לפני כשנתיים, כשהשחקנית ליאת בלו־פתאל נהגה במכוניתה בנתיבי איילון, רכב שנסע מאחוריה במהירות גבוהה נכנס בה, והיא נפגעה. "זה הגיע פתאום, משום מקום", היא מתארת. "לא ראיתי את זה עומד לקרות. הדרך לא הייתה עמוסה, ובזמן שאני נוהגת במתינות ובמהירות סבירה, רכב מגביר מהירות ופוגע בי. מעבר לבהלה, הרגשתי סחרחורת, בחילה וכאב מטורף בכתפיים".
בלו־פתאל (37), גרושה פלוס אחד, פונתה למיון בבית החולים איכילוב. היא עברה שם שורת בדיקות והדמיות שתוצאותיהן נמצאו תקינות. "הייתי כאובה מאוד", היא מתארת, "אבל שמחתי שלא זיהו נזק וששחררו אותי הביתה עם המלצה למנוחה".
אבל ככל שחלפו הימים מהתאונה, לא זו בלבד שהכאב הראשוני לא חלף, אלא הוא אף החמיר והתבטא בכאבים באיברים נוספים. "הצוואר התחיל לכאוב לי, השכמות, הכתפיים, העורף, הראש ושתי הידיים. אבל אמרתי לעצמי: ליאת, תירגעי. זה בסך הכול הגיוני שתרגישי ככה מעוצמת החבטה. חכי, לאט־לאט זה יעבור".
אלא שזה לא קרה, וכיום ליאת נמנית עם קבוצת מטופלים גדולה שבגלל תת־אבחון או השהיית טיפול בפריצת דיסק צווארי, סובלים מנזק לצמיתות. "חלון ההזדמנויות לתקן ניתוחית את הנזק שנגרם, הוא צר במיוחד, ולכן כל איחור בהגעה לניתוח הופך את הנזק לתמידי", אומר פרופ' צבי לידר, מנהל היחידה לניתוחי עמוד שדרה במחלקה הנוירוכירורגית במרכז הרפואי איכילוב, שגם ניתח את בלו.
ההמלצה: ניתוח דחוף
עד שהגיעה לניתוח, בלו סבלה מכאבים איומים. "המשכתי להיות מאוד כאובה, והשימוש בנוגדי כאב כבר הפך חלק מהשגרה שלי. בלעדיהם, לא יכולתי לתפקד", היא מספרת. חלפה שנה שבמהלכה היא המשיכה לחכות לשיפור המיוחל שלא הגיע. "ואז, אחרי שנה, נפל לי האסימון והבנתי שזה לא עסק להמשיך ככה כשאני חיה על אופטלגין ומוגבלת בתנועות. התחלתי לשוטט בין רופאים שונים, עם הדמיית עמוד שדרה בתיק".
לדבריה, המומחים אבחנו פה אחד היצרות בחוט שדרה עליון בעקבות פריצת דיסק צווארי והמליצו לה על ניתוח דחוף. "זה היה נורא מפחיד לשמוע מרופא אחד אחרי השני, שאם לא אתנתח דחוף, אני בסיכון לשורה של נכויות, כשהכי מבהילה היא האופציה לשיתוק בגפיים".
כשנה וחצי אחרי התאונה היא הגיעה לאיכילוב לעבור את הניתוח. "פרופ' לידר היה ענייני וכן ואמר לי ישר שלא אחכה לבשורות גדולות כי באיחור הזה כבר נוצר נזק בלתי הפיך, והניתוח שאעבור נועד רק לשימור המצב ולמניעת הידרדרות".
