מגפת הקורונה אומנם מרימה את ראשה בשבועות האחרונים, אבל אנשי מערכת הבריאות הישראלית מודאגים לא פחות ממתקפת הווירוסים והחיידקים שהחלה לאחרונה ושפוגעת בעיקר בילדים. בתי חולים מדווחים על עומסים חריגים במחלקות הילדים, עם יותר מ-150% תפוסה בחלקן, ואתמול (ג') נפטר פעוט בן שלוש בבית החולים קפלן ברחובות, כנראה בשל מחלה נשימתית.
קראו עוד:
התופעות האלו אופייניות בדרך כלל לעונת הגשמים. עד לפני שנתיים היה ברור לכל שהחורף מלא בתחלואות ובעומסים בבתי חולים, ואילו לקראת הקיץ חלה נסיגה בהדבקות ובאשפוזים. ההערכה הייתה שלחורף וירוסים וחיידקים משלו שחוגגים בטמפרטורה הקרה ומתרבים עוד יותר בחללים סגורים, שגם הם אופייניים לעונה. אבל הקורונה שינתה הכול: עם שחרור הסגרים וההקלות, באביב ובקיץ, חלו הדבקות המוניות בשלל נגיפים וחיידקים האופייניים לעונה הקרה דווקא.
התופעה הזו שינתה את התפיסה: נראה כי נגיפים וחיידקים משגשגים היטב גם בקיץ, ושהטמפרטורה אינה ממש משפיעה על מעגל החיים שלהם.
תהיה אשר תהיה הסיבה ל"נקמת החיידקים והנגיפים" התוקפת את העולם ואת ישראל – הנה רשימה של המחלות והתסמינים השכיחים בימים אלה בארץ ושפוגעים בעיקר בילדים. אולי הכתבה הזו תגרום לכם להמשיך לעטות מסכה גם באוויר הפתוח ולהקפיד על ריחוק, גם אם משרד הבריאות לא מחייב זאת עכשיו. ונקדים ונזהיר: אם אחד התסמינים מופיע, משרד הבריאות דורש להזמין בדיקת קורונה.
שיעול ויראלי
קשה להסתובב היום מחוץ לבית בלי להיתקל במישהו שמשתעל. התסמין החורפי הזה מתפשט לאחרונה בקצב מדאיג, ובמרבית המקרים הוא לא נגרם מנגיף הקורונה דווקא: הסיבה השכיחה ביותר לשיעול היא זיהום ויראלי.
יש נגיפים רבים הגורמים לשיעול, ובהם RSV, הגורם בעיקר לדלקת ריאות ויראלית בפעוטות, אדנו וירוס, נגיף HMPV ונגיפי השפעת, שלא אותרו בישראל בחורף האחרון.
מרבית תסמיני ההצטננות והשפעת חולפים בתוך ימים, אבל קורה שהשיעול נשאר למשך שבועות ואפילו חודשים. זה קורה משום שהנגיפים גורמים לדרכי האוויר להיות דלקתיות ורגישות, מה שמעורר את רפלקס השיעול. התוצאה: זמן רב אחרי שהנגיף נעלם, השיעול עדיין איתנו.
מרבית תסמיני ההצטננות והשפעת חולפים בתוך ימים, אבל קורה שהשיעול נשאר למשך שבועות ואפילו חודשים. זה קורה משום שהנגיפים גורמים לדרכי האוויר להיות דלקתיות ורגישות, מה שמעורר את רפלקס השיעול
אם אתם או ילדכם סובלים משיעול ללא עליית חום, הקאות וקוצר נשימה, תוכלו לנסות טיפול באינהלציות מי מלח, ארבע עד שש פעמים ביממה. האינהלציות מגבירות את הלחות בקנה הנשימה ובריאות ומסייעות לריכוך הליחה ולפליטתה בשיעול. בנוסף, תוכלו להסתייע בתרופות להקלת השיעול (מוקוליט, ברונכולט). חשוב להקפיד על שתייה מרובה, שכן מצבי התייבשות מגבירים את התמצקות הליחה, מפחיתים את הלחות בדרכי האוויר ומחמירים את השיעול.
דלקת ריאות חיידקית
היא פחות שכיחה מהמחלות הוויראליות, אבל יכולה לגרור שיעול שעלול להימשך גם מספר חודשים לאחר שחלפה. שיעול שנגרם מחיידק מלווה בדרך כלל בחום, אבל לא בנזלת. באמצעות צילום חזה ניתן להבחין באזורים בהירים או לבנים המעידים על דלקת, אבל יש גם מקרים שבהם דלקת ריאות חיידקית כלל לא תופיע בצילום.
