יומיים לאחר פרוץ המלחמה פנה אב מהדרום לקו הסיוע של מכבי וביקש להתייעץ עם עובדת סוציאלית. בשיחה איתי הוא סיפר כי בתו, נערה בשנות העשרה לחייה, מסרבת לצאת מהממ"ד מאז שהחלו האזעקות. היא גם מרבה לבכות, מסרבת לאכול ומתלוננת על תחושת חרדה מתמשכת. האב תיאר את בתו כנערה שמחה, רגועה ומוקפת חברים בימים של שגרה. מאז ההסלמה במצב הביטחוני נראה כי החרדה הגבוהה משתקת אותה.
ביקשתי ממנו לבדוק אם אוכל לשוחח איתה ישירות. היא שיתפה פעולה מיד, והתחלנו לשוחח. במהלך השיחה התברר לי שלא רק אזור מגוריה וההתמודדות עם האזעקות מעוררים את החשש שלה, אלא גם העובדה שקרוב משפחה שלה השתתף במסיבה ברעים והצליח להינצל.
קראו עוד:
הנערה הזו ממש לא לבד: האירועים האחרונים וההסלמה הקשה במצב הביטחוני מעוררים בקרב ישראלים רבים תחושות פחד וחרדה, וחשוב לזכור שמדובר בתגובות טבעיות שתואמות את המצב, וניתן להתמודד איתן.
פחד וחרדה: מה משותף? מה שונה?
פחד הוא רגש טבעי הנחוץ לשמירה על קיומנו. תגובת הפחד היא מנגנון הישרדותי בריא הגורם לנו לברוח, לתקוף או לקפוא במצב של סכנה מיידית.
חרדה מוגדרת כפחד מוגזם, בהלה או דאגת יתר המופיעה ללא קיומה של סכנה ממשית.
חשוב לזכור שבשני המצבים, גם כשהסכנה הממשית חלפה, מגיב הגוף בתהליך הכנה לפעולה מהירה הגורם לשחרור הורמונים ומגביר את רמת העוררות של הגוף. לכן, במצבים אלו נחווה לעיתים קרובות דפיקות לב מהירות, נשימות קצרות ומהירות, עלייה ברמת הדופק וברמת לחץ הדם, כאבי בטן, בחילות ועוד.
במקרה של הנערה מהדרום, הבחירה של אביה לפנות להתייעצות הייתה משמעותית ואפשרה מתן סיוע מיידי. במהלך השיחה עם הנערה, לאחר ששאלתי לשלומה, ונוצר אמון, הסברתי לה שמדובר בתגובה מובנת ומותאמת למצב. בהמשך דיברנו על ההבדל בין פחד לחרדה ועל היכולת להשתמש בטכניקה של חשיפה הדרגתית.
זוהי שיטת טיפול התנהגותית שפותחה במטרה לעזור למטופלים להתמודד עם פחדים מאובייקטים או ממצבים מסוימים. על פי גישה זו, המטופל חייב לבוא במגע עם הגירוי או המצב המפחיד על מנת להתגבר על הפחד. התהליך הוא הדרגתי.
הנערה הסכימה מיד לשתף פעולה. ביקשתי ממנה לצאת מהממ"ד לכמה דקות ואז לחזור אליו. בהמשך ביקשתי שהאב יצטרף שוב לשיחה וביקשתי שבימים הקרובים יקפידו על יציאה חוזרת מהממ"ד, בכל פעם לזמן קצוב שילך ויתארך. חשוב מאוד לא לצאת לפרקי זמן ארוכים בהתחלה, על מנת שלא לעורר רמת חרדה גבוהה מדי.
הצעתי גם שבהמשך, לאחר ההסתגלות ליציאה מהחדר, תיערך ארוחה משפחתית במטבח, כשבני המשפחה נמצאים ומרגיעים, הכול תוך שיתוף פעולה מלא של הנערה, שיח והכלה של תחושות הקושי שלה מצד בני משפחתה.
חשוב לזכור כי עזרה כזו, הניתנת במסגרת קו סיוע, היא עזרה ראשונה בלבד. במקרים רבים כדאי להמשיך את הטיפול באמצעות ייעוץ של רופא משפחה, טיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי.
