בתקופת הסגר, בשיאה של מגפת הקורונה, נחשפתי למקרה בו חולה סוכרת שחשש לגשת לרופא, פיתח פצע קשה ריפוי ונאלץ לכרות את כף הרגל. את המקרה הזה חלק איתי רופא-עמית מתוסכל, ואני התחלחלתי מהמחשבה על ייסורי ההתלבטות שלו ושל בני משפחתו – בין אימת הכאבים שחווה ובין החרדה מהקורונה והרצון לציית להנחיות המבלבלות מתי יש להגיע למיון.
במקרה אחר נחשפתי לסיפורה של אישה בת 57 שסבלה מכאבים בחזה וחששה לפנות למיון. היא הגיעה באיחור עם התקף לב ואי ספיקת לב, שהייתה יכולה להימנע לו פנתה בזמן. גם כאן, קשה לדמיין מה עברו האישה ובני משפחתה כאשר נמנעו מלפנות לטיפול, ואת החרטה וייסורי המצפון המלווים אותה בעקבות גילוי הדחייה המיותרת והנכות שנגרמה לה – שהייתה יכולה להימנע. כמוה יש רבים אחרים, שסבלו מאירועים לבביים ואף מאירועים מוחיים מסכני חיים, והפכו לנכים רק כי נמנעו מלהגיע למיון.
בבתי החולים נצפתה ירידה חדה במספר הפניות לחדרי המיון, למרות הפרדת מיון הקורונה וההקפדה על מיגון. נתונים מהשטח מצביעים גם על ירידה של עשרות אחוזים בפניות לרפואת משפחה, ילדים ונשים, לרפואה יועצת, לבדיקות מעבדה ולמכונים.
ירידה זו בבירורים ובטיפולים נחוצים, גורמת גם לכך שבעוד זמן לא קצר אנו נמצא עצמנו מגלים מחלות ממאירות בשלבים מאוחרים ומתקדמים יותר מכפי שהיו מתגלות לו בוצעו בירורים בזמן. את התוצאות העגומות נפגוש בחודשים הבאים ובשנים הקרובות.
ומה לגבי מאות אלפי הקשישים הנמצאים בבידוד במטרה להגן על חייהם? ככל שהזמן עובר, הופכים הבידוד המשפחתי והחברתי יחד עם היעדר הגירויים והתנועה, מאמצעי הגנה למחלה בפני עצמה: דיכאון, בלבול ודעיכה פיזית ונפשית, שעלולים להיות גרועים מהקורונה. מענה לבעיות הייחודיות לאוכלוסייה זו חייב להימצא בהקדם ולהיות מונגש במסגרת הקהילה.
כל אלו הן דוגמאות למחירים הבריאותיים הכבדים שמשלמת אוכלוסיית ישראל בצל המשבר כבר למעלה מחודשיים. נראה כי מגפת הקורונה היא המרכז וכל השאר - לא יותר מרעש רקע. ברקע הזה נמצאים עשרות אם לא מאות אלפי אנשים שבעיותיהם הרפואיות נדחקות הצידה, אם מחשש לפנות לבדיקה או טיפול ואם עקב מה שנתפס בציבור כאי-זמינות של מערכת הרפואה.
"במערכת תקינה - בעלי תפקידים רואים את התמונה הרחבה"
זוהי תופעה אופיינית של עוררות בזמן חירום: הצרת שדה הראייה והתמקדות בנקודה אחת. בשלבים ראשונים של משבר וחירום אך טבעי הוא שמקבלי ההחלטות יתמקדו בהתמודדות מולו. עם זאת, הדבר נכון בהתחלה אך לא לאורך זמן.
התמקדות במספר המונשמים והמתים נוכח מגפת הקורונה הינו מיקוד שראוי לחזית, אך מלחמה מוכרעת בהתאם לחוסנו של העורף - שבמקרה הזה הינו בריאות הקהילה שלא טופלה כראוי.
