חולי סוכרת שיוצאים מאיזון ותהליכי שיקום שנעצרים. ברקע סימן השאלה סביב חזרתם של יותר מ-60 אלף תושבי הגליל שפונו מבתיהם בעקבות המלחמה, מספרים רופאים מהצפון על החולים שמשלמים את המחיר הכבד של הפינוי. הרצף הטיפולי נקטע, המרחק מהרופא המטפל מתארך וההמתנה לתורים חלופיים ארוכה מנשוא. משרד הבריאות אמנם הביא להקמה של מרפאות אחודות עבור המטופלים – אך המענה חלקי ביותר. מחר (יום ה') צפוי להתקיים כנס הבריאות השנתי של עמותת הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל במרכז הרפואי צפון (פוריה) שמטרתו להעלות מודעות למצוקתם של מפוני הצפון.
"הייתה אישה בשנות ה-40 לחייה שבמשך חודש וחצי לא יצאה מהחדר במלון", מספר פרופ' בשארה בשאראת, יו"ר משותף של הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל ולשעבר מנהל בית החולים האנגלי בנצרת. "היא נכנסה לדיכאון עמוק, הפסיקה לקחת את התרופות הפסיכיאטריות שלה ולא הגיעה למעקב פסיכיאטרי. זה מקרה שאני זוכר, הייתה הרגשה של דיכאון עצום ואפילו חשיבה על התאבדות. אבא שלה, שהיה גם כן בבית המלון, דיבר איתי והגענו אליה. לאחר כמה ניסיונות, היא הסכימה לשוב ולקחת את הטיפול התרופתי. עברנו תהליך עד שהסכימה לצאת מהחדר מהמלון. היא הרגישה שהיא לבד בחיים ושאין לה תמיכה. מצבה השתפר והיא לוקחת את התרופות, מנסה לעבוד מרחוק במקצוע שלה".
פרופ' בשארה בשאראתצילום: אלבום פרטיד"ר רון גולן, יו"ר משותף בעמותת הפורום האזרחי לקידום הבריאות בגליל ורופא במרכז הרפואי זיו שעוסק בתחום שיקום הלב, מספר כי מאז הפינוי – מטופלים רבים כבר לא מופיעים אצלו. "אני רואה שאנשים שמגיעים אחרי תקופה פשוט לא באותו מצב, בעיקר חולי אי-ספיקת לב", הוא אומר, "אנחנו מצליחים להחזיק אותם בצורה טובה בשיקום אבל אנחנו רואים את ההידרדרות שלהם. את ההידלדלות במסת השריר ויציאה מאיזון, אלו חולים שאני רואה ביומיום. שיקום זו הזדמנות לפגוש אנשים פעמיים בשבוע ואפשר להשפיע על החיים שלהם. כשהם לא מגיעים, אתה מבין שמשהו עובר עליהם".
פסח מחוץ לבית: מפוני הצפון בליל הסדר
(צילום: עמית פונדיק, רותי מוזס )
לדבריו, "יש חולה שהיכולת הגופנית שלו ירדה בלפחות 30 אחוזים מבחינת היכולת שלו לעשות פעילות גופנית. כשמישהו שומר על השגרה שלו, הוא מתאשפז פחות. מחקרים מראים שההישרדות נמשכת הרבה יותר אם לא משנים למטופלים את השגרה".
פרופ' בשאראת וד"ר גולן מתארים מדם ליבם את המצב הבריאותי העגום בקרב המפונים. "התמונה שהולכת ומתבהרת היא של חיים בעולם מקביל", אומר גולן. "זו תפיסה שקשה להסביר אותה מבחינה מוחשית, אבל כאשר חיים במציאות אחרת בלי עבודה או שגרת יום, למרות שיש לך את התנאים הרפואיים הנדרשים – יש הידרדרות במצב הבריאותי. בגלל המרחק הגיאוגרפי שנוצר בין המפונה למקום מגוריו, הוא מבטל פגישות. זה קריטי אצל מטופלים שהם אונקולוגיים או טרום אונקולוגיים. לא שמים לב לשינויים שמטופל אונקולוגי צריך לשים לב אליו. יש מצב לא-טבעי מבחינה נפשית או גופנית – ובעיקר אצל המבוגרים והחולים הכרוניים. אנחנו רואים יציאה מאיזון של חולים סוכרתיים ויציאה מאיזון של יתר לחץ דם למרות הטיפול התרופתי, עלייה במשקל בקרב אנשים שחיים במלונות. את ההשפעה אנחנו רואים בעיקר בקרב החולים הכרוניים".
