"איזה דז'ה וו", קורא שגיא דובב (46) לעבר לירי בן מאיר (19) כשהם נפגשים במסדרונות המאגר הלאומי לתורמי מח עצם של עמותת עזר מציון. בדיוק אותו המסדרון שבו נפגשו לראשונה לפני 17 שנים, אחרי ששגיא העניק ללירי תרומת מח עצם מצילת חיים. הפעם הצטרף למפגש גם שחר (28), אחיינו של שגיא, שהתבשר לאחרונה על התאמה מושלמת בין הדגימה שלו לחולת לוקמיה בשנות ה-50 לחייה, וביצע את התרומה בתקווה שיציל את חייה.
בשנת 2006, כשלירי הייתה בת שנה ויומיים בלבד, קיבלה אימה שרון את האבחנה למחלה שממנה בתה סובלת – המופגוציטוזיס. "זו מחלה נדירה, לוקח גם הרבה זמן לזהות אותה. רק באשפוז השלישי של לירי היא אובחנה. התחילו לטפל לפי הפרוטקול, שדומה לטיפול בחולה סרטן, עם כימותרפיה. לא ידעו אם הטיפול יעבוד או לא. עצת הרופא בחוות הדעה הנוספת שקיבלנו הייתה להתחיל לחפש תרומת מח עצם", משתפת שרון. היא נזכרת באותה התקופה, שבה איתור תורם למח עצם הרגיש כמו משימה בלתי אפשרית. "מדי יום פורסם סיפור על חולה שמחפש תורם מתאים. כשהבנתי שגם לירי שלי צריכה תרומה – הסתגרתי שלושה ימים בבית ולא הצלחתי להפסיק לבכות".
באותו חודש שבו אובחנה לירי, הצטרף שגיא למאגר מח העצם. הוא נחשף לראשונה לפעילות עמותת עזר מציון עוד בהיותו נער כבן 16. "התחלתי כמתנדב בבית החולים שניידר עם הילדים שמטופלים במחלקות האונקולוגיות. פעמיים בשבוע הגעתי אחר הצהריים לבקר אותם, לעזור במה שצריך. שם נחשפתי לפעילות העמותה והצטרפתי למסעות ההתרמה, הובלנו קמפיינים שקראו לאנשים לתרום דוגמיות כדי להיכנס למאגר", סיפר שגיא.
וכך, בדצמבר באותה השנה, ארבעה חודשים מהרגע שבו הצטרף שגיא למאגר וחודשיים מהרגע שמשפחתה של לירי העבירה את בקשת החיפושים עבור תורם מתאים לעמותה - אותרה ההתאמה המושלמת בין שגיא ללירי. "הייתי בהלם כמה מהר זה היה", נזכרת שרון באותו רגע משמח שבו קיבלה את השיחה המיוחלת שתציל את חייה של בתה.
הפגישה הראשונה בין השניים התקיימה שנה לאחר התרומה, בדצמבר 2007. "סיפור המחלה שלי והתרומה של שגיא תמיד היה על השולחן. סיפרתי עליו לאנשים בשמחה, בתור מי שעברה את זה ולא כמשהו להתבייש בו", משחזרת לירי. לאורך כל השנים, מאז ועד היום, שגיא ולירי מלווים זה את זה בתחנות חייהם. "הייתי השושבינה שלו בחתונה", נזכרת לירי. "שגיא כבר הרבה יותר ממי שהציל את לירי – הוא הפך להיות בן משפחה שלנו", הוסיפה שרון.
לפגישה לירי מגיעה על מדי צה"ל, עונדת בגאווה את סיכת גלגלצ. שנה וחצי לפני פרוץ המלחמה, שגיא סיים את שירות הקבע שלו כקצין ביחידה מובחרת. בבוקר 7 באוקטובר הוא יצא דרומה וכשהבין שלוחמי היחידה פונו לבית החולים, שינה את הכיוון ונסע לקבל אותם בבית החולים שיבא. במשך חודשיים היה בצו 8 בבסיס, סייע במשימות לוגיסטיות וקשר מול משפחות הפצועים. בסיומם, בחר להישאר בבית החולים, לעזור ללוחמים שעברו למחלקות השיקום.
"כשהלוחמים הפצועים נקלטו לשיקום, חשבתי איך אוכל לסייע להם לעבור את התהליך מהר יותר. התחלתי להעביר להם אימונים, כל אחד בהתאם לצרכיו וליכולותיו - אגרוף, היאבקות, אימוני קרב מגע, ג'יו ג'יטסו. זה נהיה פופולרי, פנו אליי לוחמים מיחידות אחרות, חטופות ששוחררו מהשבי. עושה את זה פול טיים ג'וב", סיפר שגיא והתגאה בסרטון שבו אימן קטוע שתי רגליים, לפני קבלת הפרוטזות.
