המדור בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לשמר את הטעם של סבתא דרך פלטפורמת אוכל בין-דורית. קחו רגע קט, ונסו להיזכר במאכל אהוב, מנה מהילדות, מטעמים מהבית, כאלו שלא אכלתם זמן רב והשאירו זיכרון מתוק. עצמו עיניים ונסו לחוש את הטעם, הריח והאנשים סביבכם.
כולנו חווינו רגעי אוכל נעימים יותר ופחות שהציפו בנו נוסטלגיה, גרמנו לנו להתנחם, להרגיש טוב יותר, להתגעגע ולהתרגש דרך טעמים זכורים.
אצלי הייתה זו עוגת יום ההולדת של סבתא גאולה. עשויה שכבות שוקולד עסיסיות, עם קצף מתקתק וקרם אלוהי שרק היא ידעה להכין. הקישוטים שהוסיפה במו ידיה והטאצ׳ המיוחד שהפך כל יומולדת לקצת יותר מיוחדת.
עוד במדור 60 פלוס:
את סבתי זיכרונה לברכה, ליוויתי ברגעיה האחרונים בהוספיס ותיעדתי את השבוע האחרון שלה בעיקר בכתיבה ואיור של מתכונים נבחרים.
הזמן הקצר שחלקנו לפני הפרידה עזר להיזכר במה שכבר לא יהיה ולבלות רגעים אחרונים יחדיו. סבתי שיתפה בצורה צלולה ובהירה מתכונים וסיפורי עבר שלראשונה שמעתי.
בשקיקה ותוך כדי כתיבה איירתי את העולה לראש: רישומים, כתמים, דיו שנמרח, ובליל של רגשות שעלו תוך כדי השיחה הספונטנית.
למען הסדר הטוב, בישול לא היה התחביב האהוב עליה או אפילו מעלתה החזקה ביותר, אלו היו הרגעים שחיברו ביננו דרך אותה הפגנת אהבה ונקודות מפגש ייחודיות שלנצח אוקיר.
מעבר לחוויה המיוחדת שנרקמה ביננו בימים האלו, הידיעה ששימרתי משהו ממנה ואוכל להעביר הלאה לבני משפחה נוספים גרמה סיפוק גדול לשתינו.
עברו השנים, ותוך כדי לימודי עיצוב בהולנד ובישראל התעסקתי בנושא הזקנה לא מעט.
הפרויקט האחרון שלי בלימודי התואר השני בעיצוב תעשייתי בבצלאל עוסק איך לא בזקנה ואוכל. ניסיתי להבין כיצד ניתן לשפר רווחה נפשית ולהפיג בדידות בזקנה באמצעות שימוש בחושים והעלאת זיכרונות.
נפגשתי עם בני הגיל השלישי, וראיינתי מומחים מהתחום על חווית ההזדקנות, בדקתי את הקשר בין נוסטלגיה להגברת תחושות חיוביות ויצירת משמעות בהווה.
במרץ האחרון כאשר פרצה הקורונה לחיינו, המפגשים הפיזיים הופסקו לחלוטין וחיי כלל האוכלוסייה ובפרט הזקנה השתנו. סבים וסבתות נאלצו להיות רחוקים ממשפחה, קהילה, חוו בדידות ואף חגגו חגים ושבתות בגפם.
הפרויקט שלי נאלץ להסתגל למציאות חדשה, מרוחקת, דיגיטלית ומתגעגעת. בשלב זה בחנתי לא רק את צרכי בני הגיל השלישי, אלא גם את הדור הצעיר וההשפעה המידית של המרחק והגעגוע על כולנו.
הממצא העיקרי שעלה היה הרצון והצורך מצד הצעירים והזקנים כאחד, לשמר את המסורת, המתכונים, הידע והסיפורים האישיים מאחורי האוכל.
התובנות שצברתי במהלך הדרך אוגדו ועוצבו לפלטפורמה דיגיטלית ייחודית המכילה מתכונים דרך סיפורים אישיים ונוסטלגיים, קראתי לה: Food & Stories.
זוהי למעשה אפליקציית אוכל חברתית עבור שני קהלי יעד: הראשון הוא בני הגיל השלישי (יצרני התוכן) אשר יעבירו את הידע, הטיפים והניסיון העשיר שלהם במטבח יחד עם חיזוק קשרים בין-דוריים, והשני הוא הצעירים, אשר יצרכו את הסיפורים, המתכונים וילמדו שיטות מסורתיות לבישול. הפלטפורמה הדיגיטלית תהווה בסיס להתקשרות בין-דורית ותאפשר העלאת סיפורי חיים כחלק נלווה להכנת האוכל דרך וידאו, תמונות וטקסט.
הרשמה לאפליקציה מבוססת פרופילים משותפים לבן משפחה צעיר ומבוגר, ובכך מציעה גישור על הפער הדורי, התרבותי והטכנולוגי הקיים היום. השימוש יהיה פתוח לקהל הרחב, אך שיתוף מתכונים יתאפשר רק לבעלי פרופיל משותף- על מנת לשמר את הייחוד והצביון של מהות הפלטפורמה.
(באדיבות מעיין פסח)
פיתוח הפלטפורמה, איננו מבטל או מפחית מחשיבות קשרים פיזיים ממשיים אך נותן מענה לימים מרוחקים וברובד נוסף מאפשר תיעוד של סיפורים ומתכונים לדורות הבאים תוך חיבורים משפחתיים בהווה.
"אין יותר חשוב מלשמר את המתכונים והמסורת שלנו, לכן אני חושבת שהאפלקיציה הזו משמעותית מאוד", אומרת מרגלית שלו, דיירת בדיור מוגן מגדלי הים התיכון.
"אני הוצאתי ספר במסגרת המשפחתית ונתתי לכל הילדים והנכדים, שיהיה להם את המתכונים שלי ושל אמא שלי".
"אצלנו המתכון שעובר מדור לדור זה רוקוט קרומפלי, תפוחי אדמה בשכבות, עם ביצים, בצל מטוגן. זה משהו שכולם אוהבים אצלנו".
"יש לי כלה מרוקאית, שאפילו למדה לבשל את המתכונים ההונגרים הכי טוב. אני אשמח להעביר את המתכון הזה הלאה, לשמוע מאחרים על מתכונים מסורתיים אחרים, לתת טיפים ולתרגל את היכולות הטכנולוגיות שלי". היא מסכמת בחיוך.
הכותבת, מעיין פסח, הינה בוגרת תואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים
המדור בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
