בגיל שמונה כבר ידעתי שאהיה שחקנית ומנחה בערוץ הילדים"יש לי טפשת היריון ברמות־על", מכריזה כוכבת הילדים ויוצאת “הישרדות” לירון רביבו (28), אף על פי שחלפו כבר ארבעה חודשים מלידת בנה השני, "אני עדיין מחפשת את הטלפון במקרר וחצי מהזיכרון שלי נמחק, ולמרות זאת, יש שתי תמונות ברורות שמלוות אותי מאז שהייתי בת שמונה".
בתמונה הראשונה היא יושבת מול הטלוויזיה עם אמה, אירוע די נדיר עבור מי שנולדה כאחת משלישייה, הן צופות בסרט ואמא שלה מציינת, כבדרך אגב, שהשחקנית הראשית הגיעה למעמדה המכובד בזכות עבודה קשה, הנובעת מהעובדה שאין לה מחויבות לילדים ולמשפחה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"עד היום אני לא יודעת אם אמא הוסיפה את ההערה הזאת כדי לרמוז לי משהו", היא מספרת. "זה היה המפגש הראשון שלי עם אישה שבחרה לא להביא ילדים מפני שהם עלולים לחבל לה בקריירה, והופתעתי נורא. בגיל שמונה כבר ידעתי שאהיה שחקנית ומנחה בערוץ הילדים. אף פעם לא התלבטתי לגבי העתיד שלי, השאלה היחידה הייתה מתי ואיך אתחיל. ואני זוכרת שביום ההוא, מול המסך, הבטחתי לאמא שלי שאצלי זה יהיה אחרת, שאני אהיה גם אמא טובה וגם שחקנית מפורסמת".
בתמונה השנייה, היא ראתה את עצמה מיניקה. "בגיל שמונה לא חשבתי על הקשיים של היריון או על כאבי הצירים, גם לא התעמקתי ביתרונות של חלב אם על פני אבקת חלב, רק דמיינתי את החיבור שנוצר ביני לבין התינוק שלי באמצעות החלב שהוא שותה מתוכי, טיפה אחר טיפה. ההנקה נראתה לי כמו התגלמות האימהות. כל הנשים שהכרתי בילדותי היניקו בשמחה".
עכשיו, ארבעה חודשים אחרי שילדה את אוֹרי, אח ליהונתן (שנתיים ושמונה חודשים) יש לה סלוגן חדש. "גם אמא שלא מיניקה היא מלכה". פוסט חשוף שהעלתה לאחרונה, כשהחליטה להשתחרר מההנקה, הפך את רביבו, בן לילה, לגורו של אמהות צעירות, טריות ומותשות, שהתינוקות הרכים שלהן ממש לא מתלהבים מהפטמה. הן נצמדות למשאבות חלב כדי לספק להם חלב אם, מתמודדות עם כאבי תופת, בוכות ולעיתים אף מתרסקות רק מפני שמעולם לא שמעו על תופעה פיזיולוגית ששמה "דיספוריה של הנקה". עצבות בהנקה.
הפיד שלה מלא, עשרות תגובות ביום, ורביבו משתדלת לקרוא את כולן וגם לענות. לא כרופאה, לא כפסיכולוגית, לא כמדריכת הנקה, "בלי שום הגדרה מקצועית", היא מדגישה. "אני מעודדת אותן בתור אמא שהייתה במקום הנמוך ההוא, שיצאה ממנו ושלא מתביישת לשתף מניסיונה".
כבר הצטיידת בשכפ"ץ? את עלולה לחטוף.
"אני לא פוחדת", היא מחייכת, "תגובות שליליות עלולות להגיע רק מאלה שלא יקראו אותי עד הסוף. מאלה שיראו את הכותרת ויחשבו שאני מטיפה לאמהות טריות לשים כרוב על החזה ולייבש את החלב".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
ואת לא כזאת.
"הכי לא", היא מרצינה. "אני בעד הנקה. חלב אם הוא המזון הבריא ביותר לתינוק, וההנקה יוצרת בונדינג, זה חיבור של גוף לגוף שמחזק את הקשר בין האם לילד. אני מעריצה נשים שמיניקות, אבל באותה נשימה אני מעריצה נשים שאוזרות אומץ להודות, שהפעולה הכל כך טבעית של הנקה לא עושה להן טוב בנשמה. כל אישה שמיניקה או שואבת בסבל חושבת שהיא היחידה, שמשהו לא בסדר אצלה, שהיא לא מספיק אוהבת את פרי בטנה, והתגובות של הסביבה מחריפות את מצוקתה. הרי ישראל היא מעצמת ילודה ויש נשים שמיניקות כמעט עד שהילד הולך לצבא".
כבר העלו אותך על המוקד?
"היו כמה תגובות פחות נחמדות, למרות שלא אני המצאתי את 'אמא טובה היא אמא שטוב לה'. זה ישן. היום אני מבינה שגם ללא הנקה אני אמא טובה. כשאני מאושרת והילדים שלי מאושרים, הכול בסדר".
את המהפך שעברה היא זוקפת לזכות מנחת הטלוויזיה נועה רוזין. "בסוף ההיריון השני נתקלתי, במקרה, בפוסט שהיא העלתה בנושא עצבות בהנקה והרגשתי שהיא הוציאה לי את המילים מהפה. אחרי שילדתי את אורי חיפשתי את הפוסט, קראתי אותו אלף פעם והחלטתי שעם הילד השני לא אכניס את עצמי לבור השחור של הקרב על ההנקה. אמרתי לעצמי שאם הפוסט של נועה שינה את החיים שלי משחור ללבן, גם אני יכולה לאזור אומץ ולחשוף עם מה אני מתמודדת. בשביל מה המציאו את האינסטגרם? במטרה להפוך אותו לבית חרושת לאשליות? לא. המהות של רשת חברתית היא לשתף, לתמוך ולעזור".
7 צפייה בגלריה
''מתחת לחופה ביקשתי מבורא עולם להרות באופן טבעי''. לירון רביבו בימי ההיריון
(צילום: יובל חן)
להיות אמא לא היה מבחינתה שאלה. "מתחת לחופה ביקשתי מבורא עולם להרות באופן טבעי, בלי טיפולים, כמו אלה שאמא שלי עברה, והוא נענה לתפילתי. שבועיים אחרי החתונה הופיעו שני קווים. הלידה הייתה ארוכה, למזלי הייתה לי דולה מהממת שהצילה אותי מניתוח קיסרי, ישר התחלתי להיניק וזה לא עבד. יהונתן סירב להתחבר לשד. אחרי יומיים של ניסיונות כושלים קבעו לי הדרכה אצל יועצת הנקה, אבל לא רציתי לחכות. לקחתי את מכונת השאיבה שהייתה בחדר, התחלתי לשאוב וזה היה נורא, כאבים איומים, אבל לא הסכמתי לוותר. התעקשתי להמשיך".
למה?
"חשבתי שאמא שלא מיניקה היא אמא אגואיסטית שלא דואגת לטובת הילד. אף אחד לא אמר לי את זה, אפילו לא ברמז, אבל הרגשתי שנכשלתי, כבר בילד הראשון. לא הייתי בדיכאון אחרי לידה, אהבתי את יהונתן, נצמדתי למשאבה ולא הבנתי למה התחושה של החלב שנשאב ממני לא עושה לי טוב. ארבעה חודשים אחרי הלידה חזרתי למצלמות, עונה שלישית של 'התחנה'. צילמנו בתחנת מד"א במתחם בזל, ליד הבית, אליאב בעלי הביא את יהונתן לסט, ומאחורי הקלעים המשכתי לשאוב. בכל פעם שהרגשתי גודש בחזה התחברתי למכונה, ואחרי שהעברתי את הבקבוק לצידנית התמוטטתי. הרגשתי שהשאיבה מורידה אותי, סוחטת ממני את כל האנרגיות, מעלה דמעות בעיניים שלי. באסה, הלך האיפור. ועוד שאיבה. ואחרי כל שאיבה אני בדאון. ככה במשך חמישה חודשים".
