מוגש כשירות לציבור בשיתוף גיליאד וללא מעורבות בתכנים
מנפצים סטיגמות סביב HIV
(צילום: ליאור שרון)
לסטיגמות בציבור סביב נגיף ה-HIV והאנשים שנדבקו בו יש מחיר, והוא כבד. גם היום, עם הטיפולים המתקדמים של נטילת כדור אחד ביום, באופן רציף המבטיחים חיים בריאים ומלאים ללא חשש מהדבקה, אנשים החיים עם HIV עדיין פוגשים את הסטיגמות והמיתוסים בקרב בני משפחה, חברים ואפילו בקרב חלק מהצוותים הרפואיים.
בר זנאטי, שחי עם HIV בשש השנים האחרונות, מספר על ההתמודדות שלו והסטיגמות בהן נתקל: "אובחנתי באפריל 2019. ברגע שיצאתי מהרופאה הרגשתי שאני צריך להיכנס לאיזשהו ארון, שאני צריך להתבייש בבשורה שקיבלתי, שאולי אני אשם במה שקרה. אלה תחושות מאוד מאוד קשות. החלטתי בצעד אימפולסיבי לשבור את זה: שלחתי וואטסאפ לקולגה שלי שלמחרת אני לא מגיע לעבודה, כי קיבלתי תוצאות חיוביות. זה צעד נדיר בנוף. בדיעבד אני שמח שעשיתי את זה. זה פתח לי את הדרך לריפוי וקבלה".
התגובות הפתיעו אותו. "המעגלים הראשונים - עבודה, חברים, משפחה, היו הכי מדהימים שיש. קיבלתי חיבוק ועידוד, ודרכם קיבלתי את הכוח להתמודד עם השאר, שהתייחסו לזה מוזר ושאלו שאלות כמו 'איך נדבקת', 'איך לא נזהרת', 'למה לא שמרת על עצמך', כאילו שוב להחזיר את האשמה אליי".
בר מספר על חוויה בה הופלה אך ורק בגלל שהוא חי עם HIV: "פעם אחת שניסיתי להתקבל לעבודה בהוסטל לאנשים בתפקוד נמוך, עברתי ריאיון, הממליצים שלי עפו עליי, אבל כחלק מתנאי הקבלה הייתי צריך להביא מכתב מרופא עם סיכום רפואי. הבאתי בלי לחשוב, זה היה כבר כמעט שנה אחרי האבחנה וכבר הייתי הרבה יותר חזק, ולמחרת אני מקבל טלפון מהמראיין שהאחות של המוסד לא מאשרת שאעבוד שם כי אני חיובי. פתאום זה גם הפך לחדר חקירות: 'למה לא אמרת את זה מיד', 'למה הסתרת'. כאילו שניסיתי לתחמן מישהו".
ועם זאת, כשזה מגיע למציאת זוגיות, העובדה שאתה נשא מקשה. "אני נמצא באפליקציות ובפרופיל שלי רשום שאני אנדיטקטיבל, זאת אומרת שאני לא יכול להדביק אחרים", מספר זנאטי, "אז מי שיודע מה זה, מבין. אבל יש כאלה שאצלם זה עושה אותי פחות אטרקטיבי. גם אם הם קראו את המידע על זה שאני לא יכול להדביק ושאני מטופל, יש קושי באמון: 'ואם תפסיק לקחת את הכדורים?'".
"כל אחד יכול להידבק"
ד"ר ענת וידר־פיינסוד מסבירה כי "בניגוד למיתוס לפיו אלו שנדבקו ב-HIV שייכים לאוכלוסיות מאוד מסוימות, כל אחד יכול להידבק. אנחנו רואים במרפאות שלנו אנשים מכל הקשת, כולל סטרייטים ונשואים, וגם כאלה שבאים מקבוצות יותר שמרניות - דתיים, חרדים, מוסלמים".
היא מנפצת עוד מיתוס: "יש כיום טיפול מצוין שגורם לכך שהווירוס בעצם ממש לא מתקיים בגוף אצל מי שמטופל בקביעות. אדם כזה לא יכול להדביק, ולכן גם אין שום בעיה להיות בהיריון וללדת ילדים בריאים. יש במרפאה שלנו הרבה מאוד תינוקות בריאים לאימהות חיוביות לנגיף".
