לפני אלפי שנים נחשבה האפילפסיה למחלה מסתורית הגורמת לאנשים להיות "אחוזי דיבוק", או לחלופין דווקא מסמנת את אלו שנבחרו על ידי האלים. כיום אנחנו יודעים הרבה יותר על התופעה הנוירולוגית הזו ואפילו מסוגלים להיכנס לעומקי הרקמה המוחית כדי לרפא אותה במקרים מסוימים.
עוד על אפילפסיה:
לפניכם כל השאלות והתשובות הרלוונטיות בנושא המחלה, כולל מידע על הטיפול העדכני ביותר שמוצע בישראל.
מהי אפילפסיה?
אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית הבאה לידי ביטוי בפרכוסים חוזרים שמקורם ב"קצר" בפעילות החשמלית במוח. הפרכוסים משתנים מחולה לחולה, וסיווגם תלוי במיקומם ובעוצמתם. בישראל חיים כ-84 אלף חולי אפילפסיה. ההתקפים נגרמים מסיבות שונות, בהן אירוע מוחי, מומים מולדים, גורמים גנטיים, גידולים, חבלות ראש, זיהומים ועוד. לעיתים הם עלולים להתרחש בעקבות גירוי מסוים שמעורר את ההתקף אצל חלק מהחולים.
בעברית נקראת אפילפסיה "מחלת הכיפיון", שכן ההתקף שהחולה חווה נכפה עליו, ואין לו שליטה בעיתוי, במשך או בצורת ההתקף.
איך מאבחנים את המחלה?
הופעתו של פרכוס אחד בלבד אינה מצביעה בהכרח על מחלה כפיונית. לשם אבחון המחלה צריכים להתרחש פרכוסים נוספים. לחולים שסובלים מאירועים חוזרים מבצעים בדרך כלל בדיקת EEG המנטרת את הפעילות החשמלית המוחית באופן לא פולשני ומאפשרת לאבחן ולסווג את ההפרעה האפילפטית. לרוב גם מבצעים בדיקות דימות נוספות כמו MRI מוח או CT מוח לאיתור המוקד הגורם לאפילפסיה.
האם יש טיפול במחלה, והאם הוא אפקטיבי?
למחלה, שפוגעת בכאחוז אחד מהאוכלוסייה, יש תרופות המסייעות למרבית החולים לחיות חיים רגילים, ללא אירועים כפיוניים. אולם שליש מהחולים אינם מגיבים לטיפול התרופתי: הם מקבלים תמיכה תרופתית מקסימלית ועדיין ממשיכים לסבול מהתקפים.
עבור חלק מהחולים הללו יש אפשרות ניתוחית שיכולה לתת מענה שהתרופות לא מצליחות להעניק. האפשרויות הניתוחיות מתחלקות לשני סוגים. הראשון מתאים לחולים שהמוקד האפילפטי מאותר אצלם, ואז ניתן לנטרל אותו באמצעות צריבה או הסרה בלי לפגוע באזורים תפקודיים. השני מתאים למקרים שבהם לא ברור מהו המוקד האפילפטי, או שלא ניתן להגיע אליו. במקרים אלה ניתן לבצע הליכים כירורגיים שונים שמטרתם למתן את היקף ההתקפים האפילפטיים ואת עוצמתם.
ניתוחים אלו מבוצעים במטופלים בני אפס עד 99 על ידי צוותים רב-תחומים שבהם משתתפים נוירוכירורגים ונוירולוגים מומחים בטיפול באפילפסיה.
איך מבוצע ההליך הניתוחי?
הוא מחולק לשניים. בשלב הראשון מבצעים בירור שנועד לאתר את המוקד שגורם לאפילפסיה במוח, ולסמן את הגבול שלו עם אזורים תפקודיים במוח. לאחר מכן הצוותים הרפואיים מנטרלים את האזור הזה.
בשלב הראשון מאבחנים במדויק את סוג המחלה. האבחון מאפשר לצוות להתאים את הטיפול שעשוי לסייע לכל מטופל ומטופל. רוב הבירור לגבי מיקום האזור שגורם לאפילפסיה (המוקד האפילפטוגני) נעשה באמצעים לא פולשניים, אולם לעיתים הבירור לא מניב תמונה מדויקת, ולחולים הללו מוצע בירור מתקדם באמצעות מיפוי בעומק המוח. במסגרת ההליך הזה מוכנסות אלקטרודות בקוטר מינימלי לרקמת המוח. מדובר בניתוח קטן, שכמוהו מבוצעים עשרות בשנה. ההליך אינו פוגע בתפקודי המוח, אלא רק מדייק את איתור המוקד שמצריך טיפול.
האלקטרודות נשארות במוח במשך מספר ימים, שבמהלכם המטופלים נשארים באשפוז. בימים אלה מנוטרים ההתקפים בכמות שמספיקה לאיסוף המידע הדרוש להצלחת ההליך. זהו תהליך מורכב, שאותו מנווטים ברמב"ם פרופ' יצחק שילר וד"ר משה הרשקוביץ, נוירולוגים עם מומחיות מיוחדת באפילפסיה.
כחודש לאחר שלב המיפוי מתבצע חלקו השני של ההליך – שלב הטיפול באזור האפילפטוגני. בשלב זה מבצעים הנוירוכירורגים ניתוח זעיר פולשני שמטרתו לנטרל את האזור המוגדר כ"אזור חולה הגורם לאפילפסיה" באמצעות צריבה או כריתה.
האם הטיפול אכן מסייע לחולי אפילפסיה שמפתחים עמידות לתרופות?
המטרה היא ריפוי מאפילפסיה בלי לפגוע באזורים תפקודיים, ובכך להביא להחזרת המטופלים למהלך חיים רגיל, חופשי מהתקפים. שיעור הריפוי לאחר הניתוח עומד על כ-70% מהחולים, ויש ירידה משמעותית בתדירות ההתקפים אצל 20% נוספים. הניתוחים מתבצעים בחולים שנמצאו מתאימים להתערבות זו. הניתוח הזה הוא כלי ששינה את המרחב הטיפולי בחולי אפילפסיה ונותן תקווה לחולים רבים לשוב לשגרת חיים תקינה.
הכותב הוא מנהל היחידה לנוירוכירורגיה בילדים ומנתח אפילפסיה במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה