מעל אלף חולי קורונה בישראל מאושפזים במצב קשה, 40 מהם מחוברים למכשיר ה-ECMO, המחליף את עבודת הלב והריאות, מחמצן את הדם מחוץ לגוף, ומאפשר להחזיק את החולה בחיים למשך כמה ימים ולעיתים גם שבועות, עד שיתאושש. כך עובד המכשיר שכבר הציל אלפי חולים בישראל, הרבה לפני מגפת הקורונה, ובעיקר עכשיו בשיאה.
הבעיה המרכזית בחולי קורונה היא מחלה הנקראת ARDS, בה קיים הרס נאדיות הריאה, אותם חלקים סופיים של הריאות שבהם מתבצע חילוף הגזים: חמצן נקלט בהם ופחמן דו חמצני מופרש. אצל חולי קורונה, מתמלאות נאדיות הריאה בנוזלים וחלבונים שלא מאפשרים לחמצן להגיע אליהן ולהיקלט דרכן בגוף.
הידרדרות נשימתית שדורשת התערבות בחמצן
הקריסה הנשימתית לא מתרחשת בבת אחת: החולים לרוב מידרדרים ימים לאחר ההדבקה ואף שבועיים ושלושה. מסיבה זו, אנחנו עדיין רואים את מספרי החולים הקשים בשיא, והם למעשה משקפים הדבקה שהתרחשה לפני חודש ויותר.
כאשר חלה הידרדרות נשימתית, החולה נעזר בחמצן, או במכשיר הדוחף חמצן בלחץ. אם מצבו של החולה ממשיך להידרדר הוא עובר הרדמה תרופתית ומחובר למכונת ההנשמה: אח או אחות ורופאה או רופא מצוותים לחולה ומבצעים הנשמה בשיטה הנקראת "אינטובציה אנדוטרכיאלית". בתהליך זה מוחדר לפה להב הדוחק את הלשון כלפי מטה ומאפשר לצפות בקנה הנשימה שתחילתו במיתרי הקול.
כאשר מבחין הרופא במיתרי הקול, הוא מחדיר דרכם את צינור ההנשמה ("טובוס"). כך, הצינור מגיע אל קנה הנשימה, ומתחילה הנשמה ידנית זמנית באמצעות מכשיר ה"אמבו", עד לחיבור החולה למכונת ההנשמה.
לאחר הכנסת הפרמטרים המתאימים למכונת ההנשמה, הכוללים את נפח ההנשמה הדרוש ולחציו, מחובר צינור ההנשמה, ה"טובוס", אל המכונה, והיא מתחילה לחוש את נשימותיו של החולה, ומתאימה את עצמה, לצד הפרמטרים שהכניס הרופא המטפל, להנשמה האפקטיבית ביותר.
פרט להנשמה, המכונה גם מודדת את האלסטיות של הריאות והלחצים, כך שהנפח שחודר לריאה אינו גדול, אך מוחדר בלחץ גבוה מספיק, כדי לפתוח את אותן נאדיות ריאה חסומות, ולשמר את אותן נאדיות ריאה שנותרו פתוחות. אם אצל אדם בריא, מנשימים בנפח של כ-8 מ"ל לק"ג משקל, אצל חולי קורונה, מנשימים בנפח של כ-5 מ"ל לק"ג בלבד, בלחץ גבוה.
תוך כדי ההנשמה, עובר החולה טיפולי שאיבת הפרשות, בדיקות דם תכופות למדידת רמות הגזים בדם. כאשר החמצון של החולה הולך ומשתפר, מתחיל החולה לעבור תהליך של גמילה: תרופות ההרדמה מוסרות בהדרגה, כך שהוא נשאר בהכרה, אך עם משככי כאבים שמאפשרים לו "לסבול" את הצינור שבתוך פיו.
אבל גם ההנשמה לעיתים אינה משפרת את מצבו של חולה הקורונה שהולך ומידרדר. לפעמים זה בשל הפגיעה הנרחבת בריאות, ולעיתים בשל פגיעה לבבית. במצב כזה מתכנסים צוותי רופאים מומחים לטיפול נמרץ, ריאות וקרדיולוגיה ומחליטים על חיבור החולה למכשיר ה-ECMO.
המכשיר פועל כך שהוא מתחבר לכלי דם מרכזי בגוף, משם הוא שואב את הדם שאיננו מחומצן אל תוך מכונה, שם מוסר הפחמן הדו חמצני מהדם, הוא מתעשר שוב בחמצן, ומוחזר לגוף ומשם לאיבריו השונים. המכשיר שימש עד לתקופת הקורונה בחולי לב, חולים שעוברים החייאה, ואפילו בחולים שסובלים מהיפותרמיה כשטמפרטורת גופם יורדת מתחת ל-28 מעלות.
עם פרוץ מגפת הקורונה, החל שכיח השימוש במכונת ה-ECMO, בשל אי הספיקה הנשימתית או הפגיעה הלבבית של החולים. המטרה היא להמשיך ו"להחזיק" את הגוף עובד, לאפשר ללב ולריאות להתאושש מהרס הרקמות הנרחב, תוך שהמוח ושאר איברי הגוף ממשיכים לקבל דם עם חמצן, עד לניתוק ממכונת ההנשמה. המחקרים הראו שמכונת האקמו אכן משפרת את מצבם של כ-40 אחוז מחולי הקורונה הקשים.
"הכשרנו לאחרונה צוותי אחיות ורופאים לטיפול במכונת האקמו", מסביר ד"ר יוסי בן ארי, מנהל טיפול נמרץ ילדים בבית החולים רמב"ם, "המכשיר קיים במספר בתי החולים, כשבגדולים שבהם – שיבא, הדסה, בילינסון, רמב"ם ואסף הרופא הוקמו בתי ספר לאקמו".
"אין מספיק מכשירי אקמו שמספיקים לתת את המענה לגל התחלואה הגבוה שאנחנו רואים לאחרונה, שבו יותר ויותר אנשים צעירים נזקקים להנשמה ולמכשיר האקמו", מוסיף ד"ר בן ארי, "אבל הבעיה המרכזית היא שסביב כל מכשיר נדרשים שני אנשי צוות צמודים וממוגנים. ככל שיש יותר חולים, היכולת שלנו לטפל ולהציל אותם הולכת וקטנה. המערכת נמצאת באי ספיקה ואנחנו בכוחות האחרונים שלנו. המצב הקשה של העומסים הכבדים וחוסר כוח האדם משפיע לרעה על היכולת שלנו לעזור לאנשים. אני קורא לכולם – להיזהר להיזהר ולהיזהר, ולגשת להתחסן בהקדם".
