יום האחיות הבינלאומי מצוין בישראל ובעולם היום (12 במאי), הוא יום לידתה של פלורנס נייטינגייל, מייסדת הסיעוד המודרני. לרגל יום זה, שוחחנו עם אחים ואחיות שהיו בחזית המלחמה בנגיף הקורונה. חלקם נדבקו, חלקם נאלצו להיות בבידוד אך כולם המשיכו להילחם ולהקדיש מזמנם למען המלחמה בנגיף.
רומן לישינסקי, האח הראשי של קופת החולים מכבי בחולון, נאלץ להיכנס לבידוד לאחר שנחשף לאחות שחלתה בקורונה. עם זאת, מספר שהמשיך את עבודתו מהבית. "ניהלתי את מערך חולי הקורונה במלונות בירושלים, מה שכלל בין היתר ניטור של החולים, מעקב אחר החמרה ופינוי לבית החולים במידת הצורך. כל זה במסגרת הבידוד הביתי שנכפה עליי. עכשיו חזרנו לסוג של שגרה ואנחנו מקפידים על כל הכללים, כולל חבישת מסכות וציוד מגן, כך שכמובן הסיכוי לחשיפה הוא מזערי בעקבות ההקפדה על הכללים".
4 צפייה בגלריה
"הרחבת הסמכויות של האחיות תתרום לשירות יעיל לציבור". רומן לישנסקי
(צילום: רגינה אוסטרובסקי)
את האהבה למקצוע מספר שרכש בילדותו. "אמא שלי היא רופאה. בילדותי שמעתי סיפורים על מטופלים, שמעתי כמה אוהבים ומעריכים אותה וכמה היא מצליחה לתרום לאנשים במסגרת העבודה שלה. אחרי שעלינו מרוסיה התקבלתי ללימודי סיעוד באוניברסיטת תל-אביב, ואחרי שסיימתי את התואר הראשון המשכתי לתואר השני במדעי הרפואה באוניברסיטת בן-גוריון. עכשיו אני תוך כדי לימודי דוקטורט בסיעוד ומלמד סטודנטים לסיעוד. כך אני תורם להתפתחות של הדור הצעיר להשכלה של אחים ואחיות בוגרי סיעוד.
"לאורך השנים הייתה מגמה של הרחבת הסמכויות של האחיות ואני חושב שצריך להמשיך בתהליך הזה. הרחבת הסמכויות של האחיות תתרום לשירות יעיל לציבור, במיוחד בתקופה הזו, בה יש מחסור ברופאים ורופאות. האחיות והאחים הם כאן, ויש להם מספיק ניסיון כדי לתרום למערכת הרפואית של הארץ".
"עדיין לא נותנים לנו מספיק מקום"
אלכסנדרה ירמצ׳נקו, אחות מזה 13 שנה, חלתה בקורונה ולמרות זאת המשיכה לעבוד מהבית. "אובחנתי בתחילת אפריל כאשר כבר היה סגר חלקי. חלקנו עבדנו מהבית כדי להגן על עצמנו ועל המטופלים, ולמרות שחליתי הרגשתי טוב, אז המשכתי לעבוד במוקד המעקב אחרי חולי הקורונה".
ירמצ׳נקו מספרת כי החיבור שלה למקצוע הגיע מסבתה שהייתה רופאה. "תמיד הרגשתי שאני אוהבת לעזור לאחרים, וכשהתחלתי ללמוד סיעוד לא הייתה לי אופציה לתת מעצמי למטופלים. כשסיימתי את הלימודים הבנתי שזה מקצוע שמתאים לי בול - הבנתי שאני במקום הנכון בזמן שעבדתי".
לדבריה, בזכות הקורונה התחילו להכיר במקום החשוב של אחיות ואחים במערך הרפואה. "עדיין לא נותנים לנו מפסיק מקום, למרות שאנחנו תמיד בפרונט. החשיפה והחששות של להידבק מקורונה הם לרוב בצוות האחיות כי אנחנו אלה שמגיעים במגע עם החולים. חשוב לי לתת את הכבוד לאחיות בבתי חולים ובמיונים שממשיכות לתת את הכל, ולאחיות בקופות החולים שממשיכות להתמודד עם העומסים הרגילים שהיו עוד לפני הקורונה. כל זה בשילוב עם הקורונה שהופכת את הכל להרבה יותר מאתגר.
"אני מקווה שהציבור יתחיל להעריך את הצוות המטפל. כל המחוות היו כל כך מרגשות ודמעתי לראות את התמיכה שקיבלנו מבחוץ. אני מקווה שזה לא רגעי, כי לצערי יש הרבה מקרים של אלימות קשה כלפי הצוות הרפואי ואנחנו שם מבחירה".
"70% מהאחיות גויסו למאבק בקורונה"
סוזי ואלעד גטניו, אחות ואח נשואים פלוס שלושה ילדים, עמדו גם הם בחזית המאבק בנגיף הקורונה כאשר סוזי נמצאת בהריון מתקדם. "מקום העבודה במכבי איפשר לנו גמישות בסידור העבודה", מספרת סוזי. "ברגע שהילדים הוצאו מהמסגרות, אחד מאיתנו היה צריך לשהות בבית בכל רגע נתון. יכולתי לשנות את סידור העבודה ואלעד המשיך במשרה הרגילה שלו. אני עסקתי בהרמה של המוקד הטלפוני שעסק במעקב אחרי מטופלי הקורונה. הקמנו הכל מאפס תוך זמן קצר, וזה דרש הרבה שעות כולל סופי שבוע. בין לבין, בבית, תימרנתי בין להיות הורה, מורה ועובדת".
גטניו התנדבה במד"א מגיל צעיר ושירתה בצה"ל כחובשת. שם הכירה את אלעד שנפצע במלחמת לבנון. "זה בדנ"א אצלנו בבית. ידעתי מגיל מאוד קטן שאני אהיה אחות וגם אלעד בעקבות הפציעה שלו, הוא ראה את העבודה של האחיות והחליט ללכת לכיוון. הדבקנו בחיידק אחד את השני", היא מספרת.
"היום הזה הוא מאוד מרגש עבורנו. היה מאוד מרגש לראות את ההערכה וההוקרה לצוותים הרפואיים. דמעתי כשראיתי את המחוות שעשוו לנו, וכולי תקווה שזה יימשך לאורך כל השנה כדי למנוע את מקרי האלימות שאנחנו חשופים אליהם. אני גם רוצה לנצל את ההזדמנות ולקרוא לכל מי שמתלבט האם לבוא למקצוע הזה, לעשות כך, כי זה מקצוע שאין שני לו. הקורונה הייתה רק תזכורת עבורנו למה בחרנו במקצוע המדהים הזה".
4 צפייה בגלריה
"נושא המיגון של האחיות היה בראש מעיינינו". ד"ר אנג'לה עירוני
(צילום: מכבי שירותי בריאות)
ד"ר אנג'לה עירוני, ראש אגף סיעוד במכבי הוסיפה: "כ-70% מהאחיות שלנו גויסו לטיפול בתחום הקורונה, ונושא המיגון שלהן היה בראש מעיינינו בתקופה הזו. היה ברור שבלי שהן עצמן ירגישו מוגנות, הן לא יוכלו להעניק לציבור את הטיפול הראוי. מתוך כ-1400 אחיות במכבי, נדבקו רק בודדות ובלי הוכחה שנדבקו במסגרת עבודתן. מבחינתנו זו הצלחה כבירה בשמירה עליהן".