"אנשים איבדו את הטעם לחיים"
ד"ר גולן מוסיף: "חולה דמנציה למשל נאחז במציאות הקרובה שהוא מכיר וכשמוציאים אותו ממנה הוא מידרדר. בתחלואה הכרונית אנחנו רואים החרפה. הקושי הוא לשמור על המטופלים האלה ולמנוע את הנזקים האלה. הדבר הראשון הוא לאסוף את הנתונים ולזהות אותם בזמן. הרצף הטיפולי, וזו מילת המפתח, נפגע. אנשים איבדו פרנסה ואנשים איבדו טעם לחיים. תחושת הבטן היא שקורה פה משהו שאנחנו לא מבינים אותו, וההשפעה דרמטית".
ד"ר רון גולןצילום: אלבום פרטיהוא מציין כי "מעריכים כעת ש-40 אחוזים מהתושבים לא יחזרו ליישוב שלהם. המפונים מקבלים מענה טוב במקום המגורים החדש מבחינת ההיקף שלו וקופות החולים התארגנו על מרפאות אחודות אבל אלו הן לא המרפאות שלהם ואין את יחסי האמון עם הרופאים שהם מכירים שמכירים כל ניואנס. נפגע הרצף הטיפולי לעיתים כי הוא לא זמין. מטופלות רוצות להמשיך בטיפולים שלהן בזיו אבל המרחק מונע מהן לנסוע. זה לא שאין זמינות, אלא הקשיים שנוצרו גורמים לדחייה של טיפולים מסיבות שונות. מישהו צריך לתכלל את זה ולהיות מסוגל לגשר על הפערים האלה בזמן – וזה לא קורה בצורה מספקת".
ד"ר רון גולן: "הרצף הטיפולי, וזו מילת המפתח, נפגע. אנשים איבדו פרנסה ואנשים איבדו טעם לחיים. תחושת הבטן היא שקורה פה משהו שאנחנו לא מבינים אותו, וההשפעה דרמטית"
פרופ' בשאראת מתייחס גם למצב המפונים מהחברה הערבית, ואומר כי "בקרב המפונים מהצפון יש הרבה אזרחים מהחברה הערבית, כמו מערב אל-עראמשה. הם לא נמצאים בשגרה של מערכת הבריאות ולא באים במגע עם הרופאים שהם מכירים. היו להם תורים לבתי החולים שקרובים וכעת הם לא יכולים לחזור לשם. מהניסיון שלי, כשהייתי עם מפונים בבתי המלון ועזרתי להם להעביר את התורים – הם לעיתים מחכים חודשים לתור. את התרופות הם לא תמיד מושגים ויש מחסור בתרופות בכלל בארץ. בנוסף, הם לא אוכלים את האוכל שהם רגילים לאכול וזה משפיע על רמות הסוכר שלהם. הדיכאון שנכנסים אליו הוא גם סיבה לתחלואה גופנית. לכן אנחנו מנסים לשים לב אליהם ולקרוא למדינה להמשיך ולעזור לאוכלוסייה".
2 צפייה בגלריה
השפעה הרסנית על חולים כרוניים. תושבים ביום הפינוי מקריית שמונה
(צילום: Jalaa MAREY / AFP)
לדבריו, "מערכת הבריאות נמצאת באחד המשברים הגדולים שלה. אין מספיק תורים, יש מחסור בתרופות. למפונים הערבים יש את אותן בעיות כמו ביתר האוכלוסייה - עם חרדה, פחד ודיכאון. הולכים פחות למרפאות ומנסים לפתור יותר בעיות בטלפון, וזה מקשה על הרופא ללוות ולטפל במחלה. אי ודאות, חוסר ביטחון והמחיה עצמה – משפיעים על הגוף וגורמים לו להיות חלש. החוסן שהגוף יורד. צריך כמה שיותר להיות לידם ולחבק אותם".
- אתם לא לבד. ניתן לפנות למרכזי החוסן או לקופת החולים על מנת לקבל סיוע נפשי. מידע מקיף על מספרי הטלפון ליצירת קשר עם מרכזי החוסן, עמותות הנותנות תמיכה וקופות החולים - בקישור הבא.
- אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר ועלולים להיות אובדניים, אל תישארו לבד. פנו לאנשי מקצוע בקהילה או לגורמי תמיכה ארציים כמו ער"ן בטלפון 1201 או באתר סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. לפרטים על הרצאות להעלאת מודעות למניעת אובדנות, היכנסו לאתר "בשביל החיים" - סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו, או ב-03-7487771.
