בזמן שבמציאות נורמלית הם היו אמורים ללכת לבית הספר, להיפגש עם חברים ולחלום על מה היו רוצים לעשות כשיהיו גדולים, מצאו עצמם ילדים ובני נוער תושבי הדרום בחרדה קיומית בשבועות האחרונים. חלקם, תושבי שדרות ועוטף עזה מכירים את זה יותר מאחרים, אבל אי־אפשר להתרגל באמת למציאות שבה אתה מעביר חלק בלתי מבוטל מהילדות וההתבגרות שלך כשיורים לך על הבית.
במהלך מבצע "שומר החומות" עלו הפניות של בני נוער וצעירים לבקשות סיוע מעמותת עלם ב-30 אחוז. 55 אחוז מהם דיווחו על חרדה, 25 אחוז דיווחו על פגיעה במעטפת הביטחון שלהם ו-20 אחוז דיווחו על קשיים בחזרה לשגרה. ו-20 אחוזים מכלל הפונים דיווחו על החרפה בקשיים הרגשיים, בהם מצבי דיכאון שהובילו גם להפרעות אכילה.
"אתמול היה לי התקף חרדה מהאזעקות ואני כבר לא נרדמת בלילות", שיתפה אחת הנערות את נציגי "עלם", "אני לא יכולה להמשיך ככה יותר". נערה אחרת סיפרה: "אני בפוסט־טראומה בגלל שנפלה לידי רקטה. האזעקות והפחד מהן גורמים לי לאבד את היכולת לתפקד. אני מפחדת מאוד ובוכה כל הזמן, ברור לי שאני זקוקה לעזרה". אחד הנערים שפנה לעזרה הסביר כי "תפסה אותנו האזעקה בחוץ והתחלתי ממש לבכות. עד עכשיו אני לא מצליח להירגע. לא ישנתי יומיים". נערה אחרת סיפרה כי היא מרגישה מאוד לבד: "ההורים שלי עובדים ואף אחד לא רואה שאני נכנסת לדיכאון עמוק".
"בני נוער ובמיוחד כאלה שמוגדרים בסיכון עברו ועדיין עוברים שנה מטלטלת של חוסר יציבות. זה מתחיל בהתפרצות הקורונה ונמשך במצב הביטחוני - אלה מצבים מערערים מבפנים ומבחוץ, אשר משפיעים באופן מובהק על עלייה בהתנהגויות הסיכון", מסבירה ענבל דור קרבל, מנכ"לית עלם. "תופעות של חרדה שהקצינו יותר ויותר העלו גם בשבועיים האחרונים את הפניות לעזרה, ויש דיווחים על מצוקה נפשית ופגיעות עצמיות מתוך הקושי להתמודד עם המציאות המתוחה. אנו מלווים אותם בכל פלטפורמה, פנים אל פנים ואף בתמיכה ברשת, פועלים לאתרם ולענות לפניותיהם בכל שעה ובכל מקום".
"השבועיים האחרונים היו מתוחים ומייאשים", שיתף אותנו ליאור (19), משדרות. "אתה רגיל לשגרה כלשהי, בית ספר ואז עבודה - ופתאום מחליפים לך את השגרה בטילים מעל הראש. אתה רואה את המדינה קורסת ומסתגר בבית בממ"ד, זה קשה".
"אני נמצא בחרדה ואני חושב שאני צריך ללכת לפסיכולוג ולפתור את הבעיה הזאת", הוא מוסיף, "אני גר פה מגיל אפס, ובתור ילד שגדל בשדרות, בעולם הזה של הבומים וצבע אדום, אני מאוד חרד כל הזמן, אין לי מקום של שקט לברוח אליו. אני כל הזמן חושב על הדבר הכי נורא שיכול לקרות, מה קורה עם ההורים שלי? החברים שלי? ילד או נער לא צריך לחשוב על דברים כאלה בגיל הזה".
במהלך מבצע שומר החומות נפלו שתי רקטות בסמוך לביתו של ליאור, ומאז הוא לא מפסיק לחשוב מה היה קורה אם הוא או מישהו מבני משפחתו היה נפגע. "אני לא אמור לדמיין את הנורא מכל כבן נוער. כל דבר מפחיד אותי. כל רכב שעובר אני חושב שזה קסאם או כיפת ברזל מעלינו. וזה לא רק אני, כל מי שחי בשדרות ועוטף עזה חי ככה. זו מציאות שהיא לא מציאות".
גם ליעד (15) מאשדוד הרגיש את מפלס החרדה מטפס בשבועיים האחרונים. "אלה היו ימים קשים. לחץ וריצות לממ"ד", הוא מספר, "הייתי בחרדה ובפחד. זה חשש עמוק תמידי שמלווה אותך שאתה לא יודע מה יקרה באזעקה הבאה, אם תהיה נפילה לידך, עליך. אם מישהו מהמשפחה שלך או החברים שלך ייפגע. המצב הזה מאלץ אותך להתבגר מהר יותר".
"החדר שלי הפך לממ"ד וכל עשר דקות כל המשפחה שלי נכנסה אליו. חדר קטן וחנוק ובמשך שעות היינו שם דחוסים תשעה אנשים ושלושה כלבים", אומר ליעד. "זה היה לא נעים, בלשון המעטה. במקום שתהיה לי קצת פרטיות החדר שלי הפך לחמ"ל".
