הוא רק בן 8 וחצי וכבר הצליח לרגש כל כך הרבה אנשים: הקמפיין למען החלמתו של רווה לב, שחלה בסרטן נדיר ואלים, הפך אתמול תוך זמן קצר לאחד הקמפיינים המהירים ביותר של השנים האחרונות לגיוס המונים. אחרי שלוש שעות כבר גויסו כמיליון שקלים. בשעה חמש וחצי בערב חצו התרומות את רף 2 מיליון השקלים - מחצית מהיעד הנדרש, שעומד על 4 מיליון שקל.
גם לאורך כל הלילה לא הפסיקו לזרום הכספים לטובת הטסתם של רווה ומשפחתו לטיפול חדשני בארצות-הברית. עם סגירת הגיליון הגיע הסכום לכ-2.6 מיליון שקל! עבור רווה, שעבר בשנתיים האחרונות 48 טיפולים ואשפוזים, תשעה ניתוחים, סבבים של כימותרפיה וטיפולים ביולוגיים - אלה רגעים מחזקים ומחממי לב בצורה שאין כמעט מילים לתאר.
ליווינו את רווה ומשפחתו בשבוע האחרון ולאורך היום המרגש אתמול. הקמפיין הושק שלשום ברשתות החברתיות, סלבריטאים ואזרחים רבים נרתמו להעלות לאינסטגרם ולפייסבוק תמונות שלהם עם לב ועם ההאשטג "נשמור_עליו_שלם". גיוס הכספים ב-JGive נפתח אתמול בשעות הבוקר עם כתבה שפירסמנו ב-ynet. התרומות והתגובות הרבות לא פסקו מהרגע הראשון והדהימו את בני המשפחה בעוצמתן. בשעות הערב, כשסך התרומות הגיע ל-2 מיליון שקל, ביקש רווה להעביר מסר: "תודה שאתם עוזרים לי להחלים", אמר בהתרגשות עצומה.
בסרטון הקמפיין רווה מספר על מחלתו בטון בוגר: "גיליתי שגם ילדים קטנים יכולים למצוא כוחות גדולים ולנצח דברים גדולים מאוד. אני מבטיח לא לוותר. לפני תשעה חודשים גילו שהסרטן התפשט אצלי בריאות. אני מבטיח שאני אמשיך להילחם, אבל אני צריך את העזרה שלכם ואני אומר לכם תודה".
כדי לאזור כוחות למאבק רווה מתרגל מדיטציות. "אני מדמיין שאני מכניס אור לתוך הגוף", הוא מסביר.
אתה נשמע ונראה כל כך חזק, יש גם רגעים שאתה נשבר?
"יש רגעים שאין לי יותר כוח, לפעמים אני אומר לעצמי שזה מתסכל, כל הכאבים האלה, וכשמגרד לי כשזה מגליד ומציק. אבל מצד שני אמרתי גם לאמא שמה שהחזיק אותי בטיפולים זה שאמרתי לעצמי שאין ברירה, שאלה החיים שלי".
כשהרופאים הודיעו להורים, איתי ורעות, שמוצו כל אפשרויות הטיפול בארץ, היה ברור להם שלא מרימים ידיים ומחפשים תקווה ברחבי העולם. "כשאומרים 'להפוך כל אבן', לזה מתכוונים", אומרת רעות. "כשהייתי ילדה סיפרו לנו את הסיפור על פרח לב הזהב, על הילד שמוצא את הפרח שמרפא את אמא שלו. ממש כך הרגשנו. חברים טובים שמבינים בתחום עזרו לנו להגיע לאונקולוגים בכל העולם שמומחים במחלה של רווה. חזרנו עם תשובות מעודדות ולשם אנחנו הולכים - לפרח לב הזהב שלנו בבית החולים אם.די. אנדרסון ביוסטון, טקסס".
"JGive פירסמו אתמול שזה קמפיין גיוס ההמונים המהיר ביותר שלהם", אומרים ההורים, שעדיין מתקשים לעכל. "זה כל כך מרגש וממלא את הלב. גם הלבבות שמילאו את הפייסבוק והאינסטגרם, וכל הסלבריטאים שנרתמו, כולם עשו את זה מתוך אהבה. מאתמול אנחנו בהתרגשות ובאנרגיות, לא ציפיתי לכזאת היענות", מוסיפה רעות. "לא שהייתי ספקנית, אבל אנחנו בתקופת קורונה, עסקים קורסים, משפחות נכנסות למצוקה כלכלית, ובכל זאת אנשים פותחים את הלב ואת הכיס. ראיתי תגובה של מישהי שהמשכורת שלה לא גבוהה והיא במצוקה אבל היא לא יכלה שלא לתרום. עצם זה שאישה כמוה תרמה, ויש עוד המון אנשים בארץ במצבים לא פשוטים שתורמים לנו כסף, זה מדהים. המילה מדהים אפילו ממעיטה מהתחושות שלנו. כמו שרווה אמר - אנחנו אומרים תודה. אנחנו באמת צריכים אתכם לתת לרווה את הסיכוי הכי טוב לחזור לארץ בריא על שתי רגליים".
