משבר האקלים בא לידי ביטוