בשיתוף מכון אברהמסון
"מאחורי כל סיפור הצלחה יש אינספור כישלונות. אין לי מספיק אצבעות בידיים וברגליים לספור חטאים וכישלונות שחוויתי במהלך השנים", מספר בהתרגשות יאיר אלגרנטי (48), אב לשלושה ילדים, פרמקולוג ובעלים של חברה לניהול מחקרים קליניים ממזכרת בתיה, שיינשא בעוד מספר ימים למיכל, ש"היתה הדייט הראשון שלי ואהבה ממבט ראשון".
"במשך 20 שנים הייתי דינוזאור גדול. בשיא שלי שקלתי 104 קילוגרמים, ואני רק 1.64 מטר. בצעירותי הייתי שחיף עד שהגעתי לעולם ההיי-טק-ביו. ישבתי שעות ארוכות במשרד, לא התחברתי לעולם הספורט בשום דרך. אכלתי במסעדות, עבדתי שעות מרובות וכשהגעתי הביתה הייתי מותש לגמרי בכדי להתחיל לחשוב על תזונה, או פעילות גופנית. ידעתי שעליתי במשקל בגלל אכילה לא הגיוניות של בורקסים, פיצות, לחמים, מלוח, מתוק. מכל הבא לפה ולא מרוח הקודש. החולשה הגדולה שלי היתה החלה החמה והפריכה של יום שישי, כך שתמיד קניתי שתי חלות, כי אחת מהן כלל לא זכתה להגיע הביתה בשלום״.
"בתוך תוכי ידעתי שירידה במשקל קשורה לאוכל, לכמויות ושנדרשת גם פעילות גופנית. שלטתי בתאוריה באופן מוחלט אך הביצוע היה לוקה בחסר (בלשון המעטה). פעם אחר פעם התחלתי דיאטה ביום ראשון ונשברתי בשישי. מבחינה בריאותית הרגשתי נטול כוחות בשעות אחר הצהרים ערב. בנוסף היו לי כאבי ראש משמעותיים שנגרמו כתוצאה מלחץ דם גבוה שהצריך טיפול תרופתי. הפסקות נשימה בלילה (בסביבות 30 הפסקות משמעותיות בכל לילה) שהובילו לעייפות מצטברת מיום ליום. ובגלל שידעתי מה מצבי הפיזי, נמנעתי מלהגיע לרופאת המשפחה שלי משום שאם הייתי עורך בדיקות דם, אין לי ספק שהיתה מתווספת מחלה חדשה: סוכרת. אי אפשר היה לטעות בסימנים שחוויתי: יובש בשפתיים, שתן מרובה, צימאון וקמתי לשתות שלוש פעמים בלילה".
"לפני 7 שנים חוויתי אירוע מכונן ראשון: קרעתי את הרצועה הצולבת בברך בנסיעת עבודה לחו"ל ונאלצתי לחזור ארצה, רגע אחרי שנחתי בניו יורק. האורתופד בארץ סירב לנתח אותי. לדבריו, בגלל עודף המשקל, הניתוח היה מועד לכישלון. תוך כדי תקופת שיקום ופיזיותרפיה, חזרתי לעבודה. יום אחד בסוף ישיבת דירקטוריון, מנטור וחבר יקר, הזמין אותי למשרדו ואמר לי שאני חייב לקחת את עצמי בידיים. באותם רגעים נחנקתי, אבל הבנתי שכואב לו לראות אותי כך, ועד היום אני מעריך את האהבה והאכפתיות שלו כדבר הכי משמעותי שיכולתי לבקש".
"אשתי לשעבר המליצה על אברהמסון. אחרי הטיפול התקשרתי להגיד לה שהכסף עף מהחלון. שאלתי את עצמי איך, דווקא אני, שמגיע מעולם הרפואה, בכלל נסחפתי אל תוך הרפתקאה כזו? ואיך הטיפול יגרום לי לסתום את הפה בעיקר בסופי השבוע? ואז, נקודת אור קטנה ראשונה. לאחר הטיפול הגעתי הביתה, הבנות שלי הכינו פיצה, מגש אחד להן ומגש אחד לי אבל לא יכולתי להריח את הפיצה, היא גרמה לי לבחילה ואפילו הקאתי. עם זאת, בשבוע הראשון הרגשתי שאני כל הזמן מתעסק עם אוכל ואני על סף שבירה. לא ידעתי מה לאכול וביום חמישי בחצות בישלתי לעצמי מנת פסטה מקמח תירס שהייתה חמה ומנחמת ונכנסתי רגוע לששי-שבת. בשבת קניתי שתי חלות, ולראשונה מזה שנים, שתיהן נשארו שלמות".
"הבנתי שאני צריך קצת התאמות אישיות, גם במחיר שהמשקל לא ירד מהר. אכלתי פסטה מקמח תירס, אורז ותפוחי אדמה על אף הנחיות של אברהמסון להימנע מכל אלו בחודש הראשון. יחד עם זאת, לא אכלתי לחמים, פיתות או בורקסים. תוך זמן קצר הרגשתי טוב וערני יותר, עם אנרגיות אחרות לגמרי. במשך כחצי שנה ירדתי כ-15 קילוגרמים הודות לשינוי התזונתי. בכל החודשים האלו נכנסתי למאפיה או למכולת (בכל זאת יש לי 3 ילדים בבית שלא צריכים לסבול בגללי) בלי כל חשק לבורקס, לחמניה ועוד פינוקים.
בעיצומו של השינוי התזונתי החליט יאיר לנסות לקחת את השינוי צעד אחד קדימה והחל בחיפוש אחר מאמן או מאמנת כושר. "קיבלתי המלצה מחבר על מיכל שהיא עילוי: טריאתלטית ואשת ברזל. בשיחת הטלפון הראשונה סיפרתי לה על העבר 'הספורטיבי שלי', מטרות ומגבלות רפואית. בשיחת הטלפון השנייה (לפני האימון הראשון) הזמנתי את מיכל לצאת יחד. ״אני לא נוהגת לערב ביזנס & פלז'ר" אמרה לי, "אבל תדע שהפסדת מאמנת מעולה״. "ספויילר קטן, מיכל כן התחילה לאמן אותי ונתנה לי את היסודות והביטחון שכל כך הייתי זקוק להם. היו גם קשיים בעיקר בהתמדה באימונים ולכן היה נכון לעשות הפרדה בין הזוגיות לאימונים".
"בכל התקופה הזו ליוויתי את מיכל בתחרויות בארץ ובחו״ל ותמיד התבוננתי מהצד ואמרתי לעצמי שהייתי נותן הכל בכדי לעמוד על קו הזינוק בידיעה שאוכל לחצות גם את קו הסיום. כן, קנאה חיובית ושוב, בזכות מיכל שהציעה שאצטרף לקבוצת הטריאתלון (שהיא מתאמנת בה) בניהולו של ניר יגודה האגדי (שחיין אולימפי בעברו). זוכר את השיחה הראשונה שלי עם ניר שאמרתי לו שאני אלוף התירוצים. ניר השיב 'אעביר לך את המהדורה הראשונה של ספר התירוצים שאני כתבתי כך שאני מכיר את הכל'. חייכתי ובעיקר נרגעתי. פחדתי לאכזב. התחלתי בקטנה, רק ריצה, ואז ביקשתי גם אופניים, ואחרי שני אלו תהיתי למה לא גם שחייה וקדימה טריאתלון? בהתחלה התביישתי לשחות והרגשתי יותר כמו צוללת. בקושי התקדמתי על אף אינספור תנועות 'שחייה', אבל מיכל, החברים הקרובים בקבוצה וניר יגודה עודדו אותי בכל פעם מחדש. הרגשתי שאני זקוק למטרה אמיתית ונרשמתי לטריאתלון אילת 2020 כך שהתחלתי להתאמן כמו שצריך, ירדתי במשקל ונהניתי".
"חמישה שבועות לפני הטריאתלון עברתי אירוע מכונן שני במרוץ אייל ברמת השרון: אירוע לב במהלך הריצה ולאחריו צנתור והתלבטות של הקרדיולוגים כן/לא קוצב לב, וגם הספידו את קריירת הספורט. סירבתי לקבל את החלטת הרופאים וזו היתה הפעם הראשונה בחיי בה ממש נלחמתי כדי להמשיך לעשות ספורט, והיום אני מתאמן ללא מגבלות".
"ירדתי 34 קילוגרמים הגעתי למשקל 71 קילוגרמים. שגרת הספורט שלי כוללת כמעט שני אימונים ביום לפי תכנית אישית. לפני כחודש התקשרתי לאברהמסון כי הרגשתי שאני זקוק לחיזוק. זו הפעם הראשונה שאני שומר על תפריט החודש הראשון כהלכתו וירדתי עוד 5 קילוגרמים".
"אני בן אדם אחר לגמרי עם אנרגיות מטורפות. החלפתי את המלתחה שלי, בשלמותה, כבר שלוש פעמים. חיי השתנו מקצה לקצה, ההספקים שלי היום כפולים מבעבר. אני עושה קדרות, מנגן, מצלם, ובשנה האחרונה אני מרוכז בטריאתלון ומבין על בשרי ולבי מה זה שינוי אורח חיים. נכשלתי כל כך הרבה פעמים בעבר, אך על ההצלחה הזו, לא אוותר. אני נלחם עליה בכל יום, לשמר את מה שהשגתי ואשיג עוד בעתיד״.
"אוהבת את עצמי הרבה יותר"
"שנים סבלתי מכאבים בלתי מוסברים בגוף, מבצקות קשות ברגליים, קושי בתנועה, בגלל חוסר פעילות וחוסר מעש. אכלתי המון וניחמתי את עצמי, בעיקר במאכלים עתירי פחמימות כמו פסטות ולחמים. לא ישנתי בלילות מהכאבים ומצאתי את עצמי מתנחמת גם בלילות בפחמימות, ללא תחושת שובע. אחרי שנים רבות של חוסר ודאות, כאבים סביב השעון, חוסר שינה, ועלייה מתמדת במשקל, גילו לפני כשש שנים שאני סובלת מפיברומיאלגיה", מספרת נגה שרון (50), גרושה ואם לשניים, חברת מועצת עפולה ועובדת סוציאלית.
"בשיא שלי הגעתי ל-80 קילוגרמים בגובה 1.60 מטר. הרגשתי דוחה, לא מצאתי בגדים, וכל הזמן מצאתי את עצמי בניסיונות לטשטש את המראה שלי. כדי לרדת במשקל ניסיתי חדר כושר, הליכות וספינינג, אבל נורא סבלתי וכל הגוף כאב לי. ניסיתי גם סדנאות ותכניות דיאטה, נטורופתיה, הומאופתיה, להפסיק לאכול חלב ועוד, אבל שום דבר לא עזר באופן משמעותי".
"לפני חמש שנים, כשכבר התייאשתי מדיאטות, מהכנת ארוחות מיוחדות ומספירת נקודות, פגשתי ברחוב ידידה שלי עם בן זוגה ושניהם נראו רזים מהרגיל. שאלתי אותם מה הסוד? הם סיפרו שעברו גמילה באברהמסון ומיד קבעתי תור לגמילה".
"אחרי הגמילה באברהמסון אני לא אותו בן אדם: אחרי הטיפול הרגשתי שינוי משמעותי בבת אחת. אין קרייבינג, אין חשקים, אין התקפי רעב מלווים בכאב. פתאום אני מסתפקת במה שיש לי בצלחת וסוף סוף מרגישה שובע. בארוחת החג לא טבלתי את החלה ברוטב וזה היה בשבילי הסימן המפתיע הראשון. בחודש הראשון אחרי הגמילה רזיתי חמישה קילוגרמים ותוך ארבעה חודשים הפחתתי 16 קילוגרמים ממשקלי. זה היה מדהים ואני הרגשתי הרבה יותר טוב עם מחלתי. הירידה במשקל הקלה על גופי, על מערכת העיכול, על השינה, על מצב הרוח וגם הבצקות עברו".
"במשך כשנתיים וחצי הקפדתי על התזונה, אבל כשהתחלתי בפעילות פוליטית סטיתי מהדרך. לא הקפדתי על ארוחות מסודרות, הגדלתי כמויות ומצאתי את עצמי שוב עם משקל עודף. למרות העלייה במשקל, לא סבלתי מאותן הבעיות והשתדלתי להימנע מפסטות, מבורקסים וממתוקים".
