בשנת 2006 פורסמו תוצאותיו של אחד הפרויקטים המשמעותיים בעולם הביוטק: ריצוף הגנום האנושי, שפיענח את הקודים הגנטיים של בני האדם. אחת מתוצאותיו היא "רפואה מותאמת אישית": גישה חדשנית שמאפשרת להתאים לכל מטופל תרופות וטיפולים. הדבר מוביל לרפואה איכותית יותר ולהפחתה בטיפולים שאינם יעילים ולעיתים אף מזיקים.
אם נצרף לגישת "רפואה מותאמת אישית" את הנחת היסוד שמובילה את חוקי הבריאות בישראל, ולפיה הזכות לבריאות היא אחת הזכויות הבסיסיות של כל אדם, בכל חברה ובכל תרבות, נמצא את המזור והפתרון ליחסי הגומלין שבין האוכלוסייה הדתית־חרדית והמלחמה במגפת הקורונה.
עד כה נכשלנו בגדול בהסברה ובשיח אל מול החברה הדתית־חרדית. שיעור החיוביים לקורונה במגזר החרדי הוא 8.2% לעומת 2.6% במגזר הכללי. גם במספר הנפטרים חלה עלייה חדה: 22% בשיעור הנפטרים מקורונה בחברה החרדית, לעומת ירידה של 4% במספר הנפטרים באוכלוסייה הכללית.
ההתנהלות של מערכת הבריאות חושפת חלק מתחלואיה של החברה בישראל אל מול קבוצות, עדות ותרבויות שאינן מצויות במיינסטרים, בהן חרדים וערבים. עם הסגולה מוכיח שוב ושוב שסבלנות וסובלנות אל האחר והשונה לא תמיד נכללים בארגז הערכים שלו.
"אסור להתייחס לאוכלוסייה כאל מקשה אחת"
השיח על מגפת הקורונה עם אוכלוסיות אלו צריך להיות שיח מותאם אישית, חברתית ותרבותית. אסור לנו להתייחס אל אוכלוסיות אלו כאל מקשה אחת. מדובר בקבוצות שונות ומגוונות, בחצרות אדמו"רים ורבנים, באסכולות, בערכים ובניגונים שונים. למרות ההבדלים, אינני מכיר רב או אדמו"ר, שיח' או מופתי, כומר או ארכיבישוף שיובילו את צאן מרעיתם לחולי או למגפה.
אם בחסידויות ובחצרות מקובלים עסקינן, כל אחת מהן מובלת על ידי דמות ידועה ומקובלת שאיננה מנותקת מהמציאות (גם אם לחילונים נדמה כך), והקהל מקשיב ונוהה אחריה, כמצוות המשפט: "ועשית ככל אשר יורוך". זו התורה כולה - חובת הציות לחכמי ישראל במשעולי החיים.
בידיו של המנהיג, האדמו"ר או המקובל, נתונה יכולת השפעה, הנהגה והעברת הוראות והנחיות לסוגיות שונות בחיים ובכללן גם לענייני קורונה. כשהמנהיג הוא המפתח, מומלץ להתכבד, לבוא אצלו, לשבת איתו ולהסביר לו בשפתו את הנחיות הקורונה. כשיוצאים לדרך רצוי לברר מי האיש שמקשר בין הרב והקהילה שלו, ולגייסו למשימה זו. גם העיתוי חשוב, למשל - האם להגיע אל הרב לאחר תפילת מנחה? אולי דווקא אחרי תפילת מעריב, כשהוא פנוי לשיחה?
רצוי שהשיחה תתנהל בסגנון החצר ותכלול בה את הדקויות והרגישויות שמאפיינות אותה. שיחה זו, שמעבירה מסרים והוראות בעניין הקורונה, היא מלאכת אמנות, חשוב לשזור בה את המילים, המשפטים והמסרים שיניעו לפעולה ולמחויבות ולא למרד ולהתרסה.
אינני משוכנע שהמגויסים עד כה להסברה ולקשר בין מערכת הבריאות לחברה החרדית־דתית והערבית, הם האנשים הנכונים. הדמות המקשרת צריכה להתאים כמו "כפפה ליד המנתח", כדי שתתקבל בברכה ובהערכה. ייתכן שלכל חצר או קהילה צריך להתאים דמות אחרת לטובת השיח, ובמערך ההסברה הלאומי, או במטה "מגן ישראל", טוב שתצורף דמות מוכרת ומקובלת שתוביל את השיח בבחינת: "חיים ומוות ביד הלשון". רק חשיבה יצירתית מחוץ לקופסה תוביל את כולנו לניצחון על הנגיף הממולח הזה.
כנצר לרבי מנחם מנדל מקוצק, אני מאמין בכל ליבי באמירתו: "דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב. גם ללב ממנו יצאו הדברים".
פרופ' ריבקינד הוא כירורג בכיר, מומחה לטראומה, לכירורגיה דחופה ולרפואת חירום במרכז הרפואי הדסה עין כרם