המלצות נוספות להתמודדות עם מתח וחרדה
שמירה על שגרה וסדר יום רציפים וקבועים. בתוך תחושת הכאוס וחוסר הוודאות חשוב לכולנו, ובוודאי להורים לילדים, לנסות להקפיד ככל האפשר על שגרה קבועה. השמירה על השגרה מאפשרת תחושה של ארגון פנימי, גבולות ברורים, המשכיות וביטחון גם במצב של חוסר ודאות מתמשך.
הגברת תחושת השליטה והמסוגלות העצמית. מדובר בחיזוק של תחושת היכולת שלי לפעול עבור עצמי ולסייע לאחרים. זה משמעותי מאוד ומקדם את תחושת השליטה. אפשר, למשל, לעסוק באפייה ובבישול כתרומה לנזקקים או לבקר מכרים ובני משפחה שמתגוררים בקרבת מקום וזקוקים לחברת אנשים ולתמיכה. כל אלו יכולים לשפר את מצב הרוח ולהפחית את רמות הלחץ והחרדה.
הקפדה על אכילה ושתייה. חשוב לתחזק את הגוף גם בהיבט הפיזי ולוודא שצורכים מספיק נוזלים. גם אם אין תיאבון, חשוב להקפיד על שתייה ועל ארוחות קטנות לאורך היום.
בתוך תחושת הכאוס וחוסר הוודאות חשוב לכולנו, ובוודאי להורים לילדים, לנסות להקפיד ככל האפשר על שגרה קבועה. השמירה על השגרה מאפשרת תחושה של ארגון פנימי, גבולות ברורים, המשכיות וביטחון גם במצב של חוסר ודאות מתמשך
נשימות. כשחווים מתח וחרדה, הגוף מבטא זאת בדרכים שונות שפורטו לעיל, ולכן מומלצת פעילות פיזית שמקדמת תחושת הרפיה. למשל, לנשום עמוק לתוך הבטן בזמן שסופרים בלב עד שש: לדמיין את האוויר עובר דרך האף ונכנס לבטן, להחזיק את האוויר בבטן לשתי שניות נוספות ואז לנשוף לאט-לאט תוך ספירה בלב עד שש וחוזר חלילה. אפשר להתחיל מספירה בלב עד שלוש ולהתקדם לנשימות ארוכות יותר.
חשוב לזכור: כמו שהנפש משפיעה על הגוף, כך גם הגוף משפיע על הנפש. לכן, כשיש רגיעה ברמה הגופנית, המוח קולט ומפנים מסרים של הרגעה.
הפחתת החשיפה לתקשורת ולרשתות חברתיות. בלתי אפשרי להתעלם כיום מהמצב. אנחנו צריכים להיות מודעים, מעורבים ולהתעדכן בהנחיות, אבל חשיפה ממושכת לתקשורת מגבירה משמעותית את רמות החרדה, ולכן כדאי להקפיד על הקשבה וצפייה בזמנים קצובים ומוגדרים מראש (למשל, חצי שעה בבוקר, בצהריים ובערב). בשאר הזמן כדאי לעסוק בפעילויות המקדמות רגיעה. חשיפה לתקשורת ולרשתות חברתיות מספקת לנו מעין תחושה שליטה, כי כך אנחנו מרגישים שיש בידינו מידע, אבל חשוב להקפיד שהיא תהיה במינון נמוך יחסית, ובוודאי לא לאורך כל שעות היום.
המלצות להורים לילדים
אצל רוב ההורים עולה באופן ספונטני ואוטומטי הרצון להגן על הילדים ולמנוע מהם כאב, ולכן הם מנסים למנוע מהם חשיפה למידע. חשוב לזכור שהילדים חווים ומרגישים הכול, ולכן הרחקתם מהתקשורת אינה מספיקה: חשוב לשדר להם שהם יכולים לשתף אותנו בתחושותיהם ולהציג שאלות בנושאים שמטרידים אותם – הכול כדי לייצר שיח נגיש, תומך, בטוח ופתוח. חשובים מאוד המגע איתם והחיבוק. חשוב גם להקפיד להעביר להם מסרים של הבנה והכלת הקשיים הרגשיים וההתנהגותיים שבאים לידי ביטוי כתוצאה מהמצב.
הכותבת היא עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית ילדים ונוער ומטפלת משפחתית במכבי שירותי בריאות
