מאז 7 באוקטובר הארור אני עובר בין בתי החולים בארץ כדי לפגוש מקרוב את הצוותים הרפואיים שטיפלו ועדיין מטפלים באלפי פצועים. צוותים שתמונות הזוועה עוד יחרטו בראשם ובעיקר בנפשם עוד שנים ארוכות.
בכל מפגש כזה אני רואה את המסירות, את השליחות, את המקצועיות ואת הרגישות, אבל אני רואה גם דבר נוסף שחוזר על עצמו: אני רואה דו-קיום. רופאים יהודים ורופאים ערבים, עובדים שכם אל שכם בחדרי הניתוח, במחלקות האשפוז, במיון ובמרפאות. מולם ניצבת ברית אחת: שבועת הרופא. הם נשבעו להציל חיים, והם עושים את זה יחד.
עוד בנושא זה:
שלא יהיו ספקות, אני לא מתיימר להציג אוטופיה: הימים הללו מתוחים עבור כולנו, גם במערכת הבריאות. כולנו חוששים, כולנו כועסים, כולנו מוצפים בשאלות פתוחות. אבל מול המתח הזה, אנחנו מזכירים לעצמנו שכבר עברנו יחד תקופות קשות ומערערות, בין היתר ב"שומר חומות". מערכת הבריאות הייתה מאז ומתמיד מגדלור של הכלה, של שוויון, של קידוש החיים. מול מלאך המוות, אנחנו, יהודים וערבים – המלאכים בלבן. זה התפקיד שלנו כאן.
פרופ' ציון חגיצילום: יח"צהרקטות שנורו בשבת השחורה ההיא, בדיוק כמו אלה שנורות גם היום, לא מבחינות בין יהודים לערבים. אזרחים רבים מהמגזר הערבי נהרגו מרקטות חמאס ומהירי הרצחני של מחבליו. בתוך התופת ההיא, ראינו גם רופאים ופרמדיקים ערבים שמחרפים את נפשם כדי להציל חיים. גם הם לא שאלו מי יהודי ומי לא. ראינו אותם מתגברים את בתי החולים בקו האש, ראינו אותם מתנדבים במלאכת הזיהוי הקשה מנשוא של הנרצחים. ראינו את הדמעות וראינו את היד המושטת.
"אזרחים רבים מהמגזר הערבי נהרגו מרקטות חמאס ומהירי הרצחני של מחבליו. בתוך התופת ההיא, ראינו גם רופאים ופרמדיקים ערבים שמחרפים את נפשם כדי להציל חיים. גם הם לא שאלו מי יהודי ומי לא"
מערכת הבריאות איננה בועה, ובטח לא בועה הרמטית. ראינו מקרים קיצוניים של הבעת הזדהות עם ארגוני טרור, ועלינו לעקור את המקרים האלה מהשורש כמו גם גילויים בודדים של גזענות שאין להם מקום במערכת הבריאות שלנו. ועם זאת, צריך לזכור כי מדובר בשוליים של השוליים, בעשבים שוטים שלא מעידים על הכלל. מולם צריך לפעול באופן תקיף וברור, ולהימנע מהכללה ומרדיפה.
דו-הקיום של מערכת הבריאות הצליח כל השנים משום שהוא נשען על שוויון אמיתי. אלה לא יחסי מרות, אין כאן סוס ורוכבו. את הערבים לא רואים כאן רק על רצפת הייצור. רופאים ערבים מנהלים יחידות, מכונים, מחלקות וגם בתי חולים.
יזם ההיי-טק והפעיל החברתי אורני פטרושקה, סיפר פעם על הכאב של אב ערבי, שלא ידע איך להגיב על משאלת הלב של בנו הקטן, שביקש להיות טייס קרב כשיהיה גדול. איך הוא יסביר לו שהמדינה כנראה לא תאשר לו להגשים את החלום הזה. לעומת זאת, כל ילד בישראל, יהודי או מוסלמי, יכל לחלום להיות רופא ולא פחות חשוב – הוא יכול גם להגשים. הוא אפילו יכול להיות הרופא הכי חשוב במערכת. כל רופא שנכנס למערכת הזו יודע שהוא יכול להגיע עד לתפקיד הבכיר ביותר בה, בלי קשר למוצאו, דתו, מגדרו או השקפתו.
זה סוד הקסם של מערכת הבריאות. שהכול תלוי בנו. אנחנו לא צריכים אישור כדי לחלום, ולא צריכים אישור כדי להגשים. ועם ההבנה הזאת, אנחנו מוכרחים לשכפל את המודל. אנחנו חייבים לבנות פה חברה שיודעת לחיות האחד לצד השני. בכבוד, בהכלה, בשוויון אמיתי. עלינו להילחם בקיצוניות, לנער מעלינו את השוליים, ולזכור תמיד את התפקיד הכי חשוב שלנו פה: לקדש את החיים.
פרופ' ציון חגי, יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל
