אתה נמצא בעבודה ומקבל טלפון: אמך בת ה-80 נפלה ונמצאת בדרך למיון. באופן מיידי, יש כמה דברים שעוברים לך בראש: מה מצבה? מי נמצא איתה? מה יהיה? ומיד אחר כך: צריך לבטל את התוכניות ולהגיע במהירות לבית החולים, שם אשהה רוב היום, במקרה הטוב. את מי אני מכיר? מי יוכל לדאוג שלא נישכח שם?
קראו עוד:
הדאגה למצב של אמא מובנת: אולי היא קיבלה שבץ? שברה את הירך? מחוסרת הכרה? או שהייתה תגובה לאחת התרופות שלה, ויש זיהום שהחליש אותה?
האם המחשבה שאמא בדרך למיון צריכה להגביר את החשש לבריאותה? מה היה קורה אם הנסיעה למחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד) הייתה משרה תחושת ביטחון, שעוד מעט נהיה בידיים מקצועיות של רופאים ורופאות שמומחיותם היא זיהוי וטיפול בבעיות רפואיות דחופות? הרי רופא בכיר, בעל ניסיון וידע, נושא בתואר "מומחה ברפואה דחופה" ומקדיש את הקריירה שלו לטיפול באנשים שנמצאים במצוקה פתאומית ודחופה.
אם היינו יודעים שהרופא מחכה לי, ואני לא אמתין לו, איך זה היה משפיע על החוויה שלנו בדרך למלר"ד? וכמה טוב היה לדעת שהרופא אינו עייף אחרי תורנות של 20 שעות, אלא רענן ושש לקראתנו. ולא רק הרופאים ערוכים: יש עוזרי רופאים, ואחים ואחיות מיומנים, וכוח עזר, ומזכירות. ואם צריך צילום או בדיקה, לא תהיה המתנה.
אבל נכון לעכשיו, האזרח לא יודע מה מצפה לו בחדרי המיון. יש עומס, והמתנה, והצוות עייף, ורוב הסיכויים שמי שיקבל אותנו הוא רופא זוטר תורן ממחלקה אחרת, שכלל לא מתמחה ברפואה דחופה.
2 צפייה בגלריה
הכניסה למלר"ד בבית החולים ברזילי באשקלון. האזרח לא יודע מה מחכה לו
(צילום: מורן ניסים, היחידה לצילום רפואי ברזילי)
צורת עבודה מעידן אחר
מאיפה הכינוי "חדר מיון?" מעידן אחר, שבו חולה שפנה לבית החולים ללא תור עבר מיון, לרוב במשרד הקבלה, כדי לדעת לאיזה רופא צריך להפנות אותו. כאבים בחזה? מפנים לתורן מפנימית. כאב בטן? לתורן מכירורגיה. כאב ראש? לתורן מנוירולוגיה. ובהרבה בתי חולים בישראל צורת העבודה הזו עדיין קיימת.
מה לעשות שהדברים מורכבים יותר מהמיון הפשוט הזה? אמא שלך, לדוגמה, נפלה ונחבלה. אם היא שברה את פרק הירך, נפנה אותה לאורתופד. אבל מה אם היא נחבלה גם בצלעות ובראש, וגם הגב כואב? יש להזעיק גם את התורן מכירורגיה וגם את זה של נוירוכירורגיה. ואם היא התעלפה, צריך את התורן מפנימית.
בשנים האחרונות חלה התקדמות מסוימת ברוב בתי החולים, ועדיין, מי שיקבל את אמא שלך בעת הגעתה לבית חולים בגלל בעיה דחופה, יהיה כנראה רופא צעיר מאחת המחלקות האחרות, והוא יטפל בה ללא פיקוח של רופא בכיר ממלר"ד
במקום כל אלה יש רופא, מומחה ברפואה דחופה, שמסוגל לערוך את הבירור האבחנתי, לדאוג לטפל בבעיות הדחופות ביותר, לשלול בעיות אחרות ובסוף להחליט ולכוון את המטופל לצעדים הבאים.
ב-2012 ערכנו סקר בתי חולים ומצאנו שבבתי החולים הגדולים שבמרכז הארץ, רוב הרופאים שפעלו במשך היום היו מומחים ומתמחים ברפואה דחופה. אבל גם בבתי החולים האלה לא היו מומחים לרפואה דחופה בערבים, בלילות ובשבתות. בבתי חולים הקטנים יותר כמעט לא היו רופאים שעסקו בתחום. מאז חלה התקדמות מסוימת ברוב בתי החולים, ועדיין, מי שיקבל את אמא שלך בעת הגעתה לבית חולים בגלל בעיה דחופה יהיה כנראה רופא צעיר מאחת המחלקות האחרות, והוא יטפל בה ללא פיקוח של רופא בכיר ממלר"ד.