"לפני ארבעה חודשים החלטתי לחזור לתכנית באברהמסון, בעידודה של אמי. היה ברור לי שאני צריכה לשאת באחריות ולעבור שוב גמילה. אני מכורה לחומרים ממכרים בדמות סוכרים ופחמימות ממכרות, לצערי, וצריכה להתמודד עם זה. ושוב, הטיפול של אברהמסון הילך עליי קסמים. החזיר לי את תחושת השובע וביטל את החשקים. ירדתי כבר 6.5 קילוגרמים. אני מרוצה מאוד. נוח לי בגופי, אני קלילה יותר ופחות כאובה".
לשאלה אם הפעם הזו שונה מהפעם הקודמת, עונה נגה: "היום אני מבינה על בשרי שהתהליך הוא לכל החיים. אני יודעת מה קורה כשאני לא שומרת ויודעת שהביטוי "נגעת נסעת" נכון לי. אין לי אפשרות לשמור על מינונים ולאכול רק קצת. אני גם יודעת שאני מרגישה הרבה יותר טוב בלי סוכרים ופחמימות ממכרות. חלק מהריפוי שלי הוא להיפרד מהרעלים שאני מכניסה לגוף שלי. ראיתי שכשאני נותנת לעצמי הנחות, אני לא מרגישה טוב. הגעתי לאיזון עם הפיברומיאלגיה ואני רוצה לשמור על המצב. אני גם אוהבת את עצמי הרבה יותר כשאני נראית טוב ומתלבשת טוב. מרגישה נשית יותר ומרגישה בעלת ערך עצמי גבוה יותר".
"בתוך 10 חודשים ירדתי 33 קילוגרמים"
"הגמילה באברהמסון שינתה לי את החיים. נעלמו לי החשקים לסוכרים ולפחמימות ממכרות וזה פשוט מדהים! בתוך ארבעה חודשים הנפיחות בבטן ובגוף ירדה ואני מרגיש נקי וקליל יותר", מספר ירין לרנר (21) רווק חיפאי שהפחית במשקל 33 קילוגרמים בתוך 10 חודשים.
זו לא הפעם הראשונה שירין עבר גמילה מסוכר ומפחמימות ממכרות. "כשהייתי בן 16 שקלתי 80 קילוגרמים והוריי הציעו שאעבור טיפול גמילה מהדחף באברהמסון. ירדתי יפה במשקל והתמדתי במשך שלוש שנים. אבל, בהדרגה המשמעת פחתה, והתחלתי 'לחטוא' במפגשים חברתיים ובבילויים, וכשהתגייסתי לצבא הסכר נפרץ. עשיתי פחות פעילות גופנית ואכלתי המון. בהמשך גם פרקתי את הכתף, והוגבלתי לחלוטין. עליתי ל-107 קילוגרמים, ובנוסף לכל התחלתי לסבול נורא מכאבי גב ובקושי יכולתי ללכת. ניסיתי לשחזר לבד את הגמילה שעשיתי באברהמסון אבל לא הצלחתי לבד".
"לפני שנה כשפרצה מגפת הקורונה, ישבתי חודשיים בבית בחוסר מעש. זו הייתה תקופה מזעזעת. לא הפסקתי לאכול שוקולדים, מאפים מתוקים, עוגות, ג'חנון באמצע הלילה. נכנסתי לאמוק של אכילה ולא יכולתי להפסיק. היו לי צרבות בלילות והרגשתי שאני מזיק לגוף שלי. לא הבנתי איך הגעתי למצב הזה: שמן, כאוב עם דימוי עצמי נמוך מאוד. הרגשתי לא רצוי ולא אהוב. כל הזמן השוויתי את עצמי למי שהייתי בעבר. ביום הראשון שאחרי הסגר הראשון באתי לאברהמסון, נחוש בדעתי לעשות שינוי. הפעם בוגר ורציני יותר. בנוסף לאברהמסון, נרשמתי לתכנית של חיטוב, ספורט, אימונים אישיים ותזונה".
"היום אני שוקל 74 קילו בגובה 1.75. כאבי גב נעלמו. אחרי הסגרים חיי האהבה שלי מתחילים לפרוח ואני מרגיש כאילו נולדתי מחדש. אני בתקופה מעולה ותוכניותיי לעתיד הן לבנות את הגוף, לשפר תוצאות ולא לעצור".
בשיתוף מכון אברהמסון
פורסם לראשונה: 09:05, 18.04.21
