מכורים לקנאביס: שחר גל
(צילום: ניצן דרור, עריכה: חן מרקוביץ)
העולם משתנה והולך לכיוון לגליזיציה. יותר ויותר מדינות בעולם הסירו את הרסן ואישרו כי הקנאביס הוא חלק מאורח החיים החדש. בישראל, ועדה ממשלתית פרסמה בעבר דו"ח תומך. חברי כנסת רבים הצהירו לפני הבחירות שהם מתכוונים לחוקק חוקים שיקלו על המשתמשים אבל בינתיים אין התקדמות ממשית בנושא.
לפתיחות הזו לקנאביס בשנים האחרונות אחראי לא מעט הקנאביס הרפואי, שבשנים האחרונות מככב בלא מעט מחקרים רפואיים כבעל סגולות רפואיות לא מעטות, ובעיקר כמרגיע ומשכך כאבים בקרב חולים במחלות שונות - מסרטן ועד קרוהן. לכניסה של הקנאביס הרפואי לחיינו, ועוד בדלת הראשית והמכובדת, תרומה לא קטנה לקבלת הקנאביס הלא-רפואי למיינסטרים, וכך הפך לסם הפופולרי ביותר בעולם ובישראל.
קראו עוד על שימוש בקנאביס:
לפי הסקר האחרון של הרשות הלאומית למלחמה בסמים, שפורסם ביוני 2021 ב-ynet כמיליון וחצי צעירים ישראלים (בני 20 עד 40) עישנו או יעשנו קנאביס במהלך 2021 והוצג בכנס הקנאביס שנערך בשנת 2020.
המתנגדים לסמים "קלים" הפכו עם השנים למיעוט מוקצה מחמת המיאוס בדיבור על "לא לסמים", אבל רגע לפני שממשיכים למהלך החשוב במדינת ישראל אולי שווה לבדוק איפה עובר הגבול.
מסקר צריכת קנאביס שנערך באפריל 2021 של המשרד לקידום וחיזוק קהילתי 7 אחוזים מהעונים דיווחו על שימוש בקנאביס לפחות פעם בחודש האחרון בו נשאלו ו-14% לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. הגיל הממוצע של המשתמשים בקנאביס לראשונה הוא 24. 9% מהמבוגרים המשתמשים שימוש קבוע יתמכרו לעומת 16% בקרב מתבגרים. 54% מהמשיבים לסקר העידו כי ידוע להם על לפחות חבר אחד שצורך קנאביס. רוב המשיבים (52%) סבורים שלצריכת קנאביס אין כל סיכון או סיכון נמוך מבחינה בריאותית.
כיום משתמשים רבים מוגדרים "נורמטיבי-מתפקד". המשתמשים בצמח מתחלקים לקבוצות שונות: משתמשים רפואיים, משתמשים מזדמנים שצורכים בעיקר בחברה, משתמשי סוף שבוע, משתמשים בתדירות גבוהה יותר של כל כמה ימים, אלו שמעשנים רק בערבים ואלו שמעידים על עצמם שהם משתמשים יום-יומיים ואפילו בתדירות גבוהה במהלך היום. הדרך להגיע למצב של משתמש מזדמן למשתמש יום-יומי ובמשך על היום, יכולה להיות די קצרה.
ישנן סיבות רבות לשימוש בקנביס, שכוללות בין היתר הנאה ורגיעה, הקלה בכאב גופני ונפשי. אלא שבצד האפל יותר, קנאביס נמצא כמעלה סיכון להתפתחות הפרעות פסיכיאטריות שונות ושימוש תדיר בו עלול להתפתח לכדי התמכרות. מחקרים מצאו כי כ-10% ממשתמשי הקנאביס יפתחו התמכרות או יסבלו מבעיות נפשיות שונות כגון חרדה, ירידה במוטיבציה, דיכאון, ואף תופעות קשות יותר כמו מחלות פסיכיאטריות כמו סכיזופרניה ועוד.
פסיכיאטרים ומטפלים העוסקים בהתמכרויות אומרים כי מדובר בנתון שאולי גבוה יותר מכיוון שרבים מתקשים בכלל בזיהוי סימנים המעידים על התמכרות ולכן רבים לא פונים לעזרה או שאינם יודעים לאן לפנות. "בישראל קיים תת-אבחון בולט של התמכרויות בשל שלל סיבות, בראשן ככל הנראה החרגת הטיפול בהתמכרויות משירותי הבריאות הקונבנציונליים הניתנים במסגרת קופות החולים", נכתב במחקר שבוצע על ידי המרכז הישראלי להתמכרויות, לפיו 95% מהסובלים מהתמכרות בישראל לא מקבלים טיפול, ומתקשים לתפקד ולנהל שגרת חיים נורמלית.
רבים, גם אלו שרוצים בלגליזיציה, עדיין מאמינים שגם אם המהלך מבורך וראוי, לפני שמאשרים אותו, צריך לשים דגש על מאפיינים מסוימים בצמח מדיף הריח הזה שנראה שאולי שכחנו או שרצינו לשכוח. צריך להכיר את הצמח, להבין אותו, לדעת מה היתרונות ומה הסיכונים ואיך לא רק מאשרים חוק יבש, אלא מכינים תוכנית פעולה כדי שלא לגרום להצפה לא רצויה ואף מסכנת חיים בשוק הישראלי.
"עדיף היה לי להתמכר לסם קשה"
"הבטחתי לעצמי שאני לא אשכח באיזה לופ של תלות הייתי נמצא", אומר שחר גל, אחרי יותר מעשרים שנה שבהן הקנאביס היה חלק בלתי נפרד מחייו. "מצאתי את עצמי בלופ של התמכרות קיצונית ביותר, לא אשכח כמה פעמים הייתי זורק את הבאנג לפח ומוציא אותו מהפח. בשלב מסוים הייתי שובר את המבחנה וזורק אותה לפח שלא אוכל להוציא אותה, בסוף מי שהרוויח מזה היה בעל הפיצוציה ליד ביתי שהייתי קונה ממנו 6 או 7 מבחנות ביום. אני חושב שהקנאביס מהמם, אני דפוק", כך זה היה עד שיום אחד שחר הבין שמשהו חייב להשתנות.
גל, לשעבר מנהל שיווק ומכירות בחברה להפצת ציוד רפואי, הויום מוביל מיזם "נקודת יציאה", ניסה במשך שנים רבות להילחם במחלת ההתמכרות. "אני אומר לפעמים לפעמים עדיף היה לי להתמכר לאיזה סם קשה שתוך שנתיים שלוש הייתי מוצא את עצמי באיזה תעלת רחוב בחובות עם בעיות נפשיות ואז הייתי כבר מבין שאני צריך עזרה".
הרומן שלו עם הקנאביס התחיל כבר כשהיה בן 13 או 14, כמו רבים מחבריו. מאז שהתחיל לעשן קנאביס, הוא לא היה סחי ליום אחד במשך כל השנים. "אני לא זוכר הרבה איך זה בדיוק התחיל, אני לא זוכר מה קרה מהג'וינט הראשון ועד המצב שאני מעשן באנגים מהבוקר עד הערב, אבל זה קרה מאוד מהר בלי ששמתי לב", הוא מעיד.
כאשר מדברים על לגליזציה של קנאביס, אחת הטענות מעבר לטענה הרפואית, שהקנאביס מאפשר לתפקד כרגיל כך היה גם אצל שחר. הקנאביס לקח אותו למסע של 20 שנה לפני שהבין שיש בעיה בגלל שהוא מאפשר מאפשר לתפקד. שם הוא מסוכן.
"באיזשהו שלב התחתנתי ואשתי אמרה לי זה או אני או הבאנג, אז זרקתי את הבאנג. התחלתי להיות מעשן סוף יום כזה, שחוזר מיום קשה בעבודה ומדליק את הג'וינט בסוף היום. בחיים הלחוצים שיש לנו בארץ הזאת, חשבתי שאין רע בלשכך את היום הדפוק שעבר עליך".
רבים מדברים על כך שהוריהם, המשפחה הקרובה ביותר, לא מודעת לשימוש התכוף בקנאביס. "בגלל העישון לא הסתכלתי להורים שלי בעיניים הרבה מאוד זמן. אני חושב שהרבה יתחברו לדבר הזה. היחידים שבאמת הסתכלתי להם בגובה העיניים, היו החבר'ה שישבו איתי ועישנו איתי באנגים מהבוקר עד הערב".
"התחלתי להיות מעשן סוף יום כזה, שחוזר מיום קשה בעבודה ומדליק את הג'וינט בסוף היום. בחיים הלחוצים שיש לנו בארץ הזאת, חשבתי שאין רע בלשכך את היום הדפוק שעבר עליך"
"איבדתי הזדמנויות בחיים בגלל הסם"
למרות שהקנאביס איפשר לו להמשך ולתפקד כלפי חוץ למעשה הדברים היו שונים. "איבדתי הרבה דברים. איבדתי הזדמנויות מקצועיות רבות בגלל הוויד". גל מספר על אירוע אחד שבו הוא הבין שהוא בבעיה ולא באמת יכול לתפקד עם הקנאביס. "הייתי סטודנט ולא הרגשתי שאני טוב בהרבה דברים אבל בעריכת וידאו אני טוב. חבר סידר לי ראיון עבודה בערוץ הספורט. הראיון היה בשעה ארבע. נחלטתי שלא אעשן באותו היום. לא היה לי קל. לקראת שתיים הרגשתי עקצוצים ואז התחלתי לספר לעצמי סיפורים, שבן אדם מכור מספר לעצמו כדי לעשות סמים. 'אתה לחוץ, אתה גם ככה רגיל לעבוד מסטול, אולי תיקח איזה שאכטה'.
"לקחתי את הבאנג, קיבלתי סטלה שלא ראיתי מימיני ומשמאלי, וככה הגעת לערוץ הספורט. הגיע אליי אחד העורכים הראשיים, מושיב אותי מול עמדת העריכה ואני לא שומע מה מדברים אליי אפילו. אני משפיל את עצמי, והראו לי את הדלת. הייתי מאושר לצאת משם ולסיים את החוויה המביכה והמשפילה ואמרתי לעצמי איך עשית את זה יא מטומטם? הייתה לך הזדמנות כל כך טובה. פה החלטתי שאני רוצה שינוי. אבל גם זה לא גרם לי להפסיק. דבר ראשון שנכנסתי הביתה עשיתי ראש גלידה כזה גדול, דאבל. מיד חזרתי ללופ הזה של ההדחקה שהייתי גם צריך אותו בגלל תחושת הבושה".
בשלב מסוים בחייו נכנס גל לרוטינה, לחיי השגרה לצד אשתו לשעבר שאהב ובצל עבודה מכובדת ששנא. כל יום הוא חיכה להגיע לערב, לחזור לביתו ולסיים אותו עם השאכטה. "פתאום אמרתי לעצמי שאם הג'וינט של סוף היום זה ההיי לייט של היום שלי, כנראה שהיום שלי לא משהו.
"ואז הבנתי שאני בעצם מאפשר לעצמי לחיות חיים די דפוקים, כי אני נמצא בזוגיות שהיא לא טובה לי, עובד בעבודה שאני שונא, חי חיים שאני לא לא רוצה ובסוף היום אני מעשן את הג'וינט של סוף היום כדי לשכוח מהכל.
"הקנאביס עטף אותי. מילא אותי, גרם לי באמת להרגיש גם שאני מתפקד אני הרי בעשייה והיום אני מסתכל על זה כמו פרידה מאקסית הרסנית שמאוד שמאוד מאוד אהבתי אותה. הוא משכך מערכות שלמות בנפש ואצלי הוא שיכך גם את התסכול מזה, שאני חי חיים כל-כך דפוקים".
"בגלל העישון לא הסתכלתי להורים שלי בעיניים הרבה מאוד זמן. אני חושב שהרבה יתחברו לדבר הזה. היחידים שבאמת הסתכלתי להם בגובה העיניים, היו החבר'ה שישבו איתי ועישנו איתי באנגים מהבוקר עד הערב"
"יצאתי למסע של התמודדות עם החיים"
יום אחרי יום ההולדת 37 שלו הוא הבין שהוא נמצא בצומת דרכים שיכול לדרדר אותו לתחתית או לטפס הכי למעלה שהוא יכול. "פחדתי נורא לעזוב את הקומפורט זון ההרסני הזה אבל הפחד התחלף בפחד להישאר שם. זה מסע של התמודדות וזה לא קל ולא משעמם אבל זה מדהים.
"היום כשאני סחי, אני עושה, יוצר. אני זוכר את הרגע שבו הבנתי שאני נהנה משיחה עם בנאדם וכוס קפה זה היה רגע מכונן עבורי".
את הג'וינט של הבוקר הוא החליף בתפילה, למרות שהוא לא מתחזק בדת, גם את הג'וינט של הצהריים או בראש בערב הוא החליף בדברים אחרים שממלאים את החיים שלו.
בשנים שחלפו גל ניסה להפסיק בהזדמנויות שונות ואף תיעד עצמו כשהוא שואף קנאביס, דופק את הראש, זאת גם בליווי התנסויות עם סמים נוספים אחרים שנחשבים אף לקשים יותר. את הגמילות הרבות הוא תיעד וגם את האחרונה, והכל הפך בסופו של דבר לחלק מהמיזם שהוא הקים "נקודת יציאה", שדרכו הוא עוזר לאחרים שנמצאים במצב בו הוא היה עד לא מזמן, לצאת לחיים החדשים שלהם ללא הקנאביס.