אם יחשוד הרופא בקיומה של דלקת ריאות, תקבלו טיפול אנטיביוטי. לבני 65 ומעלה, חולי סוכרת וחולים במחלות של מערכת החיסון מומלץ לקבל חיסון המגן בפני החיידק פנאומוקוקוס, הגורם המרכזי לדלקת ריאות, ולקבל מדי שנה חיסון נגד שפעת.
סטרידור
זה נשמע כמו קול של כלב ים הבוקע מחדר הילדים באמצע הלילה, אבל מדובר בהיצרות של קנה הנשימה, הנקראת גם "קרופ" או "לרינגו-טרכאיטיס". האחראי לה ברוב המקרים הוא וירוס, אם כי גם אלרגיה, חומרים זרים שנשאפו או חומצה שעלתה מהקיבה עלולים לגרום להופעת השיעול הנבחני הזה.
הסטרידור תוקף בעיקר ילדים ונמשך יומיים עד חמישה ימים. במרבית המקרים – אם מצבו של החולה טוב, הוא מחייך, מגיב, ואין לו חום גבוה – אפשר לטפל בו בבית. הטיפול הראשוני הוא באמצעות שאיפת אוויר קר (למשל, בנסיעה במכונית עם חלונות פתוחים או בישיבה סמוך למזגן). אפשר לבצע גם אינהלציה של אדים שתפחית את הבצקת על מיתרי הקול.
אם הסטרידור מלווה בחום גבוה, בקשיי נשימה, בהפרשת ריר ובמצב כללי ירוד, יש לנסוע בדחיפות לחדר המיון. הטיפול התרופתי יכלול אינהלציה של אדרנלין, סטרואידים וחמצן. אם מצבו של הילד חמור, יש צורך באשפוז
אם הסטרידור מלווה בחום גבוה, בקשיי נשימה, בהפרשת ריר ובמצב כללי ירוד, יש לנסוע בדחיפות לחדר המיון. הטיפול התרופתי יכלול אינהלציה של אדרנלין, סטרואידים וחמצן. אם מצבו של הילד חמור, יש צורך באשפוז תחת השגחה מתמדת. ברוב המקרים מדובר במחלה קלה, החולפת בתוך כמה שעות בעזרת אוויר קר ואינהלציות לחות.
שעלת
החיידק בורדטלה פרטוזיס גורם למחלת השעלת, הכוללת מספר שלבים. תחילה מופיעות נזלת מרובה והפרשה בעיניים; בהמשך מגיעים התקפי שיעול קצרים הנמשכים על פני היממה כולה, מלווים בהאדמה של הפנים והעיניים עד רצון להקיא. השיעול מטריד מאוד וגורם לתחושת צריבה בחזה ולכאבי צלעות. הוא עלול להימשך מספר חודשים, ולכן השעלת מכונה "מחלת 100 הימים".
זו מחלה מידבקת ביותר, והסיכוי להידבק מאדם משתעל הלוקה בה, הוא גבוה. היא מסוכנת במיוחד לתינוקות: אצלם היא עלולה לגרום להפסקות נשימה ואפילו לדלקת מוח. בישראל מחסנים תינוקות נגד שעלת בגיל חודשיים, אולם נתונים מהשנים האחרונות מעלים שיעילות החיסון יורדת עם השנים, כך שהמבוגרים נותרים חשופים לחיידק. מסיבה זו המליץ לאחרונה משרד הבריאות לכל הנשים בהיריון להתחסן נגד המחלה. החיסון ניתן גם לחיילים לפני גיוס, למטיילים ולמי שנחבל ומקבל חיסון אנטי-טטנוס.
בישראל מחסנים תינוקות נגד שעלת בגיל חודשיים, אך נתונים מהשנים האחרונות מעלים שיעילות החיסון יורדת עם השנים, כך שהמבוגרים נותרים חשופים. לנשים בהיריון מומלץ להתחסן שוב
לרוע המזל, אין טיפול המחסל את התסמינים. הטיפול האנטיביוטי (בתרופות ממשפחת המקרולידים כמו אזניל וקלסיד) מונע את העברת החיידק לסביבה, אבל כמעט שאינו משפיע על השיעול. הדרך הטובה ביותר להימנע משעלת היא להתחסן.
נזלת
כולנו מחסלים בחורף ממחטות בשל נזלת טורדנית, ורבים נאלצים לעשות זאת גם כעת. יש מספר סוגים של נזלות. השקופה והנוזלית היא נזלת אלרגית, המורכבת מנוזל בין-תאי וממרכיבים נוספים של מערכת החיסון האמורים לתקוף את האלרגנים. נזלת שקופה צמיגית היא לרוב נזלת נגיפית המכילה נוזל, מרכיבים של מערכת החיסון ואת הנגיפים עצמם. נזלת צמיגית ירוקה-צהבהבה או חומה, המלווה בדרך כלל בריח רע, היא חיידקית.
בחורף שכיחה במיוחד הנזלת הנגיפית, לה אחראים לרוב הנגיפים רינו, אינפלואנזה ואדנו. לנזלת חיידקית אחראים בדרך כלל חיידקי פנאומוניה ומורקסלה קטרליס ולעיתים גם סטרפטוקוק.
קשה למנוע הדבקה בנזלת, אבל תוכלו להפחית את משך המחלה באמצעות קינוח בממחטות, שמירה על היגיינה ושטיפת ידיים תכופה.
הנזלת איננה מסוכנת מבחינה רפואית. היא גם לא תמיד מבטאת מחלה: לעיתים זו פשוט הצטברות של אדים באף כתוצאה מחשיפה שלו לטמפרטורות קרות. ניתן להקל עליה באמצעות תכשירים אנטיהיסטמיניים
הנזלת איננה מסוכנת מבחינה רפואית. היא גם לא תמיד מבטאת מחלה: לעיתים זו פשוט הצטברות של אדים באף כתוצאה מחשיפה שלו לטמפרטורות קרות. ניתן להקל עליה באמצעות תכשירים אנטיהיסטמיניים (לתינוקות ולילדים, טיפטיפות אפלפי; למבוגרים, נוסידקס, דקסמול סינוס ואחרים). נזלת נגיפית חולפת בדרך כלל מעצמה, ואין צורך בטיפול.
כדי להפחית את הגודש ("אף סתום"), אפשר להשתמש בתרסיסים לאף (כמו אוטריווין או אלרין). לתינוקות בני פחות משנה אסור לתת תרופות נגד נזלת, והטיפול יכול להתבצע באמצעות טיפות מי מלח ושאיבת הפרשות.
דלקת שקדים
שכיחה מאוד אצל ילדים, מתבגרים וגם אצל לא מעט מבוגרים ומתרחשת כשהזיהום נאגר בשקדים או באדנואידים ("שקד שלישי"): אלה הופכים דלקתיים, מגדילים את נפחם וגורמים למחלה.
אחד החיידקים השכיחים ביותר הוא הסטרפטוקוק, אולם גם נגיף הקורונה והנגיפים CMV ו-EBV (נגיפי מחלת הנשיקה) עלולים לגרום לדלקות שקדים. במקרים אלה הדלקת אינה מגיבה לטיפול אנטיביוטי, והטיפול הוא תומך בלבד: הורדת חום ועירוי נוזלים למניעת התייבשות. חשוב לדעת שאצל פעוטות מתחת לגיל שלוש הדלקת היא נגיפית, ואין לטפל בה באמצעות אנטיביוטיקה.
טיפול אנטיביוטי ניתן בדרך כלל רק אם השקדים אדומים, או שמופיעות עליהם נקודות לבנות, או שמשטח הגרון מראה כי מדובר בחיידק. ניתן לרכוש מקלון לבדיקה עצמית של דלקת גרון חיידקית. תוצאת הבדיקה נראית על המקלון בתוך כחמש דקות, והיא מדויקת למדי.
אם יש עדות לדלקת חיידקית, צריך לפנות לרופא לצורך קבלת מרשם לאנטיביוטיקה למשך עשרה ימים. חובה לסיים את הטיפול האנטיביוטי עד הסוף, גם אם חלפו כאבי הגרון. הפסקה מוקדמת תביא לחזרה של הדלקת
אם יש עדות לדלקת חיידקית, צריך לפנות לרופא לצורך קבלת מרשם לאנטיביוטיקה למשך עשרה ימים. חובה לסיים את הטיפול האנטיביוטי עד הסוף, גם אם חלפו כאבי הגרון. הפסקה מוקדמת תביא לחזרה של הדלקת ולהתפתחות חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה.
במרבית המקרים, הגורם לדלקת גרון הוא וירוס. קשה למנוע דלקת גרון, שכן החיידקים והנגיפים עוברים בקלות בין הילדים ובני המשפחה וגם באוויר. העצה הטובה ביותר היא להימנע משימוש בכלי אוכל משותפים עם בן משפחה חולה, להקפיד על שתייה מרובה ולשתות משקאות קרים או גלידות שיסייעו לכיווץ כלי הדם המורחבים ולצמצום גודש השקדים.
מתי לפנות לרופא
אלה הדגלים האדומים הדורשים לפנות ללא דיחוי לבדיקת רופא:
- שיעול וחום הנמשכים יותר משלושה ימים.
- שיעול מלווה בפליטת דם.
- תחושת קוצר נשימה מלווה בנשימה מהירה (יותר מ-20 נשימות בדקה אצל מבוגרים, יותר מ-40 אצל פעוטות).
- שימוש בשרירי עזר לנשימה (הבלטת צלעות, הרחבת נחיריים).
- הכחלה סביב הפה.
- שיעול המלווה בהקאות מרובות.
- שיעול מלווה בירידה לא מוסברת במשקל או בהזעות לילה.