"מרוב עומס אנחנו לא מגיעות לילדים אובדניים", זעקו אתמול (א') יועצות חינוכיות בבתי ספר - וזעקתן הגיעה לכותרות ראשיות ב-ynet וב"ידיעות אחרונות".
קראו עוד:
בעיות כוח אדם ומחסור בתקנים במערכת החינוך עלולים למנוע מהצוותים החינוכיים בבתי הספר לטפל בבני נוער ששרויים במצוקה נפשית ומפתחים מחשבות אובדניות: על כל 500 תלמידים יש רק יועצת חינוכית אחת, שמתקשה לעמוד בעומס. "אנחנו קורסות ומטפלות רק במקרי קיצון. ילדים שיש להם 'רק' בעיה חברתית, נדחקים לתחתית הרשימה", אמרו בדאגה יועצות שהתראיינו לכתבה.
ולא רק הן דואגות: בעמותת "בשביל החיים", שפועלת לתמיכה במשפחות שיקיריהן התאבדו ולמניעת התאבדויות, הביעו חששות כבדים מהפרסום. הפסיכולוגית הקלינית ד"ר מאיה יוהן-ברק, חברת הוועד המנהל שלה, ביקשה להפנות זרקור לבעיית הילדים האובדניים כדי שאנשי החינוך יוכלו לזהות אותם בקלות ולנסות לעזור להם, למרות העומס.
1 צפייה בגלריה
"צריך לבדוק אם הנער משמיע אמירות שמבטאות חוסר הנאה, כמו 'זה לא מעניין', 'זה טפל', 'לא אכפת לי', 'לא כיף לי', ואמירות שמבטאות פסימיות וייאוש"
(צילום: shutterstock)
"הדבר הראשון שצריך לעשות זה להכיר את סימני המצוקה ולזהות אותם", היא אומרת. "סימן המצוקה הראשון והעיקרי: שינוי בתפקוד של הנער. משהו השתנה: חלה ירידה משמעותית במצב הרוח - לא דכדוך, אלא שינוי דרסטי מתמשך - חלה ירידה בלימודים, יש ביטויים לחוסר הנאה. אם הנערה הפסיקה ללכת לצופים, אם הנער הפסיק לנגן בגיטרה ופרש מחוגים - זה סימן לשינוי בתפקוד שצריך להדליק נורה אדומה. צריך גם לבדוק אם הנער או הנערה משמיעים אמירות שמבטאות חוסר הנאה, כמו 'זה לא מעניין', 'זה טפל', 'לא אכפת לי', 'לא כיף לי', או אמירות אחרות שמבטאות פסימיות וייאוש. את כל אלו המורים יכולים לאתר.
"לצד אלו יש שני תהליכים שהורים יכולים לזהות: קשיים בשינה - קושי להירדם, קושי לקום בבוקר, יקיצות תכופות; וקשיים בתיאבון – עלייה מוגברת או ירידה דרסטית".
"לא כל ילד שהוריו מתגרשים מפתח מחשבות אובדניות, אבל צריך להיות מודעים לאירועים כאלה. גם שיימינג ברשת או הוצאה מקבוצת ווטסאפ הם אירועים משמעותיים בשביל בני נוער, שעלולים לגרום למצוקה"
במקביל, אומרת ד"ר יוהן-ברק, יש לבדוק אם חלו אירועי חיים משמעותיים שעלולים לגרום מצוקה לנער, כמו פרידה של ההורים או קשיים כלכליים בבית. "הסיבות לאובדנות הן מורכבות", היא מסבירה. "לא כל ילד שהוריו מתגרשים מפתח מחשבות אובדניות, אבל צריך להיות מודעים לאירועים כאלה. גם שיימינג ברשת או הוצאה מקבוצת ווטסאפ הם אירועים משמעותיים בשביל בני נוער, שעלולים לגרום למצוקה".
ד"ר מאיה יוהן-ברקצילום: עופר חג'ובבשלב הבא צריך להזמין את הנער לשיחה. "היועצת צריכה להגיד לו, 'שמתי לב שאתה עצוב בזמן האחרון', או 'שמתי לב שהפסקת להגיע לישיבות של מועצת התלמידים'. צריך לשאול מה קרה, מה גרם לנער לשנות את תפקודו, ובעיקר להקשיב לו. לשדר, 'אני נמצא פה כדי להבין אותך'.
"בהמשך צריך להפנות לו שאלה ישירה: 'האם אתה חושב להתאבד?' מתברר שהצגת שאלה כזו לא מהווה גורם סיכון, כך שאין בעיה איתה. אבל צריך לשאול אותה בצורה אמפתית, לא מתריסה. אם התשובה חיובית, צריך להפנות את הנער לטיפול פסיכולוגי. יש טיפול לבני נוער בכל השירותים הפסיכולוגיים האזוריים. יש גם טיפולים בקופות החולים וטיפולים פרטיים.
"אלו הצעדים לזיהוי נער אובדני, ולדעתי, לא רק היועצות החינוכיות בבתי הספר צריכות להיות מודעות להם, אלא גם המורים, החברים ובני המשפחה. כולם יכולים וצריכים להיות שומרי סף".
צעירים במצוקה מוזמנים לפנות למוקדי החירום:
