"עונת הגמילה" החלה: הקיץ כבר פה, השטיחים גולגלו, שכבות הבגדים הוסרו וגם הגן החדש בפתח. אתם מרגישים שהילדים מוכנים, ונרגשים להתחיל את הפרידה מהחיתולים. לצד זאת, ייתכן שעולים בכם גם חששות טבעיים מהתהליך שאתם יודעים כיצד יתחיל - אבל לא איך ומתי יסתיים.
אלפי עצות, מומחים וגישות – חלקן שמרניות וחלקן חדשניות – יציעו לכם שלל דרכים לגמילה. חלקם ילוו בהבטחות לגמילה בסוף שבוע אחד, בסיפורים על הבת של השכנים שנגמלה תוך שבוע, או איך הבן של בת הדודה גמל את עצמו לבד.
"ברגע שהחלטתם שאתם יוצאים לדרך, נסו שלא לחזור לחיתול, גם אם התהליך מתארך"
באיזו גישה שלא תבחרו, מומלץ לראות את התהליך כהזדמנות לעבוד יחד על מערכת היחסים. כדאי לזכור שבסופו של דבר אנחנו רוצים לגדל ילדים עצמאיים, אופטימיים, עם דימוי עצמי גבוה. ילדים שמחוברים לכוחות שלהם ויודעים מה הם שווים - וזה נבנה דרך מערכות היחסים, דרך האינטראקציות בינינו לבינם.
לצלוח נכון את "גיל ההתבגרות הראשון"
תהליך הפרידה מהחיתולים מתרחש בדרך כלל סביב גיל שנתיים - גיל ההתבגרות הראשון. מדובר בשלב הטומן בחובו אתגרים, בדיקת גבולות וגילויי עצמאות. והנה מתכון אפשרי לתקופה מורכבת ובמקרים מסוימים אף מייסרת. לכן, נסו להשאיר את מאבקי הכוח מחוץ לסיפור - אל תגיעו למצב של התנגדויות, בכי או שכנועים, וזכרו שבסך הכול החיתול שירת גם אתכם וגם את הילד או הילדה שלכם באופן נהדר עד עכשיו. אתם בחרתם להשתמש בו והוא לגמרי הקל על חייכם - לכן הוא לא הרגל מגונה שיש להיגמל ממנו, אלא פשוט תהליך העברת אחריות ועצמאות, מאיתנו ההורים אל הילדים, שמעתה יהיו אחראים לגופם ולצרכיהם.
קראו עוד:
אבל - וזה אבל גדול - עד שהאחריות עוברת במלוא נוצר מעין ואקום. עשויה להיות תקופה, המשתנה בין ילד לילד, שבה אותה אחריות לא תילקח על ידי שום צד. ובמילים אחרות - נעים מאוד שלב ההרטבות. מדובר בשלב חשוב של ניסוי וטעיה, שבו הילד מתאמן להקשיב לגופו, ופה הורים רבים "נופלים". קשה לנו להתאפק ואנחנו מנסים למנוע את הפספוסים. בשלב זה עדיף לא להכריח ללכת לשירותים, לא לנדנד, לשאול, להפציר או להגיד למשל "אני רואה שיש לך". לא לשים טיימר ולא לריב. פשוט - באמת ובתמים להאמין בילד ובמסוגלות שלו.
עקרונות לתהליך הגמילה
מודל ודוגמה אישית: במקום להסביר ולדבר, נסו להדגים ולהראות לילדים מה אתם רוצים שהם יעשו. אפשר למשל להושיב על הסיר/אסלה בובה או דובי, אפשר לשבת בתורות, כשהמכסה סגור ועם בגדים, אפשר גם להזמין את הילד לראות אתכם (למי שמתאים כמובן) ולשחק במשחקי תפקידים.
מסרים אופטימיים: אני מציעה לשים את הדגש על התהליך, על ההתאמצות והניסיונות של הילדים ופחות על המעידות. כשהם מפספסים, שלחו אותם לדרך עם אמונה וביטחון. תוכלו לומר למשל: "אני מאמין/ה בך ילד/ה שלי ובטוח/ה שלאט לאט תתרגל/י ותצליח/י". כשאנחנו מאמינים בילדים שלנו - הם מאמינים בעצמם.
הגיבו בניטרליות, גם להצלחות וגם לפספוסים: תארו את מה שאתם רואים. תוכלו למשל לומר - "עשית פיפי, המכנס רטוב וצריך להחליף. כלומר, בלי הרבה מילים - לספק "שירותי ניקיון" בלבד ובקור רוח.
התכוננו לרגרסיות בתהליך: הן עשויות להגיע, ולא אמורות לייצר כעס או אכזבה מהילדים, בדיוק כמו שההצלחות הן לא סיבה למסיבה. התגובה צריכה להיות עניינית, עם כבוד לילד וליכולות שלו. זכרו שמדובר בתהליך ולכל ילד הקצב שלו.
עודדו לעצמאות: המעבר מחיתולים לשירותים קשור בעצמאות. לכן, ספקו לילדים בהתאם לגילם אפשרויות לפעילות עצמאית בסדר היום. ממש כמו פעולות אחרות - לערוך או לפנות שולחן, למיין גרביים, לטפל בחיות המחמד, להתלבש, לטאטא את החדר וכדומה.
עקביות: ברגע שהחלטתם שאתם יוצאים לדרך, נסו שלא לחזור לחיתול, גם אם התהליך מתארך או שהילדים מבקשים אותו בחזרה. קבלו באמפתיה שהשינוי יכול להיות קשה, אבל הביעו אמונה בילדים וביכולת שלהם. החזרת החיתולים עלולה להעביר את המסר ההפוך, שאתם לא סומכים עליהם.
"במקום להסביר ולדבר, נסו להדגים ולהראות לילדים מה אתם רוצים שהם יעשו"
פיפי פרס? לא בטוח
נתחיל מהסוף – זה עובד. הילדים שלנו חכמים ומהר מאוד הם יקשרו את הפרס לפיפי ויגבירו את ההתנהגות הרצויה - עשיית צרכים בשירותים. אבל זה מפספס את המטרה, היות שעל הלימוד להיות בין תחושת הגוף (אותו "דגדוג, קטן בבטן לפני שמגיע הפיפי), לבין ההליכה לשירותים.
הורים יקרים, בואו נודה על האמת: הילדים החכמים שלנו יזהו מהר מאוד את הפרצה. אם נריע, נחגוג ונחלק פרסים, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו ודי מהר נדרשים לספק פרסים שווים יותר ויותר. ומלבד זאת, הם מיד יבינו שזה מפעיל אותנו, שזה "עניין", ולא כי הם רוצים להרגיז אלא משום שהם סקרנים ונרגשים. ומכאן גם הדרך להשתמש ב"עניין" הזה למאבקי שליטה, אלה שכל כך נפוצים בסביבות גיל שנתיים, מהירה מאוד גם כן.
תהליך הפרידה מהחיתול לעולם יהיה תהליך של כבוד. הקפידו על יחס מכבד כלפי הילדים ולא פחות חשוב, כלפי עצמכם.
דנה אמר היא מנתחת התנהגות מוסמכת, מדריכת הורים, מרצה ומומחית בליווי התא המשפחתי
