נובמבר הוא חודש המודעות לבריאות הגבר. סיבה טובה לתהות בנוגע לכאב בין גברים לנשים ולבדוק מי מתמודד עמו טוב יותר. רגע לפני קריאת הכתבה, בה מוצגים ממצאים מדעיים ממחקרים בתחום, נסו לנחש: מי ידווח על כאב חזק יותר בתגובה לאותו גירוי מכאיב - גבר או אישה? מיד אחר כך, נסו לענות על השאלה: האם גברים ונשים מתמודדים באופן דומה עם כאב חזק?
במחשבה הזו בוודאי יעלה המיתוס כי לנשים סף כאב גבוה יותר, משום שרק הן יולדות. לידה היא אחת החוויות העוצמתיות והכואבות ביותר לגוף, ועל כן הנשים מסוגלות לשאת כאב יותר מהגברים. "הן חוות צירי לידה. גבר לא היה מסוגל לעמוד בכך". מיתוס שגור נוסף הוא שגברים מקטרים כשיש להם שפעת קלה ו"נוטים לקטר על כל אפצ'י קטן". מחקרים רבים עוסקים בשאלה האם למיתוסים כאלה יש אחיזה מדעית.
איך מודדים כאב?
ההתייחסות לכאב מתחלקת למספר נושאים. רגישות לכאב, סבילות לכאב ותגובה לכאב. רגישות לכאב (סף הכאב) מתייחסת לאיזה עוצמה של גירוי צריך בשביל לגרום לנבדק לחוש כאב. במעבדות לחקר הכאב נותנים במהלך מחקרים על כאב, סוגים שונים של גירוי כאב אשר ניתנים למדידה. כך למשל, נותנים גירוי של חום או קור, גירוי של זרם חשמלי, גירוי של לחץ ועוד, ומודדים באיזו עוצמה של גירוי האדם מדווח על תחושת כאב.
לדוגמה, מבחן שבו מכשיר המחובר ליד של הנבדק מתחמם בהדרגה. הנבדק מתבקש ללחוץ על הלחצן ברגע שהחום מתחיל לגרום לו לכאב. העוצמה של החימום שגורמת לכאב מעידה על מידת הרגישות לכאב.
בסבילות לכאב, נמדד עד כמה הנבדק יכול לשאת את הכאב. כך, לאחר הדיווח הראשון על הכאב ממשיכים לתת גירוי המתגבר בעוצמתו עד אשר הנבדק לא יכול לסבול יותר את הכאב ומבקש להפסיק את הגירוי המכאיב. העוצמה המקסימלית של החימום שהנבדק הגיע אליה, מעידה על הסבילות לכאב. לבסוף, התנהגות בזמן כאב, או התגובה לכאב, מתייחסת למה אני עושה עם הכאב שלי. לדוגמה, האם אני צועק? האם שפת הגוף שלי נראית כאובה? האם אני פונה לעזרה?
התוצאות שוברות את המיתוסים
התוצאות של מחקרי הכאב חוזרות על עצמן באופן מובהק ובניגוד לכל המיתוסים השגורים. מחקרים מצאו כי סף הכאב הוא גבוה יותר אצל גברים לעומת נשים. כלומר, הם פחות רגישים לכאב ויש צורך בעוצמת גירוי גבוהה יותר כדי שידווחו על כאב. גם סבילות לכאב נמצאה גבוהה יותר אצל גברים לעומת נשים.
חוקר הכאב פרופ' ג'פרי מוגיל, במאמר שהתפרסם בשנת 2012 בכתב העת המדעי Neuroscience, הגיע למסקנה כי מתוך כ-70 מחקרים שבדקו את ההבדלים בין נשים לגברים ברגישות לכאב ובסבילות לכאב, הרוב המכריע (מעל 60 מחקרים) מצאו שלגברים פחות כואב והם יותר סבילים לכאב.
כמו במרבית המחקרים המתבססים על דיווח של הנבדקים, גם בכאב ישנם הבדלים תרבותיים בתגובה. כלומר, קיימים הבדלים התנהגותיים בזמן כאב משום שדיווח על כאב נתפש בעיני החברה אחרת אצל גברים ונשים.
"מה אתה מתבכיין" ו"תהיה גבר", הן אמירות שנשמעות באוזנינו מהילדות, ובהכרח משפיעות על דיווח הכאב. כך, לדוגמא, במחקר של הוברה מייקו ושותפיו מ-2005, שהתפרסם ב- European journal of pain השוו בין גברים ונשים באמונות לגבי איך צריך להגיב לכאב. במחקר נמצא כי תגובות כאב כמו בכי, צעקות ותלונות בקרב נשים, התקבלו יותר בהבנה על ידי נשים וגברים כאחד.
מעניין כי גם במחקרים שבוצעו בישראל על ידי חוקרת הכאב פרופ' רות דפרין מאוניברסיטת תל-אביב, נמצא שנשים וגברים כאחד רואים באופן סטריאוטיפי עמידה בכאב כ"מצ'ואיסטית" ו"גברית". במחקרים נוספים נמצא כי ככל שהאדם מדרג את עצמו כבעל תכונות נשיות יותר (בין אם זו אישה או גבר) או ככל שהוא תופש את התפקיד החברתי שלו כנשי יותר, כך עוצמת הכאב לגירוי מכאיב גדולה יותר. לעומת זאת, בקרב אנשים שתופשים את עצמם כגבריים יותר, נמצא סף כאב וסבילות לכאב גבוהה יותר וכן נטייה נמוכה יותר לדווח על כאב. הממצאים הללו לא נמצאו תלויים בסוג הגירוי, במוצא האתני ובמין של הנבדק.
רמות כאב שונות בין גברים לנשים - מדוע?
ידוע כי נשים סובלות יותר מכאב כרוני. כאב כרוני שאינו מרפה ונמשך מעבר לזמן ההחלמה הסביר (לרוב 6-3 חודשים) הוא אחת התלונות הרפואיות השכיחות ביותר בקרב נשים ועשוי לגרום לפגיעה קשה באיכות חייהן. השכיחות של כאב כרוני בכלל האוכלוסייה בעולם היא כ-20%. אולם נמצא כי בקרב גברים השכיחות נמוכה יותר מאשר בנשים.
לא ברור אם השכיחות הנמוכה יותר נובעת מכך שגברים פחות רגישים לכאב, כפי שנמצא במחקרים המעבדתיים, או מפני שהם פחות הולכים להיבדק ופחות מדווחים לצוות הרפואי שכואב להם בגלל הצווים החברתיים המגבילים אותם "לשמור בפנים" כאב.
סיבות נוספות הן השפעות הורמונליות. אחת הסיבות להבדלים בתפישת הכאב בין נשים לגברים היא הורמוני המין. לאסטרוגן, הורמון המין הנשי, יש השפעה מגבירת כאב בעוד שלטסטוסטרון, הורמון המין הגברי, יש השפעה משככת כאב. במחקר שהתפרסם על ידי אנה מריה ושותפיה ושותפיה בכתב העת Pain, נמצא שבקרב גברים טרנסג'נדרים שלוקחים הורמונים לצורך שינוי מין, יש עלייה בשכיחות של כאב כרוני – בדומה לשכיחות בקרב נשים.
מחקרים אלו מראים כי ההבדלים בכאב בין גברים לנשים נובעים ככל הנראה הן מסיבות פסיכולוגיות וחברתיות (התפקידים הסטראוטיפיים של גברים ונשים בחברה) והן מסיבות פיזיולוגיות (כגון ההשפעה של הורמוני המין).
הסטראוטיפ הגברי מעורר ציפייה מגברים לדווח פחות על כאב ולהתלונן פחות במצבי כאב. היכולת והלגיטימציה של האישה לתאר את הכאב מסייעת להן לקבל טיפול ותמיכה. חשוב לזכור שהשכיחות של כאב כרוני בכלל האוכלוסייה היא גבוהה והכאב ללא טיפול מתאים יכול להיעשות כרוני גם אצל גברים ולגרום לפגיעה משמעותית באיכות החיים. לכן, למרות השכיחות הנמוכה יותר של כאב כרוני בקרב גברים, חשוב לתת לגיטימציה גם לגברים לפנות לעזרה ולקבל טיפול מתאים במצבי כאב.
ד"ר נירית גבע היא פיזיותרפיסטית וחוקרת כאב. עירית סמילנסקי היא פיזיותרפיסטית ובעלת מרכזים לפיזיותרפיה ורפואת ספורט
