לכל אחד מאיתנו שתי כליות, האחראיות על שמירה על איזון מטבולי חיוני בגוף. תפקידן כולל סילוק חומרי פסולת ונוזלים עודפים, ויסות המאזן החומצי והמלחים, השתתפות באיזון לחץ הדם ושמירה על בריאות העצם.
עם זאת, קיימים מצבים שבהם תפקוד הכליות נפגע. סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות גנטיות, מחלות דלקתיות של הכליה או פגיעות במערכת החיסון – כל אלו עלולים להוביל לירידה הדרגתית בתפקוד הכלייתי. הכליות הן איבר חכם, המסוגל לפצות על אובדן של רקמה פעילה, אך כאשר תפקודן יורד מתחת לכ-10% מהיכולת הכוללת, הן אינן מצליחות עוד לעמוד בדרישות הגוף.
בשלב זה עלולה להצטבר כמות מסוכנת של רעלים בגוף – מצב המכונה אורמיה, המתבטא בירידה בתיאבון, פגיעה בריכוז, ישנוניות והפרעות שונות במערכות הגוף. בנוסף, עלולה להופיע הצטברות נוזלים הגורמת לבצקות ברגליים ולקוצר נשימה.
3 צפייה בגלריה
סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות גנטיות, מחלות דלקתיות של הכליה או פגיעות במערכת החיסון – כל אלו עלולים להוביל לירידה הדרגתית בתפקוד הכלייתי
(צילום: shutterstock)
כאשר הכליות אינן מסוגלות עוד למלא את תפקידן, נדרש סיוע רפואי חיצוני – בין אם באמצעות טיפול בדיאליזה, המסלק רעלים ונוזלים מהגוף, ובין אם באמצעות השתלת כליה, המאפשרת לכליה מתפקדת לפצות על הירידה בתפקוד הכליות הטבעיות.
מהי דיאליזה?
דיאליזה היא שיטה להוצאת רעלים ונוזלים מהגוף ללא מעורבות הכליות. בישראל ישנם כ-7,000 מטופלים הזקוקים לטיפול זה.
קיימים שני סוגי דיאליזה עיקריים: המודיאליזה ודיאליזה צפקית (פריטונאלית). מרבית המטופלים בארץ עוברים המודיאליזה, המתבצעת באמצעות שאיבת דם מגוף המטופל אל מכונת דיאליזה, אשר מסננת אותו ומחזירה אותו נקי לגוף. טיפול זה נערך שלוש פעמים בשבוע במכון דיאליזה, וכל מפגש נמשך כארבע שעות.
הגישה לכלי הדם מתבצעת באמצעות צנתר המוחדר לווריד מרכזי, או דרך דלף עורקי-ורידי (פיסטולה), אשר נוצר בניתוח כלי דם בזרוע המטופל.
האם קיימות אפשרויות אחרות מאשר להגיע פיזית ליחידת דיאליזה שלוש פעמים בשבוע?
בישראל קיימת שיטת דיאליזה נוספת הנקראת דיאליזה צפקית (פריטונאלית) או בקיצור PD. בשיטה זו נעשה שימוש בקרום הצפק, המצפה באופן טבעי את חלל הבטן, כפילטר לסינון הדם.
באמצעות צנתר הממוקם בחלל הבטן מוזלפת תמיסה מיוחדת, אשר סופגת רעלים ונוזלים עודפים מכלי הדם הקטנים באזור. במקביל, חומרים הדרושים לגוף עוברים מהתמיסה אל הדם. לאחר פרק זמן מוגדר, מרוקנים את התמיסה מהבטן ומחליפים אותה בחדשה.
ד"ר פזית בקרמןצילום: יחידת הצילום שיבאדיאליזה צפקית מתבצעת בבית המטופל, כאשר בן משפחה או מטפל מסייעים בחיבור ובניתוק השקיות מהצנתר הבטני – פעולה פשוטה ללמידה. לפני תחילת הטיפול, המטופל ובני משפחתו עוברים הדרכה מקיפה על ידי הצוות הרפואי, ורק לאחר הבנה מלאה של התהליך ניתן להתחיל בטיפול. פעם בחודש מגיע המטופל לבית החולים לבדיקה רפואית הכוללת מפגש עם הרופא המטפל, בדיקת אחות, ביצוע בדיקות דם, מדידת לחץ דם ומשקל, והתאמת הטיפול התרופתי ותוכנית הדיאליזה בהתאם למצבו.
הכליות שלנו פועלות ללא הפסקה, 24/7, ולא שלוש פעמים בשבוע. דיאליזה צפקית מתבצעת במשך מספר שעות בכל יום, ולכן היא מדמה בצורה טובה יותר את תפקוד הכליות הטבעי. שיטה זו מאפשרת שמירה טובה יותר על איזון הגוף, עם פחות מגבלות תזונתיות בהשוואה להמודיאליזה, איזון יציב יותר של לחץ הדם, והרגשה כללית טובה יותר עבור המטופלים.
יתרון נוסף של דיאליזה צפקית הוא הגמישות הרבה שהיא מאפשרת – ניתן לבצע את הטיפול בבית, במלון במהלך חופשה ואפילו בחו"ל, בצורה פשוטה יותר לעומת המודיאליזה. במקרים מסוימים ניתן לבצע את הדיאליזה בלילה בלבד, בזמן השינה, דבר שמאפשר למטופל להמשיך בעבודתו או לקיים אורח חיים פעיל בהתאם להעדפותיו ולתחומי העניין שלו.
