בשיתוף יאנסן
החיים מזמנים התמודדויות מאתגרות רבות, לחלקן יש השלכות נפשיות - אם נרצה בכך ואם לאו. אורח החיים המודרני התובעני, לצד החשיפה לאינספור גירויים ותחושת ה-FOMO המתמדת - מטביעים את חותמם על אנשים רבים. עבור חלקם, הם מייצרים רצון לעשייה ומשמשים "מנוע", ובקרב אחרים הם עלולים לייצר תחושת חוסר מסוגלות, פגיעה בערך העצמי ואף להוביל לדיכאון.
"דיכאון הוא מצב נפוץ", אומר ד"ר ירדן לוינסקי, פסיכיאטר מומחה, יועץ הפסיכיאטריה הראשי של חטיבת הקהילה בשירותי בריאות כללית ובעל קליניקה פרטית. "על פי ארגון הבריאות העולמי כ-10% מהאוכלוסייה תסבול מדיכאון בשלב כלשהו בחיים, ודיכאון נתפס כאחד משלושת הגורמים המרכזיים המובילים לפגיעה תפקודית".
מתחושת עצבות ועד התנתקות מוחלטת
דיכאון בא לידי ביטוי במצב רוח ירוד או עצבנות הנמשכים לפחות שבועיים, אם כי במרבית המקרים משך הזמן ממנו סובלים החולים מדיכאון הוא ארוך יותר. למצב הרוח הזה יש תסמינים רבים: עצב, הפרעות בשינה, הפרעות בתיאבון, אובדן הנאה ועניין, תחושות של אשמה על דברים שהאדם עשה וגם על כאלו שלא עשה, פגיעה בדימוי העצמי, חוסר אנרגיה, קשיי ריכוז ועוד.
לדברי ד"ר לוינסקי, דיכאון יכול להתבטא בכל מיני עוצמות, ולפגוע באופן שונה באנשים שונים. על פי רמת הפגיעה בתפקוד מוגדרת עוצמת הדיכאון. "דיכאון יכול לגרום לאובדן קל בהנאה, ולקצת תחושת אשמה שיפגעו בתפקוד היומיומי. תהיה לכך פגיעה בתפקוד החברתי, בתפקוד של האדם בעבודה, בלימודים. זה מצב שנגדיר כדיכאון קל-בינוני", הוא אומר, במקביל יש אנשים שדיכאון גורם להם לפגיעה תפקודית קשה עד כדי ניתוק מהסביבה, מהחברים, מהמשפחה. יש אנשים שבמצב של דיכאון מפסיקים ללכת לעבודה, ללימודים. דיכאון כזה הוא דיכאון קשה יותר ונקרא דיכאון מג'ורי".
לעיתים מי שסובלים מדיכאון, עלולים לנסות לפגוע בעצמם. לדברי ד"ר לוינסקי ניסיונות הפגיעה העצמית קשורים פעמים רבות לעוצמת הדיכאון, והם אינדיקציה חשובה מאוד באבחון אבל אינם אינדיקציה לרמת הסבל. "יש אנשים עם דיכאון קשה שאין להם מחשבות על פגיעה עצמית".
מי עלולים לסבול יותר מדיכאון? בעבר נטו לחשוב שנשים סובלות יותר מדיכאונות, אבל הנתונים העדכניים מראים כי גברים סובלים מדיכאון באותו היקף. יש מקרים בהם הדיכאון נובע מהשפעות הורמונליות, כמו היריון, לידה, גיל המעבר, ויש מקרים שהוא תלוי אירועים בחיי האדם - פיטורים, גירושים, אובדן של אדם קרוב ועוד. לדברי ד"ר לוינסקי, דיכאון פוגע באנשים בכל שכבות האוכלוסייה, אבל ישנם גורמי סיכון העלולים להצביע על נטייה לסבול ממנו: תורשה - אנשים שבני משפחתם סובלים מדיכאון עלולים לסבול ממנו אף הם; אנשים הסובלים מבעיות בריאות קשות; גורמי סיכון סוציאליים; גם אירועים טראומתיים בילדות כמו התעללות, אובדן הורה ועוד עלולים להיות טריגר להתפרצות דיכאון, "אבל חשוב להגיד כי לא כל מי שסבל מילדות קשה יפתח דיכאון", מציין ד"ר לוינסקי. בנוסף, יש אנשים שעלולים לסבול מדיכאון למשך תקופות ארוכות מאוד, או לסבול מחזרתו.
עמיד לטיפול תרופתי
מקרב מי שסובלים מדיכאון יהיו אנשים שיוגדרו כסובלים דיכאון עמיד לטיפול (דיכאון קשה לטיפול). דיכאון עמיד הוא כזה שעמיד לטיפול תרופתי או אחר. ד"ר לוינסקי אומר כי ההגדרה עלולה להיות בעייתית, אם לא מתייחסים למכלול גורמים. "מטופל עם דיכאון קשה לטיפול מוגדר כמי שניסה לפחות שתי תרופות פסיכיאטריות למשך פרק זמן מספק, ובמינון מספק. ההגדרה הפורמלית לא בוחנת אם האדם נעזר בטיפול פסיכולוגי, לא בוחנת את הרגלי השינה, התזונה, האם יש לו תמיכה חברתית ועוד דברים שיכולים לסייע בהחלמה", הוא אומר.
כדי לוודא האם המטופל סובל מדיכאון עמיד יש להקפיד על תשאול עמוק ומקיף על ידי הרופא המטפל. "הסבל של אנשים עם דיכאון עמיד הוא קשה מאוד", הוא אומר, "פעמים רבות אלו אנשים שלמרות כל הניסיונות לטפל בעצמם - על ידי תרופות, טיפול פסיכולוגי, הקפדה על תזונה בריאה ועוד - מתמודדים עם דיכאון חודשים ואף שנים".
לדבריו, על אף העובדה כי מרבית מי שסובלים מדיכאון עמיד לטיפול כן מתפקדים בחברה ובעבודה, יש למצב זה השלכות רבות על החולה ועל סביבתו.
על פי נתונים של ארגון הבריאות העולמי, הנטל הכלכלי של מחלת הדיכאון על החברה הוא עצום. פעמים רבות מי שסובלים מדיכאון, גם אם הם מתפקדים - מתפקדים בתפוקה נמוכה. אותם אנשים פעילים פחות חברתית ובאופן כללי נתמכים יותר על ידי מערכות הבריאות. בנוסף, קיים נטל לא מבוטל על בני המשפחה של מי שסובל מדיכאון.
"הרבה אנשים הסובלים מדיכאון לא מגיעים ישר לטיפול, אלא רק אחרי שיש כבר פגיעה מתמשכת", אומר ד"ר לוינסקי. "יותר קל לטפל בדיכאון כאשר המטופל מגיע כאשר הדיכאון מתחיל. חשוב לזכור כי מחלות כרוניות באופן כללי פחות מגיבות לטיפולים. בנוסף, ככול שמתמהמהים יש יותר נזקים משניים. בן אדם שמגיע אחרי שנה-שנתיים לטיפול, התפקוד החברתי והתפקוד שלו בעבודה שלו כבר נפגעו, מערכות יחסים לעיתים נהרסו ועוד".
לדברי ד"ר לוינסקי, צריך להיות אינטרס ברמה החברתית, המשפחתית וכמובן האישית לטפל בדיכאון כמה שיותר מוקדם. "אפשר לעזור לכולם, אבל חשוב לעשות תיאום ציפיות ולהגדיר יחד עם המטופל את היעדים".
ואז הגיעה הקורונה
למגפת הקורונה היו השלכות קשות מאוד במגוון תחומים, וגם בכל הקשור לבריאות הנפשית. "ברור לנו היום שהקורונה העלתה באופן כללי את התחלואה הפסיכיאטרית", אומר ד"ר לוינסקי. "מגפת הקורונה יצרה מצב משברי שמלווה בחוסר ודאות וחוויה של חוסר שליטה. כל אלו העלו בצורה משמעותית את מספר האנשים המתמודדים עם מצוקה נפשית, בעיקר בקרב בני נוער וצעירים". כראייה הוא מצביע על עלייה בצריכה של תרופות פסיכיאטריות בשנתיים האחרונות, שדווחה על ידי כל קופות החולים, והתארכות משמעותית בהמתנה לטיפולים נפשיים.
"בכל העולם נתקלים כיום בקושי רב לספק מענה לבעיות נפשיות, בגלל העלייה מסיבית במצוקה של אנשים", הוא מוסיף.
הקושי הזה, לצד הקושי לפנות לטיפול באופן כללי של מי שסובלים מדיכאון, עלול לייצר עיכוב בעייתי במתן טיפול הולם, ולכן מזכיר ד"ר לוינסקי את חשיבות התמיכה המשפחתית. "זה מתחיל בהבנה שהאדם במצוקה ובניסיונות לעזור לו, אפילו על ידי יציאה להליכות משותפות. חשוב לתת לאדם תחושה שאתם שם כדי ללוות אותו, לסייע לו בתהליך, לסייע לו במציאת הטיפול המתאים. יש הרבה דרכים שאפשר לעזור - בגלל שזה מצב כה נפוץ ומוכר. לא צריך להישאר ב'אין מה לעשות'".
בשיתוף יאנסן
