כבר שנים רבות ידוע שהשמנה פוגעת בבריאותם של הסובלים ממנה. היא מגדילה את הסיכון לסבול מיתר לחץ דם ורמת כולסטרול גבוהה בדם, וקשורה למחלות כמו התקפי לב, סוכרת, דלקת פרקים וסיבוכי היריון. לכן, לירידה במשקל יתרונות בריאותיים רבים. אולם לירידה במשקל יש גם חסרונות, וכעת מתברר כי ירידה לא מבוקרת במשקל עלולה להוביל לירידה גם במסה הרזה, כלומר ברקמות הגוף שאינן שומן, כמו השרירים, וגם לפגוע בצפיפות העצם.
מחקרים על הקשר בין משקל לבין בריאות העצם מראים תוצאות מגוונות אצל ילדים ומבוגרים צעירים. נמצא למשל כי ככל שמשקל הגוף גבוה יותר, גם צפיפות המינרלים בעצמות גבוהה יותר – דבר התורם לחוזקן. בה בעת נמצא כי כשמדובר בעודף משקל קיצוני שמורכב בעיקר ממסת שומן, העצמות דווקא נוטות להיות שבירות יותר. אולם מתברר שבגיל השלישי המצב משתנה. מחקרים רבים מראים כי ירידה במשקל אצל קשישים מלווה בירידה בצפיפות העצם ובסיכון מוגבר לשברים.
גם העצמות מרזות
מחקר שפורסם לאחרונה בכתב העת הדן בהשמנת יתר, Obesity Research Journal, בחן את השפעת הירידה במשקל על שינויים בצפיפות העצם ובמבנה הפנימי שלה (מיקרו-ארכיטקטורה) אצל 77 משתתפים מבוגרים בגיל 67 בממוצע, שסבלו ממשקל יתר לפני תחילת המחקר והפחיתו את משקלם במשך 18 חודשים בעזרת שינוי תזונה ופעילות גופנית. שליש מהמשתתפים הסתפקו בדיאטה בלבד, שליש שילבו אותה בפעילות אירובית ושליש עשו דיאטה משולבת בתרגילי חיזוק לשרירים.
בתחילת המחקר, בסופו ושנה לאחר סיומו, בדקו החוקרים את בריאות העצמות על פי מדדי צפיפות עצם ומיקרו-ארכיטקטורה, כלומר אופי הרקמות המרכיבות את העצם, המרווחים ביניהם, החיבורים ועוד. המדידה נעשתה באמצעות טכנולוגיית דקסה (DXA), שמבוססת על צילום נרחב באמצעות קרני רנטגן בעוצמה נמוכה במיוחד לצורך אבחון אוסטאופורוזיס ("בריחת סידן" מהעצמות). במקביל תועדו משקלם של הנבדקים, היחס בין משקלם לגובהם (BMI), מסת השומן ומסת הגוף הרזה שלהם.
הממצאים הראו כצפוי שהמשתתפים שביצעו פעילות גופנית איבדו יותר מסת שומן מחברי הקבוצה השלישית. בנוסף, הפעילות הגופנית שביצעו השפיעה על אופי הירידה במשקל: משתתפי הקבוצה שהתמקדה באימוני כוח איבדו פחות מסה רזה לעומת אלה שביצעו פעילות אירובית. באשר לעצמות, בכל קבוצות הטיפול צפיפות עצם הירך ירדה משמעותית, בערך בשני אחוזים, בתום חודשי המחקר, ולא היה שינוי משמעותי במיקרו-ארכיטקטורה של העצם.
משקולות למען העצמות
שנה לאחר מכן בחנו שוב מה התרחש. החוקרים מיינו הפעם את המשתתפים לאלו ששמרו על משקלם לאורך השנה מול אלה שהשמינו מחדש. בשתי הקבוצות התגלה כי צפיפות עצם הירך המשיכה לרדת והמיקרו-ארכיטקטורה שלה הידרדרה. עם זאת, אצל משתתפים שהשמינו מחדש צפיפות העצם ירדה פחות.
כאשר שיקללו את הנתונים שנאספו בתום ההליך המחקרי וכעבור שנה, הגיעו החוקרים למסקנה שצפיפות העצם הושפעה כנראה מסך הירידה במשקל. עם זאת נראה שמבנה העצם היה טוב יותר כשנרשמה ירידה במסת השומן, בניגוד לירידה במסה הרזה.
ממצאי המחקר מצטרפים למחקרים נוספים שהראו שאובדן עצם ממשיך גם אחרי שהירידה במשקל מסתיימת. הממצאים מדגישים את החשיבות של ירידה מבוקרת במשקל וכן של זיהוי ויישום תוכניות הרזיה הממוקדות בצמצום מסת השומן בלי לפגוע במסה של שאר רקמות הגוף, כדי למנוע נזקים לעצמות ולרקמות אחרות. כמו כן, הממצאים מרמזים כי שילוב של דיאטה עם פעילות גופנית המורכבת מתרגילי כוח פוגעת פחות במסה הרזה ובבריאות העצמות, אך יש להמשיך ולחקור את הנושא. מחקרים נוספים יצטרכו לבחון עוד שיטות של ירידה במשקל, להתחשב בהידרדרות הטבעית באיכות העצם המתרחשת בגיל מבוגר ולפענח את המנגנונים הביולוגיים המעורבים בשינוי המשקל ושינוי העצם.
