בשיתוף מדטרוניק
בשנת 2022 מחלות לב מהוות את סיבת המוות השנייה בישראל. התחלואה והתמותה הרבות גובות מחיר כבד הן מהחולים ובני משפחתם והן ממערכת הבריאות כולה. עד כה, איכות חייהם של החולים הנדרשים להשתלת קוצב לב הייתה קשה עד מאוד, והתאפיינה באי נוחות וכאבים במקרה הטוב, וזיהומים חוזרים ונשנים אשר לעיתים אף מובילים למוות במקרה הרע. כעת נראה כי פיתוח טכנולוגי חדש בדמות קפסולת קיצוב חדשנית - מייקרה - עתידה לשנות את כללי המשחק.
מייקרה הינה קפסולת קיצוב עצמאית, המתפקדת כקוצב לב רגיל. גודלה הוא כ–2.5 ס"מ, והיא קטנה ב-90% מקוצבי הלב הרגילים. "הייחודיות של המייקרה היא בכך שזו הפעם הראשונה שניתן להשתיל ישירות קוצב בתוך הלב ללא צורך באלקטרודות ויצירת כיס בחזה עבור הקוצב", אומר פרופ' אייל נוף, מנהל שירות אלקטרופיזיולוגיה פולשנית במכון הלב בבית החולים תל השומר.
"בקוצב רגיל, הגנרטור, הסוללה והמחשב נמצאים בתוך קופסה קטנה המושתלת בבית החזה מצד שמאל. משם מצונררים כלי הדם ומוכנסים אליהן אלקטרודות שמובילות ללב", הוא מסביר, "במייקרה אין את זה. הקוצב נמצא בקפסולה קטנה שנכנסת ישירות לתוך הלב בהליך צינתורי פשוט דרך וריד המפשעה ומקצבת אותו. מדובר ביתרון אמיתי, שכן לאורך זמן ניתן למנוע סיבוכים שעלולים להתפתח עם קוצב לב רגיל, בנוסף, ישנו שינוי אמיתי באיכות החיים של המטופל שלא מרגיש את קוצב הלב שהושתל לו".
מהם הסיבוכים הנפוצים שיש עם קוצב לב רגיל?
"עם הזמן על האלקטרודות שנמצאות בתוך כלי הדם נוצרת רקמה שיכולה להביא לידי חסימה של הווריד. בנוסף, מדובר באלקטרודות שמרושתות לכל אורך כלי הדם מהכיס של הקוצב בחזה ועד הלב. חיידקים מאוד אוהבים להתיישב על גוף זר, ולא ניתן לטפל בהם על ידי אנטיביוטיקה. במקרים אלה, הפתרון היחיד הוא הוצאת הקוצב והאלקטרודות. לפעמים הזיהום מתפתח מספר שנים לאחר השתלת הקוצב ואז מדובר בפרוצדורה ניתוחית מורכבת.
"המייקרה מונעת את הסיבוכים האלה. מחקרים הראו שתוך מספר חודשים מהשתלתה, היא עוברת קפסוליזציה בתוך הלב. בעצם, הרקמה של הלב עוטפת אותה לחלוטין, וברגע שהיא עטופה, חיידקים לא יכולים להתיישב עליה. גם פעולת ההשתלה עצמה של המייקרה פשוטה יותר. לא צריך לעשות חתך ולהיכנס עם אלקטרודות לכלי הדם בבית החזה. מדובר ממש ברבע שעה, ומסיימים את ההשתלה".
ואכן השתלת המייקרה מפחיתה באופן משמעותי את הסיבוכים והצורך בהשתלות חוזרות בהשוואה לקוצבי לב רגילים. נתונים ממחקרים רבים מראים כי שיעור הזיהומים במושתלי המייקרה כמעט ואפסי. לאור נתונים אלו, איגודים רפואיים בינלאומיים המליצו על השתלת מייקרה במטופלים הנמצאים בסיכון גבוה לזיהום, במידה ויושתל בהם קוצב לב רגיל (כגון מטופלי דיאליזה וחולים אונקולוגים), וכן במטופלים שלא ניתן להשתיל בהם קוצב לב רגיל (כגון כאלו עם חסימה בוורידים באזור החזה).