אז למה כולם לא מבצעים דיאליזה צפקית-ביתית?
למרות יתרונותיה הברורים, דיאליזה צפקית אינה מוכרת מספיק בקרב מטופלים ואף בקרב חלק מהרופאים, דבר שעלול לגרום לחשש ולרתיעה מהאפשרות הזו. לכן, לפני קבלת החלטה לגבי סוג הדיאליזה המתאים, מומלץ להתייעץ עם צוותים רפואיים בעלי ניסיון בתחום, כולל אחיות ורופאים המומחים בדיאליזה צפקית.
ניתן ואף רצוי לפנות למרכזי דיאליזה צפקית באחד מבתי החולים ולבקש שיחת ייעוץ והדרכה בנושא. חשוב לציין שאמנם שיטה זו מתאימה לרוב המטופלים, אך לא לכולם, ולכן יש לעבור הערכה רפואית מקיפה על ידי צוות דיאליזה צפקית לפני קבלת החלטה סופית.
מה קורה בין לבין? כיצד הצוות הרפואי בבית החולים עוקב אחר המטופל בביתו?
מטופלי דיאליזה צפקית נוטים להיות יציבים יותר בהשוואה למטופלי המודיאליזה, ולכן ביקור חודשי בבית החולים לרוב מספיק. עם זאת, צוות מרפאת הדיאליזה הצפקית זמין לכל שאלה או התייעצות, וניתן להגיע לבדיקה בכל עת במידת הצורך.
"דיאליזה צפקית מתבצעת בבית המטופל, כאשר בן משפחה או מטפל מסייעים בחיבור ובניתוק השקיות מהצנתר הבטני – פעולה פשוטה ללמידה. לפני תחילת הטיפול, המטופל ובני משפחתו עוברים הדרכה מקיפה על ידי הצוות הרפואי, ורק לאחר הבנה מלאה של התהליך ניתן להתחיל בטיפול. פעם בחודש מגיע המטופל לבית החולים לבדיקה רפואית"
בנוסף, קיימים פתרונות חדשניים לשיפור המעקב והטיפול. במרכז הרפואי שיבא תל השומר פועלת אחת מיחידות הדיאליזה הצפקית הגדולות בישראל, ובה הוקמה מרפאה וירטואלית ייחודית לדיאליזה צפקית. מרפאה זו פועלת בשיתוף בין המכון הנפרולוגי לבית החולים הווירטואלי של שיבא, Sheba BEYOND.
מטרת המרפאה הווירטואלית היא לאפשר מעקב הדוק יותר אחר המטופלים, לזהות מוקדם סימנים לסיבוכים ולהגביר את תחושת הביטחון והשקט הנפשי של המטופלים. פתרון זה מאפשר ניטור רציף מרחוק, כך שהמצב הבריאותי של המטופלים נבדק ומתועד גם כשהם בבית.
כל מטופל מחובר לאפליקציה ידידותית ופשוטה לשימוש, ומקבל לביתו מד לחץ דם ומשקל חכם, המשדרים נתונים ישירות לתוכנה ייעודית בכל מדידה. האפליקציה מאפשרת הזנת מדדים בזמן אמת, שולחת למטופל שאלון שבועי למעקב רציף אחר מצבו, ואף מאפשרת תקשורת ישירה עם הצוות הרפואי באמצעות הודעות.
מהצד השני, צוות המרפאה עוקב אחר מסך נתונים מרכזי, המציג את נתוני כל המטופלים, כולל התרעות על מדידות לחץ דם חריגות, תשובות חריגות מהשאלון השבועי או פניות ממתינות מצד המטופלים. הצוות עוקב באופן יומיומי אחר המערכת ומספק מענה מהיר ומותאם אישית.
3 צפייה בגלריה
לפני שמגיעים לדיאליזה, המפתח לשמירה על בריאות הכליות הוא אבחון וטיפול מוקדם
(צילום: shutterstock)
באופן זה, הטכנולוגיה של רפואה מרחוק משתלבת עם יתרונות הרפואה הביתית, ומספקת למטופלי הדיאליזה הצפקית חוויית טיפול מקצועית, תומכת ונגישה יותר.
מה מומלץ?
ראשית, חשוב לזכור כי המפתח לשמירה על בריאות הכליות הוא אבחון וטיפול מוקדם. אנשים הסובלים ממחלות רקע המעלות את הסיכון לפגיעה כלייתית צריכים לעבור בדיקות סדירות בקופת החולים, כדי לאתר את המחלה בשלבים הראשונים. כיום קיימות תרופות היכולות להאט את קצב התקדמות המחלה ולסייע בשמירה על תפקוד הכליות.
במקרים בהם מתפתחת אי-ספיקת כליות מתקדמת, הדורשת טיפול כלייתי חליפי, ואם השתלת כליה אינה אפשרית או שיש צורך בגשר טיפולי עד ההשתלה, חשוב לדעת כי קיימת אפשרות לדיאליזה ביתית. צורה זו של טיפול מעניקה יתרונות רבים, בעיקר בהיבט הבריאותי ואיכות החיים של המטופלים.
מומלץ להתייעץ עם רופא המשפחה או הנפרולוג/ית לגבי אפשרות זו, ובמידה ואינם בקיאים בנושא, לקבוע פגישה באחד ממרכזי הדיאליזה הצפקית ברחבי הארץ לקבלת מידע נוסף.
הכותבת היא ד"ר פזית בקרמן, מנהלת המכון לנפרולוגיה ויתר לחץ דם, המרכז הרפואי שיבא-תל השומר
