הצחוק הזה ממש לא מצחיק: בסרטו "ג'וקר", מציג השחקן חואקין פיניקס את דמותו של אדם הסובל מהתפרצויות צחוק לא נשלטות שאינן תואמות סיטואציה. הסרט, מסתבר, נגע ברבים וזכה השבוע ללא פחות מ-11 מועמדויות שונות לאוסקר. בחיים האמיתיים, מדובר בהפרעה נוירולוגית קשה הגורמת לסבל רב ובידוד חברתי. סרטון שהעלה אחד החולים, מתאר התקפת צחוק בזמן אמת, ואת הסבל הרב שנגרם ממנה.
ארתור פלק, הדמות שמגלם פיניקס, סובל מבעיה קשה של ויסות רגשי הגורמת לו לפרצי צחוק בלתי נשלטים בסיטואציות של מצוקה. בסרט, אישפוז פסיכיאטרי, פסיכותרפיה ותרופות פסיכיאטריות לא משפרות את מצבו.
מחוץ למסך הגדול, להפרעה ממנה סובל הגיבור קוראים "אפקט פסאודובולברי", והיא אמיתית לגמרי. פרצי צחוק או בכי פתאומיים בסיטואציות שונות. כך למשל, עשויים הסובלים מההפרעה לצחוק ללא סיבה, בסיטואציות עצובות או בישיבות רציניות.
התקפי הצחוק הללו מביכים מאוד את הסובלים וגורמים להם להתבודד חברתית. פעמים רבות התקפי הצחוק או הבכי מפורשים על ידי פסיכיאטרים כהפרעות מזג רוח, או אפילו אוטיזם, אף שמדובר במחלה נוירולוגית-מוחית.
צפו: הסרטון הויראלי של סובל מהפרעת פסאודובולברי בזמן התקף צחוק
כל התקף צחוק או בכי כזה, נמשך כמה שניות עד כמה דקות, לעתים מסתיים כמעט בתחושת חנק או שיעול. הצחוק אינו גורם להנאה או לתחושת אופוריה, כמו צחוק "אמיתי", אלא לסבל רב. לעתים ההתקפים מופיעים בזה אחר זה שוב ושוב. ההתקפים נוטים להופיע בשכיחות גבוהה יותר בזמן לחץ או מחסור בשעות שינה.
אחד מהחולים הוא סקוט לוטן, הלוקה בטרשת נפוצה מאז 2001, וכחלק מהמחלה סובל מאפקט פסאודובולברי. באופן בלתי צפוי, הוא מצוי בהתקפי צחוק בזה אחר זה, ללא קשר לסיטואציה בה הוא נמצא. לוטן מתראיין בשנים האחרונות כדי לקדם את המודעות למצב ולהילחם בסטיגמות ובמבוכה של החולים. את אחד מהתקפי הצחוק שלו הוא חלק ביוטיוב, בסרטון שזכה ליותר מארבעה מיליון צפיות.
אז למה זה קורה? אפקט "פסאודובולברי" מתרחש במצבים נוירולוגים שונים, ובהם שבץ מוחי, מחלת ALS, מחלת טרשת נפוצה, לאחר חבלות ראש, מחלות דמנציה או פרקינסון. המנגנון המדוייק עדיין לא ברור, אולם על פי ההערכות כיום קיימים מסלולים עצביים השולטים על הבעת רגשות – הפגועים במוחם של הסובלים מהתופעה.
אבחון התופעה מתבצע בבדיקה נוירולוגית, ושלילת הפרעה פסיכיאטרית העלולה "לחקות" את התסמינים, כמו הפרעה דו קוטבית (ביפולרית), הפרעת חרדה, סכיזופרניה ואפילפסיה. לעתים נדרשת גם הדמיה מוחית MRI, כדי לשלול גידול.
הטיפול בהפערה מתבסס על פסיכותרפיה. טיפול בנוגדי דיכאון עשויים להפחית את תדירות ההתקפים. בשנים האחרונות אושר הטיפול בתרופה נודקסטה, במיוחד להפרעת אפקט פסאודובולברי, המצליחה להפחית במחצית את שיעור ההתקפים.
ייעוץ רפואי לכתבה: ד"ר ליאור אונגר, מומחה לנוירוכירורגיה, המרכז הרפואי שיבא
