ד"ר איגנץ זמלווייס, רופא נשים ומחלוצי האפידמיולוגים, גילה ב-1847 תמותה מוגברת של נשים לאחר לידה בבית חולים בווינה. מעקב שעשה הוביל אותו למסקנה מפתיעה: רופאים שביצעו ניתוח שלאחר המוות לגופת יולדת לא שטפו את ידיהם ועברו ליילד אישה אחרת.
ד"ר זמלווייס היה הראשון לזהות את ההשפעה של היגיינת ידיהם של הרופאים על בריאותם של החולים. אין צורך להסביר את העלבון שחש הממסד הרפואי בווינה על התעוזה לטעון שידי רופא עלולות להעביר זיהום. ד"ר זמלווייס הוקע מקהילת הרופאים ואולץ להתאשפז במרכז פסיכיאטרי.
"עידן הזהב של הרפואה", החל במחצית המאה ה-19 באירופה וכלל בין השאר את המצאתו של הסטטוסקופ, ופיתוחם של בדיקות הדם וצילומי הרנטגן. הרופאים הוכו בתדהמה וחששו למעמדם, שהרי עד להופעתן של בדיקות אובייקטיביות הסתמכו על בדיקה גופנית של מטופליהם: ניקוש, מישוש, תצפית, בדיקת צבע העור וצבע השתן, האזנה לנשימה ולדופק הלב.
בדיקות אלו היוו איום על הידע האנושי ועל יכולת האבחנה האינטואיטיבית של הרופאים, ידע שהיה נחלתם הבלעדית. עם התפתחותן של בדיקות אובייקטיביות לכל חולה, יכלו הרופאים להסתמך עליהן, להסיק מסקנות ולקיים התייעצויות עם עמיתיהם לטובת רפואה איכותית.
ולמה להתגלגל בין דפי ההיסטוריה של הרפואה? כי כוחן של הבדיקות מתגלה שוב, בשיא עוצמתן, גם כ-170 שנה אחרי - בעידן הקורונה. התנגדות בכירי מערכת הבריאות לקיומן של בדיקות מטוש (PCR) לאבחון קורונה, מיד עם פרוץ המגפה, בתואנה כי יגרמו לקריסת מערכת הבריאות והמידע שיופק מהן לא יתרום לחולים ולרופאים, מזכירה חשכת ימים אחרים. וגם כשהחלה שגרת בדיקות לגילוי הקורונה בישראל, לא נעשה מספיק!
ברוח חג האורים אציג תובנות אשר יעידו כולן על חשיבות "בדיקות, בדיקות, בדיקות", כדי שנוכל להתחיל לצאת מחושך לאור.
ואלה שמונת הנרות בחנוכייה שלי:
1. ידוע כי 40 אחוז מהמאומתים לקורונה הם אסימפטומטים, ו-50 אחוז מהעברת המחלה מתרחשת על ידי נשאים אסימפטומטים. לכן חשוב לבצע בדיקות רבות ולאתר את הנשאים שאין להם סימפטומים אך הם מדבקים.
כך, לדוגמה, באולפנה ביישוב סמוך לירושלים התעקשה אחת האמהות שתתבצענה בדיקות לכל התלמידות, והצליחה לשכנע את הנהלת האולפנה בנחיצות הבדיקות. התוצאות הדהימו: מתוך 27 תלמידות שנבדקו 23 יצאו שליליות וארבע תלמידות חיוביות יחד עם חלק ממשפחותיהן - כולן ללא תסמינים.
2. במערכת הבריאות מצהירים שהיעד הוא לערוך 100 אלף בדיקות ביום. אך האם מדובר במספר קסם מדעי? ממש לא! יש לבצע בדיקות רבות ככל האפשר, ולאפשר לכל המעבדות המתאימות לפעול לטובת הדברת הנגיף ללא סייג.
איך נדע שאנחנו מבצעים מספיק בדיקות? לפי ארגון הבריאות העולמי, כשנגיע לשיעור של 10 נבדקים שליליים ונבדק אחד חיובי - נהיה בדרך הנכונה.
3. הבדיקות נועדו למצוא את ה-R0 (מקדם ההדבקה) ואת ה־k (קפא) ש"לוכד" את מפיצי העל ומשחרר את אלו שאינם מדבקים. אלה מהווים סמנים לאזורים, לשכונות, לערים שניתן לסגור זמנית באופן דיפרנציאלי. הפחתת ה-Ro מתחת ל-1 הייתה הפתרון במדינות כמו צ'ילה, פרו ואינדונזיה, ללא צורך בסגר.
4. עלותן של הבדיקות בטלה בשישים אל מול העלות של סגירת המשק ופגיעה בפרנסתם ובבריאות נפשם של רבים.
5. היקף הבדיקות צריך להיות מותאם לאופי הישראלי. המזג הים-תיכוני שלנו וחוסר הציות להוראות מחייבים בדיקות רבות, בכל המגזרים. עלינו לבצע בדיקות נמרצות, גם באמצעות ניידות שעוברות משכונה לשכונה. יצירתיות – זה שם המשחק.
6. כדי שהציבור יבין את חשיבותן של הבדיקות וייבדק, גם אם הוא ללא תסמינים, צריך להקים מערך הסברה נמרץ, משכנע ואמין.
7. בדקת – ידעת. הבדיקות הן מאגר מידע חשוב גם לקראת החיסונים. אגב, אני ממליץ לבצע בדיקות גם למי שהתחסנו. מי יודע מה אנו עתידים לגלות?
8. מסכה, מרחק, שמירה על היגיינה (ממ"ש) ובדיקות, הם המפתח לניצחון במיגור הנגיף.
פרופ' ריבקינד הוא כירורג בכיר, מומחה לטראומה, לכירורגיה דחופה ולרפואת חירום