המענה המתבקש אמור להינתן על ידי שירותי הרפואה בקהילה. אך בפועל, צוותי הרפואה בקהילה נותרו מוזנחים בצל האירועים. בתחילה ללא מיגון ראוי, ובהמשך בלי שהוקדשה מחשבה להתארגנות מסודרת ומתן מענה לאוכלוסיות הקשישים, החולים הכרוניים והסובלים מתחלואה "רגילה".
לא הוקדשה מספיק מחשבה להשפעת המשבר על בריאותה הגופנית והנפשית של האוכלוסייה, מה שיכול היה להיות מטופל באופן יזום. חבל מאוד שימי הסגר והבידוד, שבהם ניתן היה לקדם מסרים של רפואה מונעת ושינוי הרגלים, לא נוצלו לשם כך. למעשה, לא הוקדשו כמעט משאבים לקידום מודעות לשיפור בריאות וחוסן, מה שמתבקש כל כך בתקופת משבר כדי לתת הזדמנות לצמיחה מתוכו.
במערכת תקינה, אמורים להיות גם בעלי תפקידים הרואים את התמונה הרחבה ומתארגנים במהירות לתכנון מותאם לשינויים. הבעיה במקרה של מערכת הבריאות בישראל היא כי אף שהיא מאוישת במיטב הצוותים, משבר הקורונה פוגש אותה במצב מוחלש מלכתחילה ועם תפיסה שאינה מתייחסת לבסיס המוצק של רפואה איכותית, מקצועית ונגישה בקהילה.
התקופה האחרונה לימדה את כולנו עד כמה חשוב תפקודה של מערכת בריאות. צוותי הרפואה שלנו נושאים על גבם משבר זה, אף שהם מתפקדים במערכת פגועה שהורעבה והוזנחה משך עשורים רבים. הציבור בישראל לומד על בשרו כי ביטחון בריאותי חשוב לא פחות מביטחון בגבולות וכי איכות החיים שלנו מתבססת על בריאות לא פחות מאשר על ביטחון וכלכלה.
כיום, כשנראה שאנו בשלהי "שלב א'" של המגיפה, נדרשת פעולה מיידית להתארגנות מחודשת ולחיזוק רפואת הקהילה כדי לשקם את הנזק שנגרם, לתת מענה לבעיות שהתעוררו, להיערך בצורה נכונה יותר לגל הבא באופן שימנע הצפה מיותרת של חדרי המיון.
לצערנו, רפואת הקהילה בישראל סובלת ממחלות כרוניות קשות, (מחלות רקע המהוות סיכון לקריסת מערכות) ביניהן מחסור בכוח אדם ובתקנים, הכולל מחסור ברופאי משפחה מומחים; מחסור ברופאי קהילה – העומד להפוך לקטסטרופה בשנים הקרובות, שבמהלכן יפרשו כ-26% מהרופאים בלי שיש מהיכן להשלים את החסר; מחסור באחיות ובעיקר אחיות מומחיות בקהילה; ומחסור בתקנים לצוותי רפואה בקהילה ובבתי החולים. כל זה בנוסף למחסור הקריטי הגדל והולך ברופאים מומחים בכמה מקצועות חיוניים בקרב רופאי בתי החולים.
הלקחים שאסור לשכוח בתום המגיפה
יש צורך דחוף לתעדף את שיקום ושיפור המערכת הרפואית על-מנת שתוכל לחזור ולתפקד לטובת כולנו. מערכת בריאות תקינה ומאוזנת שתשמור עלינו מפני מחלות, נכות ותמותה מיותרים, מבוססת בראש ובראשונה על רפואת קהילה איכותית – רפואה המוענקת על ידי צוותים מקצועיים ומומחים ואמורה לפתור את מרבית התחלואים באופן שיאפשר לבתי החולים לטפל במי שחייב להגיע אליהם ולא להיות מוצפים בבעיות שניתן לפתור בקהילה.