"עד היום, שנתיים אחרי החבלה, אני סוחבת בעיות נוירולוגיות איומות. את הראש אני מתקשה לסובב לצדדים, ולכן כשאני רוצה למשל לראות משהו בצד, אני מפנה את כל הגוף. קשה לי גם להרים את הראש. פעולות עדינות כמו לגלגל או לכפתר אני ממש לא מצליחה לעשות"
היא התעוררה מהניתוח עם סד בצוואר, כשהיא סובלת מכאבי ראש וכתפיים. "בתוך חודש כאבי הניתוח חלפו, לשמחתי, אבל הכאב שאיתו נכנסתי לחדר ניתוח לא השתפר בכלום. השכמות כאבו, הידיים, יד ימין חלשה תפקודית, באופן משמעותי.
"עד היום, שנתיים אחרי החבלה, אני סוחבת בעיות נוירולוגיות איומות. את הראש אני מתקשה לסובב לצדדים, ולכן כשאני רוצה למשל לראות משהו בצד, אני מפנה את כל הגוף. קשה לי גם להרים את הראש ובנוסף, אני לא תמיד מצליחה לפתוח את דלת המקרר או להזיז את דלת מכונת הכביסה. פעולות עדינות כמו לגלגל או לכפתר, אני ממש לא מצליחה לעשות".
את הכאב היא משככת בנטילת קנאביס קבועה עליה המליץ לה רופא הכאב. "אין מה לדבר שאם לא הייתי מחכה, החיים שלי היו נראים לגמרי אחרת", היא אומרת.
כל נזק הוא בלתי הפיך
לפני הסבר על פריצת דיסק צווארי, נסביר מהו בכלל דיסק: מדובר במבנה עגול, המורכב משני חלקים: פנימי - שהוא רך דמוי ג'לי, וחיצוני - מוקף בטבעת קשיחה. המבנה העגול ממוקם בין כל זוג חוליות לאורך עמוד השדרה. כשהסיבים החיצוניים שמקיפים את החומר הרך שבתוך הדיסק נחלשים או נקרעים, בגלל חבלה או מפאת התקדמות הגיל, פורץ החוצה החומר הרך, וזוהי למעשה פריצת דיסק.
"עמוד השדרה מחולק לשלושה", מסביר פרופ' צבי לידר. "הצווארי, החזי והמותני. פריצת דיסק צווארי נגרמת מפגיעה בדיסקים הביו־חולייתיים בצוואר. ליאת הגיעה אלינו ליחידה לניתוחי עמוד שדרה עם אבחנה של פריצת דיסק צווארי שגרמה כבר למיאלופתיה - נזק תמידי לחוט השדרה שמתבטא בכאבים קורנים בצוואר לכתפיים ולידיים, ובתחושת נימול או שריפה באזור הכאוב שעלול לעיתים אף להתפתח לחולשה בקבוצת שרירים בידיים - עד חוסר יכולת לבצע פעולות פשוטות, כמו לאחוז עט וכדומה. היא עברה ניתוח להסרת הדיסק וקיבוע".
לדבריו, ליאת מייצגת קבוצת חולים רחבה שמגיעה להתנתח אחרי שהנזק כבר התקבע. "צריך להבין שלחוט השדרה, בדומה ללב, אין כושר התחדשות, ולכן כל נזק שנגרם הוא בלתי הפיך, ומכאן החשיבות במהירות האבחון וביצוע הניתוח".
לדבריו, יש שלוש סיבות הגורמות לאיחור באבחון: "ראשית, החולים שאומרים לעצמם: זה כולה כאב בצוואר או בידיים, בגלל זה נלך לרופא? יעבור. שנית, תת־אבחון בקהילה - כשחולה כזה מגיע לרופא המשפחה או לאורתופד, הם לא תמיד מודעים לפגיעה הצווארית. ולבסוף, תזמון בעייתי בהפניית חולים אלה כרבים אחרים להדמיית mri".
בשני מחקרים שנערכו במהלך העשור האחרון ע"י פרופ' לידר וצוות המנתחים מהיחידה לניתוחי עמוד שדרה באיכילוב, נחשף כי האיחור הממוצע בין הפגיעה להגעה לניתוח בקרב 50 נבדקים עמד על כשנתיים, כשהמשמעות היא נזק נוירולוגי כרוני.