מה היה הקש ששבר את גב הגמל?
"חזרתי לתיאטרון, להצגה 'תיק פתוח' על תאיר ראדה, לא יכולתי להמשיך לשאוב כל שלוש־ארבע שעות, וכשתדירות השאיבות פחתה החלב נגמר. יהונתן עבר לתמ"ל וברוך השם, הוא בריא ומאושר. יום אחרי שהוצאתי את המשאבה מהבית הרגשתי שכל האנרגיות האבודות חוזרות אליי".
אחר כך החיים חזרו לשגרה, ליתר דיוק שגרת קורונה, ויהונתן נשאר עם אבא שלו כשהיא הגישה מדי יום את "עידוד בבידוד". בסוף הריונה השני נתקלה בפוסט של רוזין שטילטל את עולמה. מתחת לצילום שלה, עם משאבה המחוברת לשד ועם כוס יין לבן ביד, כתבה מגישת תוכנית הבוקר: "לפעמים, בהנקה, אני מרגישה כאילו הדם מתנקז לי מהגוף. זה כמו צ'ייסר אחד יותר מדי. התחושה היא שאני יושבת והגוף שלי נופל. יש פה נושא חשוב שאנשים לא מדברים עליו והגיע הזמן לשים את הקלפים על השולחן. נשים מציגות הנקה מושלמת. די, אין טעם ליצור מצג שווא, לפעמים היא לא מושלמת. מה יש בהנקה הזו, שאם לא הצלחנו אנחנו מרגישות כישלון?"
רוזין חשפה שהיא סובלת מדיספוריה של הנקה, וכיצד בתמיכתה של יועצת הנקה היא מפסיקה להיניק באופן בריא. "לא הייתי רוצה להפוך לנושאת הדגל של התופעה הזאת", אומרת השבוע רוזין, אם לשניים, "אבל אם היה לי צל של ספק לפני שלחצתי על מקש ה'סנד', הוא נעלם ברגע שהגיעו התגובות. אף אישה לא אמורה לסבול בהנקה או בשאיבה ויותר מזה, אף אישה לא אמורה להאמין שהיא היחידה שסובלת, שמשהו דפוק אצלה במערכת, שהיא לא בסדר. בשורה התחתונה, אין כמו חוכמת נשים. אישה שמורידה את המסכה וחולקת את ניסיונה המר עם רעותה יכולה לשנות את העולם".
7 צפייה בגלריה
''אמא שלי אמרה לי 'אל תסתכלי על תאריך הלידה, תסתכלי עליו'''. עם הבעל אליאב בן חמו
(צילום: ענת מוסברג)
וזה בדיוק מה שרביבו החליטה לעשות. אל ההנקה של אורי, בנה השני, היא הגיעה מוכנה יותר. "אורי, בניגוד ליהונתן, התחבר לפטמה שלי מהדקה הראשונה וההנקה זרמה, אבל מהר מאוד הרגשתי שהתחושות הרעות חוזרות אליי והחלטתי שהפעם אני לא נכנסת למלחמה. הושבתי את בעלי לשיחה, אמרתי לו בדמעות שאני רוצה לשחרר ולהשתחרר, ואחרי שבוע סיימתי את הרומן שלי עם ההנקה. מה יהיה בהיריון השלישי? נחיה ונראה. בעזרת השם תהיה לנו משפחה גדולה".
שמעתי ממך לא מעט "בעזרת השם".
