הקורונה כבר חוגגת שנה בקרבנו. השפעותיה עולות על כל מה שתיארנו לעצמנו שעשוי או עלול לקרות לנו. אנשי מקצוע מכל תחומי הטיפול והייעוץ יודעים לומר כי זאת תקופה שעוד ננתח ונלמד רבות אודותיה.
כמלווה משפחות רבות בהדרכת הורים בתקופת הקורונה, אני שומעת מהורים אודות שינויים שהם רואים בקרב ילדיהם הצעירים. התנהגויות חדשות, תחומים אשר הילד עשה בהם התקדמות ולפתע הם רואים כי שב להרגלים קודמים.
שינויים אלו תופסים את ההורים מופתעים - הרי כבר ראינו את הילד במקום אחר והנה הוא "חוזר לאחור". הדבר אף מעורר בהורים דאגה ותהייה - מה זה אומר? על מה זה מעיד? וחיפוש הדרך הטובה ביותר להתייחסות ולהתנהלות מול הילדים.
התקופה מאופיינת בשינויים רבים ותכופים. באוויר יש דיאלוגים אודות המגפה, המחלה והמקומות הסגורים. בין ההורים מסתובבים הילדים, מתבוננים, שומעים, מקשיבים וסופגים פנימה. קצת מסבירים להם, קצת מתווכים להם והרבה הם מוסיפים, משלימים את הסיפורים ששומעים ובדרך כלל משלימים לסיפורים רעים יותר.
"כאשר הילד שלכם רואה אתכם נבהלים, גם הוא נבהל"
הילדים פחות יודעים לומר את מה שהם חשים, ואז נראה ביטויים התנהגותיים ושינויים בהרגלים שלהם, אשר יעידו על התחושות המלוות אותם. רואים ילדים שיותר קשה להם לווסת את הרגשות הגואים בהם.
עולה בהם דאגה, אי נוחות, תסכול והם לא יודעים לומר את זה להורים, אז הם בוכים וצועקים, משתטחים על הרצפה כי יש מעדן וניל ולא מעדן שוקולד ואנחנו לא מבינים מה הם בעצם רוצים לומר לנו.
קראו עוד:
ילדים החווים יותר התקפים והתפרצויות זעם מוציאים החוצה את כל הרגשות המבעבעים בתוכם. פתאום בתקופה הזאת רואים ילדים שהתרגלו להרדים את עצמם ולישון במיטה שלהם, מבקשים שישארו לידם או מבקשים לישון ליד ההורים, כי הם מפחדים, כי קשה להם להכיל את כל מה שחוו לאורך היום. רואים ילדים שנגמלו מחיתולים שבים להרטיב, כאלו שנגמלו ממוצץ וזקוקים לו שוב לצורך הרגעה.
הבנה של התנהגות הילדים והתייחסות יעילה של ההורים, עשויות לקדם את ההתמודדות עם הרגרסיות של הילדים, והנה הכלים:
1. צפוי: ההבנה שהרגרסיה שרואים היא צפויה ומובנת וכי ההתנהגות של הילד מותאמת למציאות המאתגרת עבורו ועבור כולנו.
2. לא להיבהל: נכון, זה מפתיע אתכם, נכון כבר הייתם במקום אחר ואתם לא מבינים למה. הבהלה לא משרתת אתכם ולא את ילדכם. כאשר הילד שלכם רואה אתכם נבהלים, גם הוא נבהל - "מה קורה לי? משהו לא בסדר אצלי".
3. מה זה אומר לי? הילד אומר לכם משהו בהתנהגות שלו, הילד אומר לכם משהו בשינוי שאתם רואים בו. כדאי שההורה יחשוב עם עצמו או עם בן זוגו מה זה אומר.
4. מה לא לעשות? לא לשאול את הילד מה קרה או מה השתנה, למשל הימנעו ממשפט כמו - "חמוד, אתה כבר בוגר, מה פתאום אתה שוב מרטיב?" הילד שלכם לא יודע לענות על השאלה הזאת.
5. הפרדה: הפרידו בין הילד לבין ההתנהגות שלו. ההתנהגות אומרת על מה הוא יכול עכשיו, בנקודת הזמן הזאת, ואינה מעידה על איזה ילד הוא או איזה אדם מבוגר יצמח להיות.
6. התייחסות עניינית: התייחסו באופן ענייני להרטבה, למשל - "אני רואה שנרטבת, בוא נחליף".
7. התייעצו עם הילדים: שאלו את הילד שלכם - "מה יעזור לך להירדם במיטה שלך? בוא נחשוב, בוא נחפש ביחד מה עשוי לעזור לך".
8. לגיטימציה לרגש: הילד נסער, נרגש או זועם, היו אמפתיים למה שמרגיש. תנו לגיטימציה לתחושות שלו ועזרו לו לתת להן שם. "אני מבינה שאתה כועס", "אני מתאר לעצמי כמה זה מתסכל", "זה באמת מאוד עצוב". עזרו לילדים להכיר את השמות של הרגשות הגואים בהם.
"הילדים לא ילכו לצבא עם חיתול ומוצץ ותהיו בטוחים שבגיל ההתבגרות, לא רק שלא ירצו לישון לידכם, גם לא ירצו שתיכנסו לחדר שלהם"
9. שיח רגשי: נהלו בבית שיחות המערבות שפה רגשית. דברו על התחושות שלכם, תארו ושתפו את הילדים במה שאתם מרגישים. אתם מאפשרים בכך לילדים שלכם להבין שמה שהם מרגישים, גם המבוגרים מרגישים. אתם מהווים מודל לשיתוף ברגשות ומגבירים בכך את הסיכוי לכך שגם הם ישתפו בתחושותיהם.
10. גבולות וחיבוקים: הביעו גילויי חיבה ואהבה רבים, חבקו ונשקו, גם אם קצת פחות מתחשק כי נמצאים המון ביחד. ובצד זה, שימו את הגבולות בנוגע לאותם ערכים ותחומי חיים החשובים לכם.
מדובר בתקופה משברית אשר תחלוף. הילדים לא ילכו לצבא עם חיתול ומוצץ ותהיו בטוחים שבגיל ההתבגרות, לא רק שלא ירצו לישון לידכם, גם לא ירצו שתיכנסו לחדר שלהם. רוב השנים תהיו הורים לילדים מתבגרים, ומה שאתם רואים כעת הוא זמני ולא כאן על מנת להישאר.
הכותבת היא מדריכת הורים מטעם מכון אלדר
