מאז שהיה אדם ברק ילד קטן היה לו רק חלום אחד, שלרבים אולי יישמע פשוט למדי: להעלות במשקל. במציאות היומיומית של העידן שבו אנו חיים, בה אחוזי שומן נמוכים שווים לפעמים יותר מסכומי כסף שמנים, משאלת לב זו בוודאי נשמעת מופרכת, "צרות של עשירים" אולי אפילו יגידו המצקצקים. אך במקרה של ברק הדבר היווה בעיה טורדנית של ממש, כזאת אשר לא נתנה לו מנוח.
- כתבות נוספות:
"מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מאוד רזה באופן קיצוני", נזכר ברק, "זה לא היה רזון של כל ילד רגיל – הייתי כל כך רזה שהיו רואים את שלוש העצמות בבית החזה שלי. לפעמים הייתי עומד מול המראה ויכול לראות את הלב שלי פועם מבעד לחזה. הייתי ילד שאוכל רגיל, לא מעט מדי, וזה פשוט היה מבנה הגוף שלי. ככה הוא מתפקד כשהוא בריא".
כשהגיע לגיל 13 ועבר ללמוד בבית ספר חדש, במהלך בדיקות המדדים השנתיות לתלמידי השכבה, הוא קיבל סטירת לחי מצלצלת, כזו אשר גרמה לו להבין כי הוא חייב לפעול למען שינוי.
"גיליתי שאני שוקל 37 ק"ג – המשקל הנמוך ביותר מכל השכבה שלי. זה מאוד מאוד תסכל אותי", הוא מתוודה. "גם מהבחינה שנראיתי ככה למרות שאני אוכל כמו כל בני הכיתה שלי, וגם מהבחינה שהייתי מאוד חלש פיזית, עד כדי כך שכשרציתי להתאמן בגיל 13 וביקשתי מההורים שיקנו לי משקולות - לא הצלחתי להרים משקולת של 4 ק"ג".
לא לזוז מהמטרה
לאחר שהניסיונות שלו להתחיל להתאמן כשלו הוא החליט שעל מנת להשיג את המטרה הנחשקת הוא חייב להעשיר את הידע שלו בפיתוח גוף. "הייתי נכנס לכל פיסת מידע שקיימת באינטרנט ורוכש הרבה ספרים על התחום", הוא משחזר. "קראתי כל ספר על כושר שהיה בחנויות הספרים והתחלתי ליישם את הידע שלי לאט-לאט. בגיל 16 כבר יכולתי להיכנס לחדר הכושר ולהתאמן, ושם סוף סוף התחלתי לראות תוצאות".
הנחישות וההתמדה הוכיחו את עצמם. מהר מאוד הפך אדם מהילד הכי רזה בשכבה לילד השרירי והחזק בכל בית הספר. אך בנוסף לשרירים ולקילוגרמים, נראה היה כי גם שינויים פנימיים חלו בו.
"הפכתי להיות הרבה יותר בטוח בעצמי. כבר לא התביישתי להוריד חולצה בבריכה. הילדים בכיתה גם רכשו לי יותר כבוד והיו מתבדחים ביניהם שלא כדאי להתעסק איתי", הוא נזכר. "את אותן משקולות שלא הצלחתי להרים אני שומר עד היום כמזכרת עבורי. היום אני מרים ביד אחת 24 ק"ג, שזה משקל כפול ומכופל מהמשקל שלא הצלחתי להרים אז".
איך עשית את זה?
"כדי לעלות במשקל התמקדתי בראש ובראשונה בלהגיע לעודף קלורי. הייתי צריך לדאוג שבסוף כל יום אני מכניס יותר קלוריות ממה ששרפתי ועקבתי אחרי זה בקפידה. בנוסף דאגתי לשמור על כמות חלבון יומית של גרם וחצי לכל קילו ממשקל הגוף.
"כל ארוחה הייתה בנויה מפחמימות, כמו לחם, אורז ופסטה, חלבונים כמו חזה עוף, טונה, גבינות, וגם ירקות כמובן. בגזרת האימונים התחלתי להתאמן 4 פעמים בשבוע, אימון של שעה בכל פעם. לא שעה שהיא קלה, אלא מאוד עצימה".
כושר כדרך חיים
מעודד מהדרך היפה שעשה הוא החליט שזה יהיה מסלול חייו. שנה לאחר השינוי הוא כבר כיוון לאפיקים הרבה יותר גבוהים. "ראיתי שאני מאוד שרירי לבני גילי והחלטתי ללכת ולהתחרות בתחרות פיתוח גוף", הוא מספר.
"זכיתי במקום השלישי והבנתי שאני עושה את הדברים נכון. באותו זמן הייתי מאמן את בני הכיתה שלי - רושם להם תוכניות אימונים, וכשהיה חופש גדול הייתי מדריך אותם איך לתרגל בבית. ראיתי שהם מגיעים לתוצאות ממש טובות והחלטתי לרכוש עוד ידע על מנת להגיע למקום הראשון בתחרות".
הוא המשיך לרדוף אחר החלום. בצבא שירת כמאמן כושר ולאחר מכן פנה ללימודים במכון וינגייט שאותם סיים בהצטיינות. משם הוא תרגם את הידע שרכש עם השנים למקצוע, כשהפך למאמן כושר אישי.
בשבוע שעבר, בגיל 27, 14 שנים אחרי השינוי הגדול שהביא בגופו, הוא הגשים סוף סוף את החלום הגדול, כשזכה במקום הראשון בקטגוריית Men's Physique במקצה גובה של עד 1.72 מטר, בתחרות פיתוח הגוף של איגוד WNBF - איגוד למפתחי גוף טבעיים בלבד, אשר לא משתמשים בחומרים אסורים. עדיין נרגש מהזכייה הגדולה, הוא מספר על הרגע שלו חיכה כל כך הרבה שנים.
"קטגוריית Men's Physique שונה מקטגוריה רגילה של פיתוח גוף", הוא מסביר. "השופטים בקטגוריה בוחנים על פי קריטריונים של דוגמן פיטנס. הם מחפשים ששרירי הגוף של המתחרה יסמלו צורת משולש מכל כיוון שהוא עומד, והגוף צריך להיות חטוב מאוד ובעל אחוזי שומן חד ספרתיים. שרירי הגוף צריכים לשמור על פרופורציות מסוימות וגם על סימטריה בשני הצדדים. בנוסף, המתחרה גם נמדד על מידת היציבה, הביטחון וההופעה שלו על הבמה בזמן התחרות".
ספר קצת על רגע הזכייה.
"התרגשתי ברמות הכי גבוהות שיכולות להיות. זה הרגע הכי מרגש שהיה לי בחיים. מהילד הכי רזה בשכבה והכי חלש הגעתי לנצח בקטגוריה שלי בתחרות. זו בעצם הוכחה עבורי ועבור כל הסובבים אותי והמתאמנים שלי שהכול אפשרי, ושבנאדם יכול לשנות את מראה הגוף שלו לחלוטין מקצה לקצה".
אתה מרגיש שהיית מודל להשראה?
"כן. בזמן שהתכוננתי לתחרות והייתי צריך לרדת לאחוזי שומן חד ספרתיים, הייתי מתאמן שלוש שעות בכל יום בחדר הכושר, אימוני כוח קשים ביותר. המתאמנים שלי לא האמינו כמה שהמשמעת שלי יוצאת דופן. זה נתן להם הרבה חשק להשקיע יותר ולראות שזה הרבה יותר אפשרי עבורם ממה שהם חושבים. אנשים חושבים שהם יבואו לחדר הכושר, יעשו אימון קליל שהם ייהנו בו ואז הם יראו תוצאות, אבל מי שרוצה תוצאות צריך לעבוד באופן יוצא דופן".
מהניסיון המקצועי והאישי שלך, מהו הדבר החשוב לעלייה במסת שריר?
"בגיל 13, קצת אחרי שקיבלתי את התוצאה של המשקל שלי והזדעזעתי התחלתי לחקור את גוף האדם והשרירים. גיליתי שהדבר הכי קריטי לעלייה במשקל עבור אנשים רזים הוא לאו דווקא תזונה. הדבר העיקרי שעזר לי לעלות במשקל ולהתקדם זה האימונים. רק כשהבנתי איך להתאמן למטרת פיתוח גוף, הגוף שלי החליט להשתמש בחלבונים שאני אוכל ולבנות איתם את השרירים. עד אז הייתי מבזבז את האימונים שלי באותה הדרך שרוב האנשים מתאמנים במכון – ע"י אימונים לא ממוקדים.
"חשוב להבין שטכניקה היא הכול. בימינו 95% מהמתאמנים בחדר הכושר עובדים בטכניקה לקויה והם אפילו לא יודעים את זה, לא יודעים איך לבודד את השריר. אם אני מבצע תרגיל לחזה אני חייב לבצע את הטכניקה בצורה מדויקת. אם אסטה קצת ימינה וקצת שמאלה עם הטכניקה, העומס בתרגיל לא יגיע לשרירי החזה, אלא לשרירי הכתפיים או הזרוע, ואז אני לא אשיג את המטרה שלי. המטרה היא לבודד את השרירים על ידי טכניקה מדויקת".
טיפים נוספים?
"טכניקה היא הבסיס אך בנוסף אליה צריך גם לשמור על עצימות גבוהה. לא לתת לשריר להתקרר באימון אלא לשמור עליו תמיד חם. גם התמדה היא דבר מאוד חשוב. שריר לא נבנה ביום, לא ביומיים, לא בשבוע וגם לא בשבועיים. באימון אנחנו קורעים את סיבי השריר ברמה מיקרוסקופית ובכל פעם הוא נבנה עוד קצת ועוד קצת. את השינויים הללו מתחילים לראות אחרי חודשיים שלושה. חשוב לא לפספס שום אימון כי אז יהיה קשה לראות את השינוי, אך כשהוא מתחיל רואים אותו בבירור - ואז גם מגיעה המוטיבציה".