פרופ' אייל נוף: "הייחודיות של המייקרה היא בכך שזו הפעם הראשונה שניתן להשתיל ישירות קוצב בתוך הלב ללא צורך באלקטרודות ויצירת כיס בחזה עבור הקוצב"
"כל פעולה שנראית לאנשים טריוויאלית, לקחה לי נצח"
נטלי אשרף, מטופלת של פרופ' נוף, חיה כיום חיים רגילים לגמרי ללא כל הגבלות, אך לפני שנתיים הדברים היו שונים. מגיל 10 היא התמודדה עם בעיות לב, שהעיבו והקשו על מציאות חייה, עד שהיא התוודעה לטכנולוגיית המייקרה. "בגיל 10 חליתי בדלקת פרקים שפגעה בשריר הלב שלי. במהלך כל הילדות שלי סבלתי מדלקות גרון, כאבים במפרקים וכמובן הייתי מאושפזת הרבה", נזכרת אשרף, בת 55 ממעלות. לרוע מזלה, מצבה רק הלך והחמיר. "בגיל 16 הייתי רקדנית בלט בלהקה הקיבוצית של געתון והתחלתי להרגיש כל הזמן שאין לי אוויר. העירו לי על זה שאני מתנשפת יותר מדי. כל פעולה דרשה ממני מאמץ גופני קשה. קיבלתי טיפול תרופתי אבל הייתי בגיל ההתבגרות ועשיתי המון בעיות להורים שלי", היא מספרת.
גם על הגיוס היא נאלצה לוותר לאחר שבדיקות שערכה במסגרת הצו ראשון מצאו בעיה לבבית. אבל אשרף לא ויתרה והתנדבה לצה"ל, ואף המשיכה בשירות קבע כקצינת קישור. את הטיפול התרופתי הקפידה לקחת, אך ממש ביום האחרון לשירות בעת תרגיל צבאי נחתה עליה מהלומה נוספת.
"פתאום כולם התחילו להעיר לי שהרגליים שלי מאוד נפוחות, אבל לא שמתי לב לזה בכלל", היא נזכרת, "הסתכלתי וראיתי שיש לי ממש בצקות ברגליים וכבר הרגשתי קשיים בנשימה. בערב כבר חזרתי הביתה, לא הצלחתי להירדם כל הלילה, לא הפסקתי להשתעל מהבצקת בריאות. הלכתי לעבודה בבוקר ופשוט קרסתי".
מה זאת אומרת שקרסת, התעלפת?
"כן ולא הצליחו להעיר אותי. הזמינו אמבולנס וישר לטיפול נמרץ. אמרו לי שיש לי בצקת בריאות ואסור לי לקום מהמיטה. הייתי ככה שבוע ימים. לאחר מכן התברר שיש לי בעיה עם מסתם אחד בלב ואני חייבת לעבור ניתוח לב. עברתי ניתוח - החלפתי מסתם אחד ואת השני רק תיקנו. החזקתי ככה 15 שנה ואז שוב התחיל הקושי של בצקות וחרחורים".
התופעות ממנה סבלה הלכו והחמירו עד למצב שבו היא כבר התקשתה ללכת. הדבר הוביל את אשרף, שהייתה אז בת 35, לפנות שוב לבית החולים. "אמרו לי שאני צריכה לעבור ניתוח לשני המסתמים כי שניהם פגומים. אז חשבתי שעוד אוכל ללדת ולהביא ילדים ולכן עשיתי מסתמים ביולוגיים כי ההליך היה יותר פשוט, למרות שהם מחזיקים פחות מעמד", היא מספרת. אך הסיפור חזר על עצמו בשלישית פחות מ-15 שנים לאחר מכן.