אסור לציבור להישאר אדיש, אנו חבים חוב של כבוד לצוותי הרפואה שסיכנו ומסכנים את חייהם במהלך המגיפה. קימת רמת שחיקה גבוהה ביותר בקרב אחיות ורופאים – שחיקה הפוגעת בתפקודם. שחיקה זו נגרמת עקב המחסור בכוח אדם, ובשל העומסים הלא סבירים עליהם. השחיקה צפויה להחמיר בתום משבר הקורונה, כשהצוותים שישובו לשגרה אחרי המלחמה הקשה על חיי חוליהם, יתפנו להתמודד עם החוויות הקשות מתקופת המשבר. באחריות המערכת לא לאפשר להתנסויות הקשות שעברו הצוותים המטפלים להפוך לטראומות.
ההנהגה בישראל חייבת לקחת אחריות על הביטחון הבריאותי שלנו, עליה להביט על מערכת הבריאות מזווית חדשה ולקדם במהירות תוכנית שיקום כוללת, שתכלול השקעה כלכלית משמעותית במערכת הבריאות. למרות הבור הכלכלי שנוצר כתוצאה מהמגיפה, ההשקעה חייבת לאזן את ההזנחה ארוכת השנים, תוך כדי תכנון שקול ומעמיק לטווחים המיידי, הקצר והארוך.
ההשקעה הנדרשת תיתן מענה ראוי מבסיס הפירמידה – בריאות הציבור וקידום בריאות, דרך רפואת הקהילה והמשפחה, ועד לראשה – מחלקות הטיפול הנמרץ וחוד החנית שבבתי החולים, כולל המחקר הרפואי.
ככל שנשקיע יותר בבריאות הציבור ובקידום חוסנו, כך נוכל להפחית את העומס הנופל על צוותי הרפואה בקהילה. כאשר צוותים אלו יהיו פנויים יותר ופחות שחוקים, יפחתו ממדי הפניות לחדרי המיון ולאשפוזים מיותרים.
חייבים להשקיע במשאב העיקרי של מערכת הבריאות – בגיבורים שלנו, צוותי הרפואה, שאנו חייבים להם חיים רבים כל כך בימים אלו. יש לטפח אותם ולאפשר להם לעסוק בייעודם בתנאים מיטביים שימנעו את שחיקתם. לשם כך מתבקשת רפורמה כוללת (רפוארמה) בתפיסת סביבת העבודה, זמני מנוחה מותאמים לצורכי הגוף והנפש האנושיים, תוכניות טיפוח צוות ועוד.
במסגרת 'רפואה שלמה', עמותת המסע החברתי להבראת הרפואה, התחלנו לקדם מיזמים לתמיכה ברפורמה הנדרשת, בהם בין השאר מיזם "פעילי הבריאות" – שמטרתו להגביר את המודעות לבריאות והביטחון הבריאותי של תושבי ישראל, ומיזם "שותפי חוסן" – שמטרתו להגביר את החוסן ולהפחית את השחיקה של אנשי הצוות הרפואי. אירועי החודשים האחרונים מדגישים ביתר שאת את חשיבות הקידום של מיזמים אלו. כל מי שהנושא קרוב ללבו מוזמן לתמוך במיזמים אלו ולהצטרף אליהם.
כולנו נוהגים להתנהל ביומיום מבלי להקדיש מחשבה לבריאותנו. היא נתפסת עבורנו כמובנת מאליה. המשבר הנוכחי מניח לפתחנו לקחים, שראוי כי נפנים ונתקדם לפיהם. נזכור כי בלי ביטחון אישי, בריאותי וכלכלי, לא נוכל להעניק חינוך ראוי או לדאוג לרווחה ולתחומי חיים אחרים.
הציבור בישראל חייב לזכור ולא לשכוח – ללחוץ על מקבלי ההחלטות לעבור מהוקרה סמלית להכרה אמתית בחשיבות מערכת הבריאות. הכרה בתרומתם המשמעותית של צוותי הרפואה שלנו להישרדותנו מחייבת בדק בית ורפורמה רצינית ומתמשכת.