אז מדוע אנשים כל כך חוששים להיבדק? ד"ר וידר-פיינסוד משיבה: ”הסטיגמות בנוגע לנגיף כל כך חזקות שאנשים נמנעים מהבדיקה. הם פוחדים להתגלות כחיוביים ולהיות מתויגים. זה מסוכן כי הם לא מודעים למצבם, לא מטפלים בעצמם וממשיכים להדביק אחרים. הסטיגמות גורמות לתופעה נוספת: אדם עם HIV חושש לפנות לטיפול בבעיות רפואיות אחרות שיש לו, כי ישר אומרים לו, 'אה, יש לך HIV' ומקשרים את זה לכל דבר".
ד"ר וידר־פיינסוד מדגישה כי "ברגע שבן אדם לוקח טיפול, הוא באמת לא מדבק. חד משמעית. אנחנו עושים בדיקת מעבדה לראות כמה וירוס יש בדם וזה יוצא שלילי. אין וירוס בדם. זאת אומרת, זה מדעי. וזה בעצם הכי חשוב בשבירת הסטיגמה: מי שמטופל הוא אדם רגיל שיכול לעשות הכל. הוא בטוח לגמרי לעצמו ולסביבתו".
3 צפייה בגלריה
ג'ורג' אבני: "מודעות זאת מילת המפתח. כיום זו מחלה כרונית ויש טיפול"
(צילום: ליאור שרון)
"אנשים חושבים שהחשש להידבק לא רלוונטי אליהם. צריך שכולם ייבדקו"
ג'ורג' אבני, מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס, מספר: "עשינו סקר שגילה כי 68% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל אף פעם לא עשו בדיקה למחלות מין. אני לא מדבר רק על HIV, אלא מחלות מין בכלל. הרבה אנשים חושבים שזה לא רלוונטי להם אם יש להם פרטנר או פרטנרית אחת, אבל אנשים יכולים להידבק גם מפעם אחת שהם קיימו יחסי מין לא מוגנים. אנשים יכולים להידבק גם מבני או בנות הזוג שלהם. לכן צריך שכולם ייבדקו".
"מודעות זו מילת המפתח", הוא מחדד, "יש המון אנשים שמה שהם יודעים על HIV או על איידס מבוסס על שנות ה־80 או ה־90 - ושם הם נשארו. כיום זאת מחלה כרונית, יש טיפול, ואנשים שמטופלים בקביעות כבר לא מדבקים ביחסי מין או בכל צורה אחרת".
ד"ר וידר־פיינסוד מסכמת: "ראשית חשוב לזכור שלא צריך להתרחק מאנשים שחיים עם HIV: נדבקים ביחסי מין ולא נדבקים, למשל, מלאכול באותה צלחת או לגור באותו בית. זה נורא נורא חשוב. להרגיע. הדבר השני, באמת, שזה ממש בסדר אם יצאת חיובי. עדיף לדעת מראש. ככל שנטפל יותר מוקדם, יעלה הסיכוי שהחיים יהיו ממש רגילים. חוץ מלקחת את הכדור כל יום, אנשים כיום בכלל לא מרגישים שהם חיוביים ל-HIV".
לזנאטי יש שני מסרים: "אחד מהם זה לקהילה השלילית - לתת מרחב בטוח לאנשים חיוביים ל-HIV כדי שיוכלו לשתף ולא ירגישו בושה ואשמה. לקהילת החיוביים אני ממליץ לנסות למצוא את הכוחות, לשתף, אפשר גם ללכת לאיש מקצוע ולדבר איתו. רבים מאיתנו מרגישים שבגלל הווירוס אנחנו לא ראויים לזוגיות, לא ראויים לאמון או לאיזשהו כבוד. אז להפך, אנחנו ראויים מאוד, במיוחד כשאנחנו אחראיים, מטופלים ומגיעים לבדיקות סדירות".
מוגש כשירות לציבור בשיתוף גיליאד וללא מעורבות בתכנים
