כבר חודשים שאנחנו מורגלים במדידות חום בכניסה לקניונים, חדרי כושר, מסעדות ומקומות עבודה: סין הייתה הראשונה להנהיג את מדידת החום, בניסיון לאחוז בכל פתרון יצירתי כדי לנסות ולהשתלט על המגפה. אבל הניסיון מלמד שהמדידות האלה במרבית המקרים שגויות, מיותרות ולא משנות את מצב התחלואה בעולם.
משבר הקורונה: כל העדכונים השוטפים ב-ynet
אלו הסיבות:
1. מדידה בזרוע
זה כבר הפך ל"הרגל מגונה" ששכיח כבר בכל מקום: איש הביטחון מודד את החום בזרוע. זה מהיר יותר, לא דורש מהנבדק להתקרב יותר מדי לבודק, ובמרבית המקרים גם מראה טמפרטורה כה נמוכה, עד כדי כך שהבודק כבר יודע שאין צורך לקרוא את התוצאה – היא כמובן שתהיה נמוכה.
זה הזמן לעשות סדר: מדי חום אינפרא-אדומים, מיועדים למדידת חום במצח בלבד. הם בודקים את זרימת הדם בעורקים שבמצח, ועל כך מושתת הטכנולוגיה. כל מדידה אחרת, לכיוון כל אזור אחר בגוף, אינה מעידה על טמפרטורת הגוף הנכונה.
יותר מכך, מדידת הטמפרטורה בזרוע, שעליה עור עבה יותר מזה שבמצח, עם פחות כלי דם עוריים, ומכוסה בשיער – תראה תוצאה נמוכה הרבה יותר מטמפרטורת הגוף הנכונה. מחקרים רפואיים שהשוו בין מדידות חום באמצעות התרמומטר האינפרא-אדום באזורי גוף שונים, הראו שמדידה בזרוע,שהולכת ותופסת תאוצה כבר כמעט בכל מקום, היא שגויה, ולצערנו הופכת לנורמה של מדידה, שאין לה כל משמעות רפואית.
2. כיול המכשיר
מכשיר האינפרא אדום מושפע מאוד מתנאי הסביבה. המדידה תהיה שונה מאוד בחדר ממוזג ובאוויר הפתוח, והיא גם תושפע מלחות, ורוחות. לפיכך, מד החום דורש כיול של הטמפרטורה, בכל תחילת יום עבודה.
הכיול הנכון, מתבצע באמצעות השוואה של התרמומטר למדידת חום "קונבנציונלית", ותיקון של סטיית המדידה בהתאם. כך למשל, אם הראה התרמומטר מדידה נמוכה במצח של נבדק, בהשוואה למד חום רגיל תחת הלשון – יש לכייל את התרמומטר בהתאם, כאמור – משום שהוא מושפע מתנאי הסביבה. קשה להאמין שמאבטחים דואגים לכיול כזה, בכל תחילת משמרת.
3. השינוי בזרימת הדם
כאמור, מדי החום האינפרא-אדומים, בודקים את קוטר כלי הדם במצח. אלה משתנים ללא הרף בכל שנייה, ומושפעים דרמטית הן מטמפרטורת הסביבה, והן מהפעילות הגופנית. כך למשל, אדם שמגיע בהליכה מהירה לעמדת בדיקה, ביום חם, יראה טמפרטורת גוף גבוהה מאוד במדידה כזו, בשל הגברת זרימת הדם בעורקים, וגם במצח.
מדי החום הללו, תוכננו בכלל לשמש במרפאות וחדרי מיון, ולא כסינון לעוברים ושבים בחוץ. זוהי סיבה נוספת לכך שלמדידת החום הזו אין שום משמעות רפואית, ולא ידוע על דיווחים כלשהם בעולם אודות חולים שאותרו במדידות כאלה ונמצאו חולי קורונה.
4. אמינות המכשירים
עד כמה נבדקו מדי החום שבשימוש השומרים? קשה לדעת. חלק מהם אכן עברו אישורים רגולטורים שונים כמו רשות התרופות האירופאית או מינהל המזון והתרופות האמריקני, לגבי אמינותם של אחרים – קשה לדעת.
בחודש מאי פרסמה כתבת "ידיעות אחרונות" שושנה חן תחקיר, שמגלה כי המדחומים שמהווים לכאורה את "חומת המגן" המרכזית בפני הקורונה, לא עברו בדיקות איכות, וגם במכון התקנים הודו – "לא בדקנו אף מדחום מיובא, ואנחנו לא מסוגלים לבדוק את דיוקו".
בדיקת התנסות שערכנו בתשעה קניונים וסניפי רשתות גדולות, גילתה בעיות בכל המדידות: בשבע מהנקודות התגלו פערים גדולים בלתי קבילים במדידות קרובות זו לזו, עד פער של 4.2 מעלות בין מידת החום. במשרד הבריאות הודו בתגובה כי מדי חום ללא מגע אדם, מטבעם אינם מדויקים.
5. החום בקורונה – לרוב אינו כה גבוה
מספר חולי הקורונה בעולם מגיע למעל 22 מיליון, והניסיון הרב מאוד מלמד כי החום אינו פרמטר משמעותי בתחלואה בקורונה. כמעט מחצית מהחולים הם בכלל אסימפטומטיים, ואצל היתר חום גבוה כלל אינו מופיע, או שהחום הוא סביב 38.1 מעלות. חום כזה, יכול "להתפספס" בקלות על ידי מד החום האינפרא אדום.
יתרה מזאת, החום עצמו אינו בהכרח הסימפטום הראשון שמופיע במחלת הקורונה, אם בכלל. יתרה מזאת, עלייה של חום גוף מלווה לרוב גם בהרגשה כללית רעה וחולשה בשל הפרשת מתווכים דלקתיים בגוף. כך שלא סביר שאדם הסובל מחום גבוה יצליח לתפקד כרגיל או בכלל לצאת מהבית.
בסיכומו של דבר, מדידת חום הגוף באמצעות מד החום האינפרא אדום, לא רק שאינה מדויקת, לא נועדה לשימוש במקומות ציבוריים או במרחב פתוח וגם אינה מתבצעת נכון – אלא שהמדידה עצמה לא עוזרת במאומה בעצירת התחלואה בקורונה.
חמור מכך, הוא עניין הצפיפות שיוצרת מדידת החום: היא מאריכה את התורים בכניסה למקומות ציבוריים ויוצרת אי שמירה על ריחוק חברתי, בין הממתינים עצמם, וגם בין הנבדק לשומר בכניסה.
בהיעדר כל הוכחה ליעילות כלשהי של בדיקת החום באיתור חולי קורונה, נכון לאופן שבו היא מתבצעת כיום, מדובר במדידה מיותרת שאף עלולה להגביר את סיכון ההדבקה.