"נכון. התחתנתי עם אליאב בידיעה שהוא שומר שבת ולאט־לאט מצאתי את עצמי נכנסת לזה. יהונתן הולך לגן חב"ד, ליד הבית. חשוב לנו שהוא יקבל את הערכים המדהימים שיש בדת. גם בית הכנסת קרוב לבית שלנו וכולנו מבקרים בו בשבת. בשישי אני מבשלת ארוחה ל־20 אורחים, בקורונה קיבלתי קורס בישול מרוקאי מאמי ומחמותי, ויש קידוש. אבל כשהופעתי בפסטיגל, למשל, לקחתי מלון ליד האולם כדי שלא אצטרך לנסוע ובשבת בבוקר עליתי לבמה. לכן אני בורחת מתוויות של מתחזקת או חוזרת בתשובה. אני משתדלת ועושה בדרך שלי".
רביבו, כדור אנרגיה ממושב בית עוזיאל, הגיחה על המסך פה ושם, אבל את הפריצה שלה עשתה לפני שבע שנים, ב”הישרדות”. היא יצאה לאי הנידח גם כדי לשרוף את המסך, וגם כדי להוכיח לעצמה שהיא מסוגלת לשרוד לבד, לגמרי לבד, ללא שתי אחיותיה הצמודות אליה מאז שהן הגיעו לעולם כשלישייה. שלוש בנות לא זהות שנולדו לאיריס (עובדת במשרד נסיעות) ולדניאל (מנהל תפעול של אולם אירועים), שבסך הכול ביקשו להביא אח או אחות לאתי, בתם הבכורה.
"אתי, שגדולה מאיתנו בשש שנים, לא שמחה כשנולדנו", מספרת צעירת הבנות. "היא צעקה על ההורים, 'ביקשתי אחות אחת, מה פתאום הבאתם לי שלוש?' אחת מול שלוש זה תחרות לא הוגנת. זו מלחמה אבודה מראש".
7 צפייה בגלריה
''אחות מהרחם היא יותר מאחות רגילה ויותר מחברה''. לירון רביבו עם נוי ועמית
(צילום: אלבום פרטי)
הולדת שלישייה היא אירוע יוצא דופן.
"אמא קיבלה טיפול להגברת הביוץ בעקבות הפלות, וכשהתברר שאנחנו שלישייה הציעו לה דילול עוברים, אבל היא סירבה ואמרה, 'אני אפילו לא מוכנה לחשוב שילד שלי לא יגיע לעולם'. היא לקחה את הסיכון, סחבה כמעט עד לחודש התשיעי ונולדנו בניתוח קיסרי, דקה אחרי דקה. אמא בחרה בשם עמית, אבא בחר בשם נוי ולי רצו לקרוא דנה, אבל אתי פחדה שילדים יקראו לי 'דנה בננה' וכך הפכתי ללירון".
הודית לה על הבחירה?
"בילדות, אתי ואני לא היינו קרובות זו לזו. שש שנים הן פער משמעותי, זו הסיבה שהחלטתי להביא שניים צפופים, אבל מאז שהפכתי לאמא התקרבנו מאוד".
כמה פעמים שאלו אותך איך זה לגדול בשלישייה?
"יותר מדי. המון. בילדות עניתי שאני לא יודעת איך זה לגדול כילדה בודדת. חברים תמיד אמרו לנו, 'איזה כיף לכן, לכל אחת מכן יש עוד שתיים שתמיד יתייצבו לימינה' וזה נכון, אחות מהרחם היא יותר מאחות רגילה ויותר מחברה".
אפשר להבדיל ביניכן. לעמית יש עיניים ירוקות, לנוי כחולות ולך חומות.
"נכון, אבל תמיד הכלילו אותנו לגוף אחד. כשעשיתי מונולוג במגמת תיאטרון אמרו, 'השלישייה נתנה מונולוג מוצלח'. בשכבה אמרו, 'השלישייה הגיעה' כשרק אחת מאיתנו הייתה נוכחת או 'הערב הולכים לשלישייה'. בכיתה א' נשכתי את עצמי ביד ובכיתי שיש לי פצע כדי לקבל תשומת לב לעצמי, כיחידה. מצד שני, אמא תמיד הסבירה לנו שאין דבר כזה לקנא ולימדה אותנו מה זה לפרגן. מגיל אפס היא אמרה לנו, 'כשאחת מכן מצליחה זה ההצלחה של שלושתכן, וכשאחת מכן עצובה זה העצב של שלושתכן'. וכמה שאמא צדקה. בחטיבה, כשעשו עלינו חרם כיתתי מפני שהיינו יותר מדי – גם יפות, גם מקובלות וגם שלוש – לא נבהלנו מפני שכל אחת מאיתנו נשענה על עוד שתיים. מצאנו לנו חברים אחרים מהשכבה".