שחר: "הייתי בשוק, עברו שבע שנים מאז שנכנסתי למאגר. היה לי ברור שאני אעשה את זה. סיפור התרומה של דוד שלי שגיא מלווה את המשפחה כל השנים. אבל גם ללא קשר אני יודע שהייתי הולך על זה. חונכתי לתרום ולעזור, יש לי הזדמנות לנסות לתת מעצמי ולהציל חיים"
בספטמבר האחרון לירי התנדבה לתפקידה הצבאי כמפיקת אולפן בגלגלצ ובתוכן דיגיטל של התחנה. ״בתחילת המלחמה זה היה קשה, אנשים יצרו איתנו קשר ושיתפו אותנו בסיפורים טראומתיים מהמלחמה, מה עבר עליהם מאז 7.10. רציתי מאוד להיות שם בשבילם לעזור. הקשבתי ותמכתי עד כמה שאני יכולה. לא הייתה ברירה אחרת, הם היו צריכים אותנו באותו הרגע. זה היה המון להכיל, גרם לי להרגיש מאוד משמעותית", שיתפה לירי.
שחר דובב, אחיינו של שגיא, נזכר גם הוא בבוקר השבת הארורה, שבו הוקפץ לשירות מילואים. כשהתגייס לצה"ל ב-2007, כלוחם בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, הצטרף שחר למאגר מח העצם כחלק משרשרת החיול בבקו"ם. בחודש אפריל האחרון, הוא קיבל שיחה מפתיעה בזמן חופשה בחו"ל. "בהתחלה הייתי בשוק, עברו שבע שנים מאז שנכנסתי למאגר. היה לי ברור שאני אעשה את זה. סיפור התרומה של דוד שלי שגיא מלווה את המשפחה כל השנים. אבל גם ללא קשר אני יודע שהייתי הולך על זה, לא משנה מה. חונכתי לתרום ולעזור, יש לי הזדמנות לנסות לתת מעצמי ולהציל חיים", סיפר שחר.
לתת חיים בשני מובנים
החודש הגיע שחר למרכז האיסוף בבית אורנית של עזר מציון, להעניק את תרומת מח העצם עבור אישה בשנות ה-50 לחייה שנאבקת בלוקמיה. ימים לאחר מכן, שחר זכה ללוות את אשתו אביטל בלידת בתם הבכורה, נועה. "כשהגעתי להענקת התרומה קיבלת צמיד כמו באשפוז בבית חולים. אמרתי לסובבים אותי - שאני מקווה שתוך שבוע יהיה לי צמיד שמעניק חיים וצמיד שנותן חיים. וכך היה, תוך שבוע ויומיים", סיפר בהתרגשות. "החוויה של התרומה 'נותנת חיים' בשני מובנים – בתקווה לחולה שתקבל את התרומה וגם עבור עצמי, שאני יודע שעשיתי את זה כשהייתה לי ההזדמנות. הצמיד השני הוענק לי כשקיבלנו את החיים הנוספים למשפחה", הוסיף.
לשאלה אם יהיה מעוניין לפגוש את הנתרמת שתקבל את תרומתו, משיב שחר בחיוב. "היא יכולה להיות בגיל של אמא שלי, אשמח לעזור גם במה שאוכל עבורה". לצדו, הדוגמה החיה לשניים שבחרו להיפגש אחרי התרומה ופיתחו קשר קרוב כמעט שני עשורים. "הייתי גאה בשחר גם לפני ההחלטה לתרום, אבל עכשיו אני גאה בו אפילו יותר", אומר שגיא. לירי מוסיפה: "לי עצמי אין את האופציה לבצע תרומה, אבל אם הייתה לי - הייתי שמחה. אני חושבת שזה מעשה יפה ואמיץ, וחשוב שמי שיכול יעשה את זה גם". שגיא מגיב בחיוך: "אני מחכה להיות שושבין בחתונה שלך". לירי לא נשארת חייבת: "אולי הבת שלך תהיה".
מנהלת המאגר הלאומי לתורמי מח עצם של עזר מציון, ד"ר ברכה זיסר: "לאורך השנים אנחנו רואים את הכמיהה של התורמים והנתרמים למפגש המשותף הראשון בחלוף שנה מהתרומה ואת החיבור המרגש בין הצדדים. אך קשר מיוחד כמו שנרקם בין שגיא ללירי הוא נדיר ומיוחד, כשהם בעצם הפכו למשפחה משותפת כבר קרוב ל-20 שנה. כששחר רואה מקרוב את הזכות הזו של הצלת חיים, זה היה אך טבעי שהוא לא יחשוב פעמיים כשהגיע הטלפון מהמאגר. אין תחושת סיפוק גדולה מזו".
