כששומעים על הקרב ההרואי שניהל ליד ביתו באופקים ב-7 באוקטובר ועל כמות הירי האדירה שספג, קשה להאמין שרנ"ג דניס קניאזויק (44) עדיין כאן איתנו לספר את סיפור הגבורה וההישרדות האישי שלו. מה שהתחיל בטיול שגרתי עם הכלב הפך למלכודת אש שבמהלכה חדר כדור את הקסדה, פוצץ את הגולגולת של דניס, ורק בנס לא נפגע המוח. כדור אחר פגע באפוד הקרמי, יצר הדף וגרם לריאות להתמלא בנוזלים. עוד חמישה כדורים פגעו בגפיים ובגב. אחרי ששוחרר לאחרונה מהשיקום בסורוקה, הוא רק חולם לחזור לשירות הקבע: "מקווה שתוך שבועיים אעבור כמה בדיקות ויתנו לי אישור לחזור ליחידה. גם כשאני עם קביים לא חסרה עבודה, אמצא מה לעשות וביחידה מחכים לי".
באותה שבת ארורה, לפני כמעט שבעה חודשים, יצא דניס, שמשרת כמנהל עבודה פיקודי של הנדסת פיקוד דרום בשדה תימן, מביתו שבאופקים ומיהר לחזור הביתה עם הכלב כשהתחיל מטח הרקטות, "אחרי 15 דקות שמעתי ירי באופקים ממש צמוד לבית", הוא משחזר. "הבנתי שמשהו לא בסדר. היה לי ציוד בבית. התלבשתי מהר ועליתי על מדים, שכפ"ץ וקסדה. תוך כמה דקות כבר יצאתי ברגל לרחוב ליד הבית".
4 צפייה בגלריה
"לא חשבתי אף פעם שאהיה במצב הזה". דניס קניאזויק ניצל אחרי שנפצע אנושות בקרב עם מחבלים ליד ביתו
(צילום: הרצל יוסף)
קניאזויק מצא שם אישה פצועה שנפגעה מכדור בבטן. הוא התקשר למשטרה ולמכבי האש בניסיון לארגן סיוע, אבל לא היה מענה. במקביל הירי התעצם והתקרב אליהם. הוא הרים את ראשו, ראה מחבל וניהל איתו קרב פנים אל פנים. "היו חילופי אש, הוא פגע לי ברגל ימין, נפלתי על הכביש ואחרי כמה דקות החלפתי מחסנית. הבנתי שיד שמאל שלי לא מתפקדת. עזבתי את הנשק, היה לי אקדח והמשכתי לירות ממנו". רק כמה שבועות לאחר מכן יבין קניאזויק שלא מחבל אחד ניצב מולו ושבאותו הקרב השתתפו מחבלים נוספים שירו עליו מאחור.
דניס משחזר: "היו חילופי אש, המחבל פגע לי ברגל ימין, נפלתי על הכביש ואחרי כמה דקות החלפתי מחסנית. הבנתי שיד שמאל שלי לא מתפקדת. עזבתי את הנשק, היה לי אקדח והמשכתי לירות ממנו"
אחרי 20 דקות של חילופי אש, פגע כדור בראשו של קניאזויק, חדר את הקסדה ופגע בראשו. הוא איבד את ההכרה לזמן קצר. כמה רגעים לאחר מכן, הצליח להתאושש חלקית ושב להכרה מעורפלת. שוטרים קהילתיים שהיו בשכונה הגיעו וירו במחבלים שפגעו אנושות בדניס. הם חבשו אותו ועזרו לפנות אותו מהרחוב שהפך לשדה קרב. בשלב הזה קניאזויק, שנפצע אנושות ודימם בצורה קשה, ביקש מהשוטרים להתפנות לשאר אירועי הירי ולמעשה ויתר על חייו. השוטרים סירבו להשאיר אותו בשטח וחבשו אותו תחת אש המחבלים עד שהצליחו לחסל ולהרחיק אותם. בשלב הזה, דניס כבר לא יכול היה להגן על עצמו והציוד שלו עבר למי שיכול היה לסייע להילחם במחבלים.
דניס קניאזויק חוזר לחיים: שוחרר לביתו אחרי חודשים ארוכים באשפוז ובשיקום
השוטרים הצליחו לבסוף לפנות אותו לבית החולים סורוקה, כשהוא סובל מפגיעה רב-מערכתית קשה לאחר שחטף שבעה כדורים ברגל, בחזה, בראשו וגם כדור שנתקע באפוד ואמנם לא חדר לגוף אבל גרם לנזק בריאות כתוצאה מההדף. שם הוא עבר ניתוח ארוך ומציל חיים שכלל הוצאה של שבעת הכדורים מגופו.
"כדור פגע ברגל ימין, כדור אחר בגב, שני כדורים ברגל שמאל, כדור ביד, כדור בשכפ"ץ הקרמי שגרם לריאות להתמלא בנוזלים וכדור אחד שפתח לי את הראש והרסיסים שלו התפזרו, אבל המוח לא נפגע", מסביר קניאזויק. לאחר הניתוח, דניס שהה בטיפול נמרץ שישה ימים ולאחר שהתאושש עבר למחלקת אורתופדיה. במשך חצי שנת אשפוז עבר מספר רב של ניתוחים בראש ובגפיים והתחיל תהליך שיקום ארוך.
בין ההליכים שעבר היה גם ניתוח החלפת מפרק הירך שלו שנהרס לגמרי, בזכותו חזר ללכת בכוחות עצמו, כרגע בעזרת קביים. רופאיו מסבירים שמדובר בטיפול לא-שגרתי לפצעי ירי, מכיוון שהפציעה שלו גרמה הרס רב ברקמות ובעצמות, מה שמגביל את האפשרות לשתל להיקלט בצורה מיטבית. למרות זאת הוחלט על ביצוע ההשתלה כדי שדניס יוכל לחזור לתפקוד מרבי.
ד"ר ואדים בנקוביץצילום: דוברות סורוקהד"ר ואדים בנקוביץ, מנהל המערך האורתופדי בסורוקה, שטיפל בדניס יחד עם ד"ר אסף אקר וד"ר יותם ניימן, מעיד שקניאזויק היה אחד הפצועים הוותיקים ביותר של המלחמה עם אחת הפציעות הכי מורכבות שהגיעו לבית החולים. "הוא הגיע עם פציעות משולבות כתוצאה מרסיסים במקומות רבים בגוף וכתוצאה מכך גם עם פציעה בבית החזה ובריאות ונוצר אצלו 'חזה אוויר' - מצב שבו יש חדירת לחץ אוויר מבחוץ לבית החזה והריאה נשמטת, זה מצב מסכן חיים. הפציעה המשמעותית ביותר שלו הייתה במפרק הירך שהתרסק מהפציעה. היו לו רסיסי עצמות וגם רסיסים מהכדורים שפגעו בו וכתוצאה מכך מפרק הירך שלו למעשה נהרס ללא תקנה".
ד"ר בנקוביץ מספר שעקב מצבה הקשה של הירך, החליטו הרופאים על האפשרות הלא-שגרתית של השתלת המפרק. הוא הסביר שבסמוך לפציעה דניס עבר ניתוח שחזור עצמות כדי לבנות בסיס למפרק מרסיסי העצמות שנותרו לו ולשמר צורה אנטומית של המפרק שיהווה בסיס להשתלה לאחר מכן, "מרגע שהוא יצא מסכנת חיים היינו צריכים לחשוב איך הוא יקבל איכות חיים סבירה וטובה. ניסינו לשחזר בסדרת ניתוחים את המפרק שלו תוך על מנת לשמור את המבנה להשתלה עתידית".
לאחר שלושה חודשים של טיפולים, המפרק הגיע למצב שהיה מוכן להשתלה שסייעה להחלמה ולשיקום. "הוא כרגע מתקדם וחוזר ללכת למרות שהמפרק שלו כבר לא קיים כתוצאה מהפציעה".
לפני שבועות ספורים רשם ניצחון קטן כששוחרר לביתו. ביום השחרור עמד על שתי רגליו לצד חלק מחבריו ליחידה ועשרות אנשי צוות מבית החולים שהגיעו לחגוג את שחררורו לאחר חצי שנה. הוא ממשיך להגיע מביתו באופקים לבית החולים בבאר שבע פעמיים בשבוע להמשך השיקום והטיפולים.
"יש חשק לחזור ולעשות משהו משמעותי"
עם החזרה הביתה, הגינה הביתית מספקת לדניס מעט תעסוקה, "היא פתאום נראית גדולה, כי קשה לי עדיין להתנייד. גם הספקתי לנסוע ליחידה להרמת כוסית לכבוד החג". בינתיים הוא נהנה מאווירה משפחתית לצד אשתו, בנו ובתו. "אשתי חזרה לעבודה. היא דואגת להכול - אוכל, קניות".
למרות הביתיות החמימה, דניס חש שלא יישב בבית יותר מדי זמן. "טוב להיות בבית שבוע-שבועיים, אבל זה גם מוגזם. אחר כך מתחיל להיות קצת קשה. בסוף זה נמאס ויש חשק לחזור ולעשות משהו משמעותי". גם כשהיה מאושפז, הוא לא יכול היה לסבול את המחשבה שהחברים שלו בעזה, והוא מרוחק מהם ולא יכול לסייע במאמצי הלחימה. "כל החברים שלי בתוך עזה ואתה נמצא בלי תעסוקה כל היום במיטה, כל היום שבו"ז. רציתי להיות איתם".
עד הפציעה קניאזויק שירת כאיש קבע והוא כבר סופר את הימים עד שיוכל לחזור לשגרה שהכיר עד 7 באוקטובר. "אני בצבא 23 שנה. עכשיו זה ה'חופש' הכי ארוך שהיה לי בכל השירות שלי. אני רוצה לחזור ליחידה לתפקיד שלי ולשגרה. כל השאר כבר יסתדר בעצמו".
נוסף לעיסוקיו המקצועיים, קניאזויק גם רכב על אופנוע שטח כתחביב. על התשוקה הזאת ייאלץ לוותר ואת האופנוע החליט למכור, "אבל עדיין נשארו החבר'ה", הוא מעיד. הוא גם לא יחזור לרוץ כמו שאהב, אבל זה לא מה שיכניע אותו. "אני משתדל כמה שפחות לחשוש ולהיכנס למחשבות כאלו ולהמשיך הלאה. אם אני חושב 'מה קורה?', זה רק גורר אותי אחורה. התחלתי ללכת לאט לאט עם קביים. תוך כמה חודשים אדע ללכת בלי ובהמשך אלך באופן עצמאי ואחזור לאותה שגרה ולשירות, שם יש עבודה 24/7". על התשוקה הנוספת שלו, הוא לא יוותר בקלות. דניס מחכה לחזור לדוג ברחבי הארץ. הוא נהג לעשות זאת בעיקר באזור אשדוד ואשקלון בעזרת סירת גומי.
"אני בצבא 23 שנה. עכשיו זה ה'חופש' הכי ארוך שהיה לי בכל השירות שלי. אני רוצה לחזור ליחידה לתפקיד שלי ולשגרה. כל השאר כבר יסתדר בעצמו"
הקושי הכי גדול, כפי שהוא מתאר זאת, היה להיות מטופל סיעודי. לדבריו, זו הייתה אחת התקופות הקשות בחייו. "לא חשבתי אף פעם שאהיה במצב הזה. בסוף זה שבעה כדורים וכל פגיעה זאת פגיעה. לא יכולתי לזוז, אתה לא יכול לטפל בעצמך, לא יכול לעשות כלום. רק שוכב במיטה וזהו זה. ואז, לאט לאט עם הזמן אתה עובר לכיסא גלגלים, יכולתי פתאום לזוז בעצמי ולא להיות רק במיטה. המשפחה ליוותה אותי צמוד ביום ובלילה, 24/7. אשתי והבת שלי באו לישון איתי".
האישה והילדים הם גם קרן האור אחרי ששב הביתה. דניס רוצה לחזור לשרת בצה"ל עוד שנה או שתיים לפחות, ואז לצאת לפנסיה כדי לבלות עוד זמן עם משפחתו וגם להשלים לימודים ולהמשיך בחיים החדשים שקיבל במתנה. "אני משתדל כמה שפחות להיות שלילי ולא לחשוב 'נפגעתי בראש, מה יקרה מחר, מחרתיים'. היום אני קם בבוקר, רואה שמש, רואה בית, רואה את המשפחה והחברים שלי. וככה אני סוגר את היום ומתקדם ליום הבא".
לכתבות נוספות בסדרת "בין חירות לעצמאות":