גם לאודישנים של “הישרדות” הן התייצבו כשלישייה. לירון ונוי, ששירתו במודיעין, עברו אז לעיר הגדולה בניגוד לעמית, נגדת בחיל האוויר, שהמשיכה לקבע. "עבדתי כברמנית, שמעתי דיבורים על 'הישרדות', שיתפתי את שתיהן והחלטנו שנלך יחד", מספרת לירון. "לרגע לא עבר לי בראש שיש סיכוי שאני אתקבל והן לא. כשהן נשרו, די בהתחלה, התבאסתי נורא, אבל עמית ונוי פירגנו לי ושמחו בשבילי אפילו יותר ממה שאני שמחתי בשביל עצמי. אחרי שלב הבאסה הגיע הפחד. איך אני אסתדר בלעדיהן כשבפעם הראשונה בחיי אהיה נטו, לגמרי לבד, ולא בתנאים רגילים ונוחים אלא בסוף העולם? שתיהן אמרו לי, 'את תצליחי, אנחנו סומכות עלייך' ולאט־לאט התגבר בי הדחף להוכיח שאני טובה ושווה בזכות עצמי".
שבע שנים אחרי, כשברחוב כבר לא צועקים לעברה "לירון בגד ים אדום" ("וזה משמח אותי מאוד, זה סימן שמזהים אותי מדברים אחרים שהספקתי לעשות") היא מגדירה את “הישרדות” כבית ספר להתבגרות. "נכנסתי ילדה – יצאתי אישה. טונה של חוויות שכללו גם מצבים שהייתי מעדיפה לשכוח. כשחשדו שאני מפירה את הברית השבט צרח עליי, 'אין לך מוח' ו'חזה גדול, זה כל מה שאת'. זו הייתה הפעם הראשונה במשחק שבכיתי, אבל תוך כדי דמעות עבר לי בראש, 'עמית ונוי שומרות עליי, אני יכולה להתמודד עם זה לבד' ובמקום להישבר התחזקתי. חזרתי ארצה מחושלת. לא יכולתי להמשיך לברמן בגלל שזיהו אותי מהטלוויזיה והתחלתי לחפש עבודה. מישהו נתן לי את הטלפון של אליאב בן חמו שמנהל כל מיני עסקים בחיי הלילה, צילצלתי אליו והוא הזמין אותי לראיון. לא העליתי בדעתי שהוא עושה לי תרגיל 443".
מה הוא עשה?
"רק בדיעבד נודע לי שאליאב אף פעם לא נפגש עם בחורות שמחפשות עבודה. יש לו אנשים שעושים את זה. אבל איתי הוא קבע פגישה, דיברנו, ולא חשבתי עליו בתור בעלי לעתיד מפני שהוא גדול ממני ב־13 שנה. זה היה בחנוכה, הוא רתם את כל העובדים לחלוקת סופגניות במחלקת ילדים באיכילוב והציע שכל אחד יבחר סלב שיסתובב איתו. כשאליאב שאל, 'בא לך לחלק סופגניות איתי?' אמרתי, 'ברור' וזה היה הדייט הראשון שלנו. מבחינתי, אליאב הוא נס חנוכה שלי".
כי הסופגניות גימדו את הפער של 13 שנה?
