי, ללא פרטי זיהוי".
אפשר היה לעבוד עם הנתונים שקיבלתם?
"בקושי. חלש מאוד. זה לא עזר".
כלומר, כראש הוועדה היית רוצה לפנות לשבויים?
"בוודאי. רציתי יותר נתונים על השבויים. הקדשנו לזה הרבה עבודה. אבל ידינו היו כבולות מכל הכיוונים, גם מבחינת נתונים וגם בנושאים שאליהם יכולנו להתייחס".
הוועדה הגישה את המלצותיה ביולי האחרון. רק בפברואר אושרו המסקנות. האם בין לבין התקיים דיאלוג על עבודת הוועדה בין משרד הביטחון לפרופ' שני? "ממשרד הביטחון הבטיחו לי פגישות, אבל לא הייתה פגישה. לא זימנו אותי", משיב פרופ' שני. "ד"ר דרור וסרמן (הרופא הראשי במשרד הביטחון) דיבר איתי וביקש שנעזור לו למנות אונקולוגים לצוות שיבחן את מחלות הסרטן. נתתי לו המלצות. ניסינו לעזור בכל".
אתה שלם עם מסקנות הוועדה?
"אני לא שלם. אני לא מרוצה".
9 צפייה בגלריה
חיילי צה"ל במלחמת יום כיפור. רוב פדויי השבי הם מהמלחמה הזו
( באדיבות ארכיון צה"ל במשרד הביטחון)
ממה חושש משרד הביטחון?
אם ועדת שני הייתה מאשרת את הקשר בין פוסט טראומה להתפרצות של מחלות גופניות, היה זה תקדים דרמטי לא רק עבור מאות פדוי השבי החיים אלא עבור אלפים רבים בישראל, ובראשם כ-5,200 איש המוכרים כיום במשרד הביטחון כסובלים מפוסט טראומה בעקבות שירותם הצבאי. מעבר לכך, תקדים כזה עשוי היה להשליך גם על קבוצות נוספות באוכלוסייה, דוגמת אזרחים שהוכרו בביטוח הלאומי כסובלים מפוסט טראומה על רקע ביטחוני. תרחיש כזה עשוי היה לגלגל לפתחו של משרד הביטחון תביעות רבות להכרה במחלות ולקבלת אחוזי נכות, ומבחינת המדינה זה עלול היה לעלות בסכומי עתק.
"הלומי קרב, בעיקר פוסט טראומטיים, לא שונים לדעתי משבויים", אומרת פרופ' סולומון. "אני חושבת שכל מי שנפגע בשירות צבאי, בוודאי במלחמה - יכול להיות שחלק מהדברים חלים עליו. אבל אני מבינה שיש כאן בעיה כלכלית ופוליטית, ושיש הרבה גורמים ואינטרסים במשחק הזה".
הוועדה קובעת כי קיים קשר מבוסס בין מצבי דחק נפשי קיצוני והופעת סוכרת או החמרתה ואף מציינת מחקרים שמדגישים קשר ברור בין PTSD לסוכרת. מאידך, כותבת הוועדה, "מדובר במחלה שכיחה ועם גורמי סיכון רבים אשר יש לשלול את נוכחותם"
מי שקורא את הדוח בקפידה, יכול למצוא דוגמאות זועקות שעולות ממנו. לדוגמה, הוועדה מצטטת מחקר שהוכיח עלייה בתמותה ממחלות לב בקרב פדויי שבי מלחמת העולם השנייה, "אך רק באלו שלקו ב-PTSD".
דוגמה נוספת: הוועדה קובעת כי קיים קשר מבוסס בין מצבי דחק נפשי קיצוני והופעת סוכרת או החמרתה, ואף מציינת מחקרים שמדגישים קשר ברור בין PTSD לסוכרת. מאידך, כותבת הוועדה, "מדובר במחלה שכיחה ועם גורמי סיכון רבים אשר יש לשלול את נוכחותם".
"במשך הרבה שנים היה ויכוח גדול לגבי אנשים שחולים בסוכרת", אומרת פרופ' סולומון. "היו אומרים לגביהם, 'הם היו חולים בכל מקרה, כי יש סוכרת במשפחה, זה פשוט קרה מוקדם יותר'. אבל אם לא היה לחץ, אולי המחלה לא הייתה מתפרצת, או שזה היה קורה בגיל מאוחר. כלומר, יש כאן לא רק גרימה למחלה, אלא גם האצה שלה, כי יש מחלות שבהן גיל הפריצה הוא מאוחר יותר".
9 צפייה בגלריה
"אם לא היה לחץ, אולי הסוכרת לא הייתה מתפרצת או שזה היה קורה בגיל מאוחר"
(אילוסטרציה ShutterStock)
הלם קרב כפול
מבחינת פדויי שבי עמם שוחחנו, מסקנות ועדת שני הן המשך ישיר לדרך שבה התייחסה אליהם המדינה מהרגע שבו חזרו מהשבי: התעלמות, הפקרה של כל איש לגורלו, מלחמה מתישה וממושכת על זכויות.
"על הכול היה צריך להילחם, ובחלק לא ניצחנו", אומר אל"מ (מיל') אמנון שרון, שנשבה בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים. "היחס אלינו מהמדינה היה לפעמים מעליב. כשאנחנו מתייצבים לוועדות, רואים אותנו קודם כל כשקרנים, למרות שפדוי שבי פגוע גם מהקרב במלחמה וגם מהשבי - כלומר, הלם הקרב הוא כפול".
שרון חבר בוועד המנהל של עמותת "ערים בלילה", ש"שמה לה למטרה לעזור ולהיטיב את מצבם של אלה שנתנו את המיטב שבהם למדינה, והושלכו ככלי שאין בו חפץ אל תהום השכחה", כלשונה.
כך היה ב-2005, כשלאחר מאבק ממושך אושר חוק התשלומים לפדויי שבי, שמזכה אותם בגמלה חודשית בסך כאלף שקלים. כך היה גם כשדחפו את משרד הביטחון לבחון את הקשר למחלות גופניות. "משחקים איתנו פה. למה?", אומר שרון על דוח שני. "אני פוסט טראומטי, אבל למדתי להתמודד עם זה וגם לעזור לאנשים שנמצאים בהליך שיקום. אנחנו נלחמים בשביל אלה שמעולם לא הצליחו להשתקם".
"על הכול היה צריך להילחם, ובחלק לא ניצחנו", אומר אל"מ (מיל') אמנון שרון, שנשבה בשבי הסורי במלחמת יום הכיפורים. "היחס אלינו מהמדינה היה לפעמים מעליב. כשאנחנו מתייצבים לוועדות, רואים אותנו כשקרנים"
"איפה המדינה? למה לא עוזרים לפדויי השבי שלא מצליחים להסתדר בכוחות עצמם? איפה המוסדות שצריכים לטפל באלה שבאמת זקוקים לכך?" שואל ד"ר מיכי זייפה. "השנים עוברות, ומספר פדויי השבי הולך ופוחת. מישהו שם צריך להבין שהזמן רץ נגדנו. כל הטבה שהמדינה חושבת לתת אבל לא נותנת היום - חלק מאיתנו כבר לא יזכה לה".
ד"ר זייפה, אל"מ במילואים, משרת בצבא יותר מחמישה עשורים, ובתקופת הקורונה משמש כמפקד גדוד שירותי הדם המטכ"לי. "הצלחתי לחיות לצד הטראומה, ואף פעם לא אמרתי, 'מגיע לי', אבל לא רבים למדו להתגבר ולחיות לצדה", הוא מספר. "יש בינינו פוסט טראומטיים קשים שלא הצליחו לשקם את עצמם. 47 שנה לאחר מלחמת יום כיפור, הם לא מנהלים חיים נורמליים, לא יוצאים מהבית, לא מסוגלים לבוא בחברה של אנשים. המשפחות שלהם התפרקו, הם לא יכולים לפרנס. אף אחד לא מסתכל לכיוון שלהם, מתעלמים מהם.
"אלה אנשים שראויים לכך שהמדינה תכיר בכך שהבריאות שלהם נפגעה. הם אולי חזרו שלמים לארץ, אבל לא בשלמותם, ואת זה מסרבים לקלוט. זו אטימות".
מה הלאה? יגאל כוחלאני, יו"ר עמותת "ערים בלילה", שנפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים, אומר: "העמותה לומדת את הדוח ומתייעצת עם עורכי הדין שלה ועם יועצים רפואיים במטרה לגבש את תגובתה. יש בדוח נקודות טובות, ואנחנו בודקים איך אפשר יהיה לממש זכויות של פדויי שבי בעקבותיהן, ויש נושאים שלגביהם אנחנו שוקלים לערער למשרד הביטחון".
משרד הביטחון: "הם רשאים לפנות לוועדה רפואית"
ממשרד הביטחון נמסר בתגובה: "פאנל המומחים, בראשות פרופ' שני, מונה בעקבות פניית עמותת 'ערים בלילה' לאגף השיקום ובחן את הקשר הסיבתי שבין שהייה בשבי האויב ל-15 מחלות. את רשימת המחלות העבירה העמותה. בפאנל השתתפו מומחים בכירים בתחומי הרפואה הרלוונטיים ל-15 המחלות. המומחים בחנו נתונים דמוגרפיים ורפואיים של אוכלוסיית פדויי השבי ועיינו במאות מחקרים שנעשו בתחום, הן בארץ והן בחו"ל. הנהלת משרד הביטחון אימצה את ההמלצות מתוך רצון להקל על פדויי השבי ככל הניתן".
בנוגע להיעדרו של ההיבט הנפשי מעבודת הוועדה, מסר המשרד: "נכי צה"ל המוכרים באגף השיקום בגין פוסט טראומה, ובהם פדויי השבי, הסבורים כי יש קשר בין נכותם למחלות שונות, רשאים בהתאם לדין לפנות לוועדה רפואית לצורך הכרה בנכות".
