לפני מספר ימים פרסם פרופ' אבי ריבקינד את דעתו על אופן ניהול מגפת הקורונה בישראל. פרופ' ריבקינד לא חסך מדעתו "האוביקטיבית" לכאורה, כלפי מד"א בכנותו גוף מונופוליסטי שהוחלט, מסיבות שאינן מקצועיות, כי הוא ינהל את האירוע. רק שפרופ' ריבקינד שכח לציין בסוף המאמר שלצד היותו כירורג בכיר, מומחה לטראומה, לכירורגיה דחופה ולרפואת חירום, מהמרכז הרפואי הדסה עין כרם הוא גם חבר הוועדה הרפואית באיחוד הצלה – גוף שלא מקבל בעין יפה את היותו של מד"א כארגון ההצלה הלאומי של ישראל.
בדבר אחד צדק, אבי ריבקינד - מדינת ישראל, שנכנסה זה עתה לסגר שני ומהודק נלחמת בחודשים האחרונים בנגיף זר, מסוכן ובעיקר בלתי צפוי. ארגון מד"א, העומד בחזית המאבק הלאומי בקורונה, עובד מסביב לשעון, לילות כימים, על מנת לצמצם את מעגל ההדבקה, להעניק טיפול לחולים ולסייע למערכת ככל הניתן – במטרה אחת, לנצח. ריבקינד בעצמו יכול להעיד על אלפי החולים שמד"א הציל בדרך אליו, כאיש סגל בית חולים גדול, ושבזכות מד"א הם הגיעו בחיים.
מערכת הבריאות בישראל, זו שממילא נאבקת בשגרה בעומס, במחסור בכוח אדם ובמעט מיטות – נלחמת בשיניים במטרה לנצח את הנגיף ואנו, כארגון ההצלה הלאומי, יחד איתה מתחת לאלונקה ולמען הציבור הישראלי.
להיערך למלחמה בנגיף - ועכשיו
מאמרו של ריבקינד מצטרף לביקורת תמוהה על התנהלות מערכת הבריאות בשינוע חולי קורונה לבתי החולים. עם זאת, המציאות בשטח שונה מהציפייה. קיים קושי רב לקלוט ולשנע חולי קורונה לבתי חולים, וזאת בניגוד לתחזית האופטימית של מספר מנהלי בתי חולים. החולים מגיעים לאמבולנסים של מד"א ולמעשה, ממתינים בהם שעות ארוכות בדרכים, בשל מידע מוטעה אשר מגיע לארגון מצד בתי החולים – אשר אינם יכולים בפועל לקלוט את החולים.
בשל כך, החולים סובלים ונשחקים במשך שעות עד לאיתור מיטה פנויה או בית חולים אשר מוכן לקבלם. התחזית כעת, בהתאם לעלייתו של הגל השני, אינה מבשרת טובות. לא נראה כי בעתיד הקרוב המצב ישתפר ולכך יש להיערך בהתאם ולמנוע מקרים דומים בהמשך.
הצורך בהרחבת מערך הקליטה של חולי קורונה חייב לצאת לפועל במיידי, על מנת לאפשר לחולי קורונה לקבל את הטיפול המהיר, היעיל והמקצועי ביותר – במטרה לנצח את הנגיף. מדינת ישראל חייבת, בשעת חירום לאומית, להגדיל את היצע הצוותים והמטפלים וכך להרחיב את מחלקות בתי החולים – על מנת למנוע מצבים בהם חולי קורונה אינם זוכים לטיפול בגלל סירבול והטעיה בשטח.
הרחבת התקנים והכשרת סטודנטים הנם הכלים הנגישים והמהירים שעל בתי החולים להפעיל כדי להתגבר על המכשול המסוכן. כוח האדם קיים, כל שנותר הוא למערכת להרים את הכפפה ולהשתמש בו בעת חירום.
מרגע קבלת ההחלטה – נדרש הליך של מספר שבועות, עד ליישום הסטודנטים והתקנים. לכן על בתי החולים להחליט – כבר מחר בבוקר – על צעדים אמיצים ולעשות כל שביכולתם על מנת להגיע מוכנים לשיאו של הגל השני. אין מקום לטעויות, למריחת הזמן או לבירוקרטיה בכל הנוגע להצלת חיים.
הפעלתם של אלה, בשילוב כח האדם הקיים תאפשר הגדלת מספר מיטות האשפוז.
תחילת האיתור ומציאת המנגנון לפעולה זו בביורוקרטיה הקיימת תארך זמן, גם אם נתחיל לפעול היום. מדינת ישראל נמצאת במלחמה – ויש לנקוט בצעדים קשים המחייבים את קופות החולים לפעול במהרה.
יש להקים בית חולים שדה במקומות המאפשרים, יש להקצות קציני רפואה לשעבר ולשלבם בפרויקט הקורונה וכן צוותי הדרכה מבתי הספר לרפואה – על מנת להרחיב את המערכת, להקטין את זמן הטיפול ולהגדיל את אפשרויות הטיפול.
בדרך לאסון ובשיאה של המלחמה, מדינת ישראל חייבת להקצות את כל משאביה על מנת לנצח. הבירוקרטיה, החשש מהחלטות והסחבת – הנם החוליה החלשה של מערכת הבריאות, אשר עומדת בראש המלחמה ובינתיים מתקשה להילחם.
כדי לא להרים דגל לבן ועל מנת לסיים את המשבר עם הפגיעה המינימלית ביותר – הגיע הזמן לפעול.
הכותב הוא נשיא מד"א, תא'ל במיל'