2 צפייה בגלריה
פרופ' מייק דרשר. אין רופא שיכול להיות ערני ונמרץ אחרי תורנות של 24 שעות במלר"ד
(צילום: האיגוד הישראלי לרפואה דחופה)
באשדוד זה אחרת
זה לא חייב להיות כך. באסותא אשדוד, בית החולים הכללי היחיד שקם בישראל ב-50 השנים האחרונות, החליטו שלבית חולים חדש ומודרני, כמו גם למטופליו, מגיעה תפיסה חדשה של רפואה דחופה. המחלקה לרפואה דחופה שם איננה עוד חדר מיון - היא מאוישת שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה, על ידי רופאים מומחים ומתמחים ברפואה דחופה. הם שייכים למקום, והם בעלי הבית. המתמחים מטפלים במטופלים תחת פיקוח של רופא בכיר. קל להנחיל נהלים, לשאוף לאיכות ולדאוג לרמה מקצועית אחידה כשאינך תלוי בתורנים ממחלקות אחרות.
ואין במלר"ד שם תורנות של 24 שעות, אלא משמרות הגיוניות של תשע-עשר שעות, מה שמבטיח שהרופא המטפל בך יהיה ערני ונמרץ. אין רופא שיכול להיות ערני ונמרץ אחרי תורנות של 24 שעות במלר"ד.
והאם רק ביעילות עסקינן? לא. היכולת להציל חיים ואיכות חיים בשלבים ראשונים של מחלה או פציעה, מתחדשת כל הזמן. כשהגעת לבית חולים עם שבץ מוחי לפני 25 שנה, החשיבות של הגילוי המיידי הייתה מזערית. היום הכול תלוי בזמן. התערבות להצלת רקמת מוח, לדוגמה, דורשת צוות מיומן וערני של רופאי מלר"ד, בשיתוף עם רופאים נוירולוגים שעומדים מוכנים, ועם מערכת רפואה דחופה משומנת היטב שתעשה אבחון בתוך דקות. במקרים רבים חייבים להתחיל את הטיפול מיד. ככל שהאבחנה והטיפול מתעכבים, גדל הסיכוי לתמותה.
שלושה מיליון ביקורים בשנה
כל אלה דורשים רופאים ורופאות שהם מומחים ברפואה דחופה, שעברו הכשרה ייחודית לכך ועברו מבחנים קשים כדי להוכיח שהם מוכנים לנהל מטופלים קשים וגם להבחין בבעיות שאינן מהוות איום מיידי, ובכל זאת דורשות תשומת לב ופתרון הולם.
אין זה חלום. בארצות הברית, בקנדה, באוסטרליה, בבריטניה ובמדינות אחרות נראו חדרי המיון אחרת לגמרי לפני 40 שנה: פעלו בהם בעיקר רופאים ארעיים וזוטרים. כיום מקובל שם לאייש מלר"דים ברופאים המתמחים ברפואה דחופה, כמו שמחלקה כירורגית מאוישת על ידי רופאים שעברו הכשרה בכירורגיה. כדי להגיע לזה, דרושים משאבים: תקנים, ציוד, צוות תומך, בינוי מתאים ועוד. מדינת ישראל קבעה בעת הקורונה שבריאות הציבור היא ערך עליון, גם אם העלות יקרה מאוד. כדי להגן על האזרחים, הטלנו סגרים וספגנו הפסדים של מיליארדי שקלים למשק. כדי לשקם את מערכת הרפואה הדחופה בארץ, נדרשים סכומים הרבה יותר קטנים.
כדי להגן על האזרחים מהקורונה, הטלנו סגרים וספגנו הפסדים של מיליארדי שקלים למשק. כדי לשקם את מערכת הרפואה הדחופה בארץ, נדרשים סכומים הרבה יותר קטנים
אבל אזרחי ישראל לא יקבלו את מה שמגיע להם במישור זה אם לא ישמיעו את קולם וידרשו את זה מנבחרי הציבור. אנחנו באיגוד הישראלי לרפואה דחופה פונים לאזרחי ישראל – שמספר ביקוריהם במלר"דים מגיע לשלושה מיליון בשנה – להצטרף לקריאה פומבית האומרת שהמלר"דים הם נכס, רשת ביטחון בריאותית לכל תושבי המדינה, ומגיע לנו לקבל את המערכת הטובה ביותר שהכישרון הישראלי יכול לבנות.
ביום רביעי הקרוב (30.6) יכנס האיגוד הישראלי לרפואה דחופה את חבריו - 500 רופאי המלר"דים בישראל – ואיתם מתמחים, עוזרי רופאים, אחים ואחיות, פרמדקים, רופאים צבאיים ואחרים, לראשונה מאז פרוץ מגפת הקורונה. כולנו חושבים שלאזרחי ישראל מגיע טיפול מקצועי יעיל, זמין ושירותי במחלקות לרפואה דחופה. נעשה הכול כדי להשיג את זה.
הכותב הוא מנהל המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים בילינסון ומכהן כיו"ר האיגוד הישראלי לרפואה דחופה
