מעטים הספורטאים שנמלטים מהחוויה הכואבת של התכווצות שרירים בשלב כלשהו של הקריירה הספורטיבית שלהם. התכווצויות המתרחשות במהלך הפעילות הגופנית או זמן קצר אחריה מוגדרות כעווית, ככיווץ בלתי רצוני וכואב של שריר השלד. כמעט בכל ענפי הספורט נתקלים בהתכווצויות שרירים, אבל נמצא שהן שכיחות בעיקר בקרב ספורטאים העוסקים בסיבולת ובמשחקים קבוצתיים.
קראו עוד:
ניתוח עדויות להתכווצויות שמסרו כדורגלנים אמריקאים העלה ש-95% מהן התרחשו בתקופות שבהן שרר מזג אוויר חם, ובמהלך שלושת השבועות הראשונים של האימונים. נראה כי כשרמות הכושר וההתאקלמות הן הנמוכות ביותר, וכשעומס האימונים הוא הגבוה ביותר, השרירים מתכווצים יותר.
ממחקרים אחרים עולה שגורמי הסיכון להתכווצויות בזמן פעילות גופנית הם עייפות, מאמץ גבוה מהרגיל, היסטוריה של כיווצים, מרחק ריצה רב, גיל מבוגר, משקל גבוה, היסטוריה ארוכה של ריצות, היסטוריה משפחתית של התכווצויות, טמפרטורת סביבה גבוהה ואובדן זיעה רב המלווה בשתייה מרובה של מים.
אולי תנסו מלח?
יש שתי תיאוריות ראשיות המציגות את הגורמים להתכווצות שרירים בזמן פעילות גופנית.
הראשונה, תיאוריית איבוד האלקטרוליטים, היא בת יותר מ-100 שנים ונחשבת לפופולרית בתחום. לפי תיאוריה זו, ההתכווצויות מתרחשות מכיוון שספורטאים מתאמנים בחום ומאבדים אלקטרוליטים (נתרן, אשלגן) בזיעה, כך שאובדן שלהם בשילוב עם טמפרטורת גוף גבוהה גורם להתכווצויות. התאוריה השנייה אומרת שההתכווצויות נגרמות בשל תפקוד לקוי של בקרת השרירים העצבית, שנובע מתשישות או מעייפות השריר.
לכל אחת מהתיאוריות יש לא מעט עדויות, אבל אף אחת מהן אינה יכול להסביר באופן מלא את אופייה של התכווצות השרירים שמתרחשת בזמן פעילות גופנית. לעומת זאת, יש לא מעט דרכים למניעה ולטיפול.
מלח. המחקרים המוקדמים על התכווצויות שרירים זיהו אובדן זיעה רב ושתיית כמויות גדולות של מים כגורמים התורמים להתכווצות, כך שזה לא מפתיע שצריכת מלח הוצעה כאסטרטגיית מניעה. מחקרים אחרים הראו כי תוספת מלח למי השתייה יעילה בהפחתת קצב ההתכווצויות. כיום משתמשים בכדורי מלח או במשקאות איזוטוניים המכילים אלקטרוליטים שונים כדי למנוע מחסור בהם.
מתיחות. יש חוקרים הטוענים כי הטיפול היעיל ביותר בהתכווצויות שרירים הוא מתיחות, שכן האקט של המתיחה מחזיר את האיזון העצבי הרגיל ובכך משחרר את השריר. בנוסף, מעריכים כי מתיחות לא סדירות מהוות גורם סיכון מוגבר להתכווצויות.
תרופות עממיות. לשימוש בתרופות עממיות לצורך מניעת התכווצויות שרירים וטיפול בהן יש היסטוריה ארוכה. רבות מהתרופות כללו תרכובות בעלות טעם חזק או מר, ובהן מיץ חמוציות, חרדל, חומץ, תבלינים ועשבים שונים. גם תרופות הומאופתיות צוינו על ידי ספורטאים כאפקטיביות.
כינין. תרכובת ארומטית המשמשת בעיקר כתרופה למלריה, אבל נמצא שהיא גם יכולה למנוע התכווצויות שרירים: קיימות ראיות לכך שכינין במינון של 500-200 מ"ג ליום מקל על התכווצויות. הכינין משמש גם כחומר טעם בתעשיית המזון, בעיקר במשקאות מרים כגון ביטר למון ומי טוניק.
מינהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) הגביל את כמות הכינין במשקה שאינו למטרות רפואיות ל-83 מ"ג לליטר, כמות הקטנה בהרבה מהמינון הרפואי המקובל, וכיום הכמות עומדת על 60 עד 70 מ"ג לליטר ונועדה רק להקנות טעם מר למשקה הקל והממותק. מקורות אינטרנט רבים מציעים תה כינין ואבקת כינין, אך ה-FDA הזהיר ששימוש במוצרים כאלה גורם לתופעות לוואי.
קולטן TRP. אסטרטגיית טיפול חדשה המתבססת על כך שאפשר למנוע התכווצות או לטפל בה באמצעות הפעלת קולטן TRP בחלל הפה. קולטני TRP חשובים לתיווך תחושות הטעם והכאב: הם מגורים על ידי מאכלים חריפים כמו פלפלי צ'ילי או ווסאבי וגורמים בכך לפעילות חשמלית באזורים במוח - ולהערכת חוקרים, גם לשיבוש הפעילות העצבית הקשורה בהתכווצות שרירים. קיימים בשוק מספר מוצרים שמבוססים על התאוריה הזו, אבל יעילותם נותרה בסימן שאלה, מכיוון שהיא אינה נתמכת על ידי מחקרים.
לסיכום, נראה שיש סיבות אפשריות רבות להתכווצויות השרירים. גם מספרן של אסטרטגיות המניעה והטיפול הן רבות – והן אינן יעילות במידה שווה. לכן, מומלץ שכל אדם שסובל משרירים מכווצים בתדירות גבוהה, ימצא את שיטת הטיפול האפקטיבית ביותר עבורו, וישתמש בה.
קארי ברמלי היא סטאז'רית לתזונה במרכז לרפואת ספורט שערי צדק; רקפת אריאלי היא דיאטנית קלינית וספורט שם