"אילו הכרתי את אליאב לפני 'הישרדות' אין מצב שזה היה עובד בינינו. הייתי נרתעת. בין הוריי יש הפרש של שש שנים ואבא שלי הוא בן הזוג הראשון של אמא. זה המודל שראיתי וזה היה מה שחיפשתי, אבל אחרי מה שעברתי באי הייתי בשלה וחזקה. בדייט השני או השלישי אליאב ואני גילינו שנולדנו באותו תאריך עברי ונקרענו מצחוק. זה אומר שאני יצאתי לאוויר העולם ביום שבו מלאו לו 13 שנה והוא עלה לתורה".
איך הורייך הגיבו לפער הזה?
"כשסיפרתי לאמא שלי, 'הכרתי מישהו מהמם, אבל מבוגר מדי', התגובה שלה הפתיעה אותי. היא אמרה לי, 'אל תסתכלי על תאריך הלידה, תסתכלי עליו. אין גיל לאהבה. תני לו הזדמנות', אז נתתי. קשרי העבודה הפכו לידידות שממנה צמחה האהבה. היום, הפער בכלל לא מורגש. אליאב הוא הבעלים של 'זאפה בפארק', רוב הזמן הוא עובד מהבית, וכשיש הופעות אני שמחה לצאת איתו. הקהל הקבוע מזהה אותי כאשתו".
במקביל לפריחת האהבה היא חרקה שיניים כדי להשתלב בתעשייה. "אין ספק ש'הישרדות' היא מקפצה, אבל מלהקים רציניים פחות מתלהבים מפליטי ריאליטי. הייתי חייבת להוכיח יותר מאחרים. למדתי ב'טכניקה', בית ספר למשחק מול מצלמה, שיחקתי בסדרת הנוער 'פלאשבק', הצטרפתי לצוות המנחים של ערוץ הילדים, מהשעשועון 'הצלצול האמיתי' עברתי להנחות את 'הבנים והבנות', וגם נכנסתי למגרש של הגדולים. 'פולמון'. עשיתי שערים, דיגמנתי לקסטרו, מה, להמשיך לפרט? ברוך השם, אני עובדת כמעט נון־סטופ. אה, ויצאתי עם שתי האחיות שלי ל'גולסטאר'. חוויה מדהימה".
מדהימה? בעקבות הריאליטי הזה עמית ונוי החליטו לתפוס מרחק מאור הזרקורים.
"זה לא מדויק. כל אחת מאיתנו הולכת אחרי הלב שלה. בגיל חמש אמא ראתה שאנחנו אוהבות להתלבש ולדגמן ולקחה אותנו לאיזו סוכנות. שלושתנו הצטלמנו לערוץ 'הופ' ולכל מיני פרסומות, עד שעמית הפכה לחוליה היותר רצינית ופרשה. זכותה. 'גולסטאר' הייתה חוויה משפחתית חד־פעמית, הרגשנו שחזרנו לבטן של אמא, היה לנו מלא זמן איכות יחד, אבל עמית ונוי רצו להתמקצע בתחום שלא קשור לטלוויזיה. שתיהן מאמנות כושר מצליחות".
כשרביבו (המיוצגת בסוכנות יולי) ילדה את בנה השני, שתי אחיותיה התייצבו אצלה כדי לעזור לה בחיתולים, והכניסו אותה למשטר אימונים יום־יומי שהחזיר אותה לגזרה ("תודה, אמא, על הגנים שירשתי ממך"). היא גם חזרה לעבודה ככתבת הדיגיטל של HOT. "לפרמיירה של 'התחנה' הגעתי בזמנו גם כשחקנית וגם ככתבת שטח. לא ידעתי באיזה צד לעמוד. אני יכולה להמשיך לקבל תפקידים של תיכוניסטית, אבל אני רעבה לדמויות בשלות. אני רוצה שהקהל יכיר אותי כאישה וכאמא לשניים".
מה תעשי אם בהריונות הבאים תתבשרי שיש לך תאומים או שלישייה?
"אמא'לה!" היא מתחלחלת ומיד חוזרת לחייך. "אמא שלי הוכיחה לכולנו שאישה היא כל יכולה. אם זה יקרה, בעזרת השם, אני אגיד תודה ואקפוץ למים העמוקים בשמחה".