"הייתי ממש בחוסר תפקוד טוטאלי: הרגשתי לא טוב, סבלתי מדלקות ריאות והייתי מאושפזת פעמים רבות. אי אפשר היה לעשות צעד, אפילו להרים כוס, שלא לדבר על לעמוד", מתארת נטלי. "כל פעולה שנראית לאנשים אחרים כל כך טריוויאלית כמו להתקלח, לשטוף כלים או לעשות כביסה הייתה לוקחת מלא זמן. זו תשישות ברמה שכל מה שאתה רוצה זה לישון 24/7".
ואם כל זה לא היה מספיק, היא החלה לסבול מהתעלפויות חוזרות ונשנות. התברר שבנוסף לבעיה הידועה במסתמים, היא גם סובלת מדופק לא סדיר. "הדופק הלא סדיר גרם לי פשוט לצנוח בכל מיני מקומות", מספרת אשרף. "פתאום הייתי צונחת, במדרגות, בחניה. הרבה פעמים תוך כדי נסיעה הייתי מרגישה שאני הולכת לאבד את זה והייתי צריכה לעצור בצד".
הטיפול התרופתי שקיבלה אמנם שיפר את שכיחות ההתעלפויות, אך המצב הרפואי המשיך להחמיר. "נכנסתי לחרדות שזה יקרה לי באמצע היום, כשאף אחד לא יהיה איתי. בנוסף, לא הצליחו להתגבר על בעיית הקצב שלי, ולחץ הדם שלי ירד ל-40. הייתי בטיפול נמרץ עשרה ימים וכשראו שלא מצליחים להתגבר על זה ושאני תשושה, החליטו להתקין לי קוצב לב. שם שמעתי לראשונה על המייקרה".
היא מספרת: "הציעו לי את המייקרה והסכמתי מיד. סבלתי כל כך והרגשתי נורא אך היא אישרה שזו האופציה הכי טובה בשבילי. כבר באותו יום נכנסתי לחדר ניתוח ותוך 24 שעות השיפור היה משמעותי".
פרופ' נוף מסביר: "מדובר באישה צעירה בשנות החמישים לחייה, שמחלה ראומטית שנגרמה על ידי חיידק גרמה לה להרס של המסתמים בלב. עם השנים הוחלפו מסתמים כמה פעמים, מה שהביא לפגיעה שכיחה במערכת ההולכה של הלב ודרש השתלה של קוצב. אם היינו משתילים קוצב לב רגיל היינו מעלים את הסיכון שהיא תפתח זיהום חמור. צריך לזכור שמדובר בניתוח שלישי, ולכן החלטנו שהדבר הנכון ביותר בשבילה הוא השתלה של המייקרה. ההליך עבר בשלום והיא ממשיכה אצלנו במעקב ומתפקדת היטב".
ולראיה, כיום נטלי מנהלת חיים רגילים לגמרי. "הייתה לי התאוששות של שנה בערך, אבל לאט-לאט חזרתי לעצמי. אני מרגישה מצוין, עושה הליכות, נוהגת בלי פחד ומגיעה למעקב פעם בחצי שנה. חוץ מזה שאני צריכה להתרחק ממגנומטרים אין לי שום מגבלות. יש פעמים שאני ממש מרגישה את זה עובד, ממש כאילו שאני עומדת להתעלף ותוך רבע שנייה חוזרת לעצמי. זאת המייקרה שנותנת את הבוסט שמחזיר אותי לדופק הרגיל.
"כל הקוצבים האחרים נראים כמו כיס לצד הכתף. זה מעיק. אני שומעת מלא מעט אנשים כמה זה כואב ולא אסתטי. אצלי לעומת זאת הקוצב נמצא בתוך הלב. אף אחד לא רואה ולא יודע. אני לא מרגישה אותו והוא לא מגביל אותי. יש לזה גם השפעה פסיכולוגית, זה משכיח ממני את כל הדבר הזה".
בשיתוף מדטרוניק
