אם התחזית המקורית של הרופאים שאבחנו אותי הייתה מתגשמת, לא הייתי זוכה לכתוב לכם היום. חיי היו אמורים להסתיים לפני תשע שנים וחצי, במחצית 2011.
בשבוע הראשון של פברואר 2011 קיבלתי את גזר דין המוות הראשון שלי. אובחנתי עם שני סוגי סרטן - לבלב גרורתי וכליה גרורתי – ובפעם הראשונה שמעתי את המילים "נותרו לך כשישה חודשים לחיות". זמן קצר לאחר האבחון עברתי ניתוח בן תשע שעות וחצי, וחלק מאיבריי הפנימיים הוצאו או נחצו. התחלתי טיפול כימותרפי למניעה, ולאחר 11 טיפולים הרגשתי שגרורות הסרטן התפשטו בגופי. חששותיי התאמתו, ואובחנתי עם גרורות בכבד.
קראו עוד:
גזר דין מוות שני בתוך ארבעה חודשים - והפעם בלי זכות ערעור. זו הייתה הפעם השנייה בחיי ששמעתי את המילים "נותרו לך כשישה חודשים לחיות", והפעם הראשונה ששמעתי מהרופאה שלי, ד"ר טליה גולן משיבא, את המילים "אין לנו יותר אופציות טיפוליות עבורך".
באותו לילה הלכתי לישון בידיעה שאני צריך להכין את משפחתי לפרידה. למחרת התקשרה אליי ד"ר גולן והציעה לצרף אותי לניסוי קליני שיועד לנשים חולות סרטן שד וסרטן שחלה, נשאיות הגן BRCA. מטרת הניסוי הייתה להאריך את חיי החולים בכמה חודשים באיכות חיים סבירה, והוחלט לצרף אליו חולי סרטן לבלב שנשאו את אותו גן. בניסוי השתתפו 400 מטופלים מישראל ומארה"ב, ואחרי 13 חודשים הודיעו לי שהוא הסתיים, שכן כל משתתפיו נפטרו. אני המשכתי לקבל את תרופת הניסוי למשך 51 חודשים.
בספטמבר 2015 קיבלתי גזר דין מוות שלישי, והפעם עקב התפשטות הגרורות בכל גופי. לאחר ניתוח נוסף, שבו הוצאו או נחצו יתרת איבריי הפנימיים, למעט הריאות והלב, צורפתי לניסוי קליני חדש של פרופ' רענן ברגר משיבא. הפעם היה זה ניסוי בתרופה פורצת דרך מתחום האימונותרפיה - שיטת טיפול שמסייעת למערכת החיסון לזהות ולתקוף תאים סרטניים. ההערכה הייתה שאפשר להאריך את חיי למשך שנתיים לכל היותר.
אני מטופל בתרופה הזו כבר יותר מחמש שנים וממשיך לקבל אותה אחת לשלושה שבועות. בנוסף, אני לוקח מדי יום עשרות כדורים וזריקות כדי לאזן את גופי.
אבל הסיפור החשוב כאן הוא לא אני. הסיפור החשוב הוא שתי תרופות שפותחו בזכות שני המחקרים שבהם השתתפתי, תרופות מצילות חיים, שנמצאות היום בסל התרופות: הראשונה, לינפרזה, מיועדת לחולות סרטן שד ושחלה ולחולי סרטן לבלב, כולם נשאי BRCA; והשנייה היא הקוקטייל ירבוי ואופדיבו לטיפול אימונותרפי בחולי סרטן המלנומה, הכליה והריאות (NSCLC). ובעצם, הסיפור הוא על חוקרי הסרטן המופלאים של ישראל.
היום (ה') אנו מציינים את יום הסרטן הבינלאומי, ויש לי הזכות לציין אותו בפעם העשירית מאז שחליתי - תשע פעמים יותר מהצפי הראשוני. מדי יום אני קד קידה עמוקה לחקר הסרטן ולחוקרי הסרטן, שלהם אני חב את חיי. סיפור חיי הוא על אותם מחקרים פורצי דרך, שהובילו לפיתוח התרופות שהצילו אותי. אני עכבר המעבדה שמוכיח כי חקר הסרטן עובד. הכרת התודה, הצלחת חקר הסרטן בישראל וחשיבותו גרמו לי להקדיש את זמני לנושא ולשמש בהתנדבות כיו"ר הקרן לחקר הסרטן בישראל (ICRF).
טנגו עם המוות
כל שנה מצטרפים כ-30 אלף ישראלים למעגל הסרטן: אחד מכל 2.2 גברים בממוצע, ואחת מכל 2.8 נשים, ילקו במחלה במהלך חייהם. אין משפחה בישראל שהסרטן לא פוגע בה. אני חבר ותיק בקהילה הזו: הייתי בן 23 כשאבי ז"ל נפטר בזרועותיי לאחר סרטן קשה, בגיל 51. לפני שלוש שנים וחצי נפטרה גם אשתי האהובה קרן, בת 46 במותה, לאחר שנים של התמודדות הרואית עם סרטן שד גרורתי.
עשר שנים אני רוקד טנגו עם המוות בהרכנת ראש ובענווה. 3,650 ימי סרטן, שבהם לא הייתי נקי ולו יום אחד, אבל במהלכם למדתי לחיות עם השאלות ועם חוסר הוודאות כאבן יסוד לחיי החדשים. 3,650 ימים של ניסוי וטעייה, של פחד ותקווה, של כאב ושמחה, של תופעות לוואי ורגעי חסד. למדתי לחיות כל יום כאילו זה יומי האחרון: לחיות כל רגע את ההשתנות ואת הארעיות וללמוד למות ולהיוולד כל יום מחדש. הולדתי מחדש זימנה לחיי את הכרת התודה ואת הנתינה לאחר כדרך חיים. כיום, כיו"ר הקרן לחקר הסרטן בישראל, מטרתי וייעודי בחיים הם להעלות את המודעות לחשיבות התמיכה בחוקרי הסרטן המופלאים בישראל וללוות את חולי הסרטן ואת בני משפחותיהם בדרכם הקשה.
הקרן לחקר הסרטן בישראל הוקמה ב-1975 בארה"ב על ידי חוקרים יהודים שהעריכו שהסרטן יהיה המגפה של המאה ה-21, ושהדרך היחידה להתגבר עליו היא באמצעות מחקר. הקרן מתמקדת בגיוס כספים לטובת מחקרים של מדענים מובילים בישראל ובכך מונעת את תופעת "בריחת המוחות": היא משמרת את חיוניותם של מוסדות המחקר המקומיים ומטפחת משאב החשוב לכולנו - מדענים מצטיינים.
למדתי לחיות כל יום כאילו זה יומי האחרון: לחיות כל רגע את ההשתנות ואת הארעיות וללמוד למות ולהיוולד כל יום מחדש. הולדתי מחדש זימנה לחיי את הכרת התודה ואת הנתינה לאחר כדרך חיים
לצד הפעילות בישראל מפעילה הקרן ועדת עמיתים ניטרלית בארה"ב, שבה חברים בהתנדבות כ-50 מחוקרי הסרטן המובילים בצפון אמריקה. אחת לשנה הם מתכנסים, בודקים הצעות מחקר שהגישו חוקרי סרטן ישראלים על פי אמות מידה מקצועיות בלבד וללא משוא פנים, ומבין כ-150 בקשות למענקים שמוגשות מדי שנה, בוחרים 25. החוקרים שעומדים מאחוריהן הם חברי "נבחרת החלומות" של הקרן לחקר הסרטן באותה שנה.