צפו בפודקאסט המצולם:
בעידן שבו המידע זורם באופן שוטף, חשוב ליצור סביבה מוגנת לילדים ולהסביר להם בצורה נכונה ומתומצתת את האירועים המפחידים כדי לעזור להם להתמודד עם המציאות. חשוב להעביר להם מסרים של תמיכה, אופטימיות ותקווה על פי גילם והבנתם.
בפרק הנוכחי נתעמק בהשפעה העמוקה שיש למצב מלחמה על חיי הילדים שלנו. מהחוויות הטראומטיות ועד להשלכות הרגשיות והפסיכולוגיות. איך נתווך להם את המצב. מה אומרים, מה לא אומרים והאם צריך להסתיר מהם את האמת המרה כשהם שואלים. מהן הדרכים בהן נוכל לתמוך ולהגן על הילדים ולחסוך מהם מידע שעלול להפחיד או להכאיב.
ד"ר יעל דפנה טליאס, מרצה לחינוך במכללה למנהל ובסמינר לוינסקי, מטפלת בפליי תרפי ומפקחת חינוכית, מסבירה איך לעשות זאת נכון. האזינו לפודקאסט:
"הם לא חיים בבועה. אבל השאלה עד כמה לומר את האמת, זאת הדילמה", היא אומרת. "בתקופה הזאת אנחנו צריכים להיות בבקרה מוחלטת, ואנחנו הראשונים בעצם לתת את המידע לפני שהוא ייחשף. אחד הדברים היותר חשובים הוא לשאול את הילדים מה הם יודעים. חשוב להבין שמה שקורה אצל ילדים שבעצם לא מדברים או ילדים קטנים. אנחנו נוכל לראות שינוי התנהגותי, למשל הפרעות שינה, או שהם ישנים יותר מדי. נראה גם שינוי בתיאבון, ילדים שנמנעים לאכול, ילדים שמסתגרים יותר בחדרים, שהם היו יותר ילדים פעלתנים".
ויש להם דווקא התנהגויות הפוכות לפעמים. "ראיתי אצל מפונים. ילדים לקראת ערב בעיקר כשהם קצת עייפים מתחילים להתנהג בצורה מופרעת לחלוטין שלא הייתה להם לפני כן, לצעוק לא לרצות, לא מוכנים, משהו שלא היה לילדים האלה לפני כן.
"השינוי של הבית הוא מאוד חשוב. מאוד, הלא בית זה הדבר הכי בטוח לילד. אני בא מבית הספר, אני בא מהגן, אני בא מהמקום ששם אני מחזיק את עצמי ואני יכול ללכת ולהיכנס לחדר שלי ולהיות אני ופתאום אין את הבית. הכל נשמט לילד מתחת לרגליים".
האם כדאי לספר לילדים מה אנחנו מרגישים?
"רצוי לספר, כי הם יידעו שגם אנחנו מתמודדים, אבל עדיין ממקום של לתת תחושה של ביטחון. אני פה בשבילך, אני עדיין עמוד התווך, אבל גם אני מבולבל".
הילדים עברו כל כך הרבה בשנים האחרונות.
"בהחלט. ואנחנו נצטרך להיות שם המון בשבילם, לתת להם חוסן נפשי. אבל הנה, כולם אמרו זה דור הטיקטוק, דור מפונק, והתגלה כדור מדהים. רק לראות את החיילים שלנו, עם אמביציה, ציונות ואהבת הארץ. דור שלא נופל מהדורות הקודמים".