הסיוט של כל הורה
הסיפור הרע של רווה החל לפני כשנתיים, יומיים לפני יום כיפור. "זה היה בגיל 6 וחצי", הוא אומר. "אני זוכר כל יום מהטיפולים ומהאשפוזים בבית החולים. גם את הפעם היחידה שבה התעלפתי. זה ממש זיכרונות, לא פלשבקים. נגיד, ביום הראשון של הכימו כולך כזה חלש, אני זוכר שהייתי יכול לענות לאמא שלי רק עם העיניים. היו לי בחילות, לא יכולתי לאכול".
אתה זוכר איך הרגשת כשהשיער שלך נשר?
"אחרי הטיפול השני או השלישי השיער התחיל לנשור, וכבר בטיפול השישי היה לי ראש כמו של סבא, קצת שיער, וגם גירד לי נורא".
"יום אחד כאבה לו הרגל", חוזרת האם רעות לנקודת ההתחלה. "הלכנו לאורתופד שראה בלוטה קטנה. הוא שלח אותנו לעשות צילום ואמר לי לחזור עם התשובות כדי שנחליט אם ממשיכים לסי-טי או ל-MRI. שבע שנים קודם לכן, כשרווה היה עוד תינוק, גיליתי גוש בשד שהתברר כסרטני. כל השנה הראשונה לחייו של רווה הייתי בניתוחים, בהקרנות. כשאומרים למישהו שעבר סרטן סי-טי ו-MRI - הראש הולך ישר לדבר הכי גרוע".
התוצאות הגיעו במהירות ותסריט האימים התממש. "נאמר לנו שמדובר בסרטן נדיר בעצם, אוסטאוסרקומה. שבועיים מהצילום הראשון התחלנו את הכימותרפיה. מילד בן שש ועשרה חודשים שמתעסק באופניים, בחברים ובתחילת כיתה ב' הוא הפך לילד בכיסא גלגלים בטיפולים. זה בין הדברים הכי קשים כהורה, לראות את הילד שלך שוכב במיטת בית חולים גדולה כשהוא מחובר לצינורות ובקושי מדבר בגלל הכימותרפיה".
ואת עוד יודעת בדיוק מה עובר עליו.
"כן, אני יודעת בדיוק מה זה. רווה מקבל אותה תרופה שאני קיבלתי. ואני יכולה רק לשכב לידו, לחבק אותו, לומר לו שאני אוהבת אותו ולהיות איתו".
מניסיון העבר הרופאים ציפו שהרגל של רווה תפסיק לכאוב אחרי הטיפול הראשון. "אבל זה לא קרה", אומרת רעות. "הם ראו שהגידול רק ממשיך לגדול. החליטו להקדים את הניתוח להוצאת הגוש, אבל לא הספיקו להזמין תותב לברך, וכך בניתוח חירום הוציאו את הגידול ואת הברך. רק כשהתעורר מהניתוח רווה הבין שהוא בלי ברך. זה היה ביומולדת שבע. כשכל החברים יצאו לחופשה הוא התאשפז".
במשך תקופה ארוכה רווה חי בבית החולים. שני ההורים התחלפו ביניהם במשמרות. "ניסינו לשמור על המשפחה, ששלושת האחים הגדולים של רווה ימשיכו להיות שמחים, שנמשיך בשגרה שלנו כמה שאפשר", אומר האב איתי. "הייתי יכול להיות בבית החולים כל הלילה, לקום בבוקר, להמתין שרעות תחליף אותי וללכת לעבודה, לחזור הביתה בערב, לקרוס, וחוזר חלילה".
רעות: "ובתקופה הזאת הוא היה מחובר לעמוד עם כימותרפיה ונוזלים, הוא לא יכול היה אפילו לרדת לשירותים. בן-לילה הוא הפך לסיעודי. הייתי מרימה אותו על הידיים, עוזרת לו להתלבש. זה לחזור להיות תינוק".
איתי: "וכל הזמן אנחנו בודקים שהחום לא עולה. זה הסיוט של כל הורה לילד עם סרטן. אנחנו יושבים עם המדחום ואומרים לו 'די, תעצור', 'אל תעלה'. אם החום עולה, חייבים לרוץ לבית החולים".
רעות: "מבן הזקונים שהיה כמו מרשמלו קטן, מתוק ומתפנק גילינו ברווה פתאום כוחות מדהימים וכובשים. הוא כבש את המחלקה. הוא גם מאוד מחובר לאחים שלו וחשוב לנו ולהם להיות יחד, לכן בסופי שבוע, כשהוא נשאר בבית החולים, היינו מבקשים מהצוות שיארגנו לנו חדר לבד כדי שהאחים יגיעו לבקר. בבית החולים עזרו לנו כי ראו כמה האחים נותנים לו כוח".
אין זמן לחכות
באוגוסט לפני שנה רווה סיים גם את הטיפולים הביולוגיים, ובבדיקת פט סי-טי נמצא שגופו נקי. "היינו על הגג, מאושרים", מספרת האם. אבל השמחה התחלפה מהר בדאגה. שלושה חודשים אחרי, התגלה שהסרטן שלח גרורות לריאות. "זה היה פשוט ליפול לתהום", אומר איתי. "מהר מאוד התאפסנו על עצמנו. היה ברור לנו וגם לרווה שממשיכים. החזרה של הסרטן הייתה מהירה מאוד, והרופאים לא אהבו את הקצב האגרסיבי של המחלה".
בינואר עבר רווה את הניתוח הראשון בריאות והתחיל סבב חדש של כימותרפיה. חודשיים לאחר מכן בבדיקת סי-טי נמצא כי למרות הכימותרפיה הגידול ממשיך לצמוח בריאה השנייה. "רווה עבר עוד ניתוח שלושה חודשים אחרי הניתוח הראשון. באמצע יולי, ממש לפני כחודש, התגלה שוב שהסרטן של רווה לא רוצה לעצור. הוא נכנס לניתוח שלישי כדי להוציא את הממצאים מהריאות. כל ניתוח כזה הוא מאוד קשה", אומר איתי.
"אחרי הניתוח השני רווה כמעט לא התאושש. הוא היה מקיא כל יום, ירד במשקל, היה בדיכאון, אבל למרות כל זאת הוא מדהים אותנו ואת הרופאים. זה מטורף כמה הילד הזה לא מוותר. אחרי שעבר 21 טיפולים עם אשפוזים ארוכים וניתוחים, הוא הכי אריה בעולם, אבל הרופאים הגיעו למסקנה שבארץ אין להם אפשרות לעצור את קצב הסרטן וכל ניתוח מסכן את חייו. הבנו שהזמן דחוק ושאין לנו אפשרות לחכות. אנחנו עוזבים הכל במיידי כדי לרפא את רווה בארצות־הברית. דיבר איתנו מנהל מרכז סרקומה בבית החולים אם־די. אנדרסון ביוסטון, טקסס, שם מבצעים טיפולים ניסיוניים מיוחדים לאוסטאוסרקומה. נטוס אליהם ב-16 בחודש, כי זה הסיכוי שלנו להציל אותו".
הנושא המכביד ביותר הוא העלויות הגבוהות של הטיפול. למרות שיש למשפחה ביטוח בריאות פרטי, ישנן הוצאות רבות שאינן מכוסות. "מדובר בעלות מאוד גבוהה שלא נוכל לעמוד בה, כל טיפול משמעותו עשרות אלפי דולרים. אנחנו מקבלים כל כך הרבה אהבה וחיבוק מהסביבה, כולם מתגייסים בשביל לעזור לנו להגיע לסכום הנדרש", אומרת רעות. "ברור לנו שרווה עושה כל מה שגיבור-על יכול לעשות. הוא כל כך רוצה לחיות. כולו חיים. אנחנו רק צריכים לתת לו את הסיכוי - את הרופא הנכון ואת הטיפול הנכון. את השאר הוא ימשיך לעשות לבד".
רעות לא שוכחת לפרגן גם לכל מי שעזר למשפחה בהתנדבות. "הקמנו צוות חשיבה לפני הקמפיין. עדי מן, שעשתה קמפיין דומה לבן שלה לפני כשנתיים, הפגישה אותנו עם נעמה קציר ועם אלון ברונפלד. שלושתם ניהלו בלי הפסקה את כל העסק. חברה אליהם איילת אגמון, שאחראית על הגרפיקה והעיצובים. הוקפנו בכל כך הרבה אהבה וטוב, כל דקה אנחנו מקבלים עדכונים בקבוצה, זה לא מובן מאליו".
במשפחה מדגישים גם כי לא ישכחו לעולם את הטיפול המסור לו זכו בבית החולים לילדים "דנה" באיכילוב. "רווה מטופל במחלקתנו מזה כשנתיים", אומר ד"ר יאיר פלד, רופא בכיר, במחלקה המטו־אונקולוגית ילדים. "לצערנו, בהינתן המחלה האגרסיבית והמידע לגבי מקרים דומים, אפשרויות הטיפול הקיימות יאפשרו הארכת חיים ולא ריפוי. המשפחה בחרה לפנות לטיפול ניסיוני במרכז גדול בארה"ב שמתמחה בגידולים מהסוג הזה. אנחנו אוהבים את רווה ואת משפחתו ונמשיך לעמוד איתם בקשר מרחוק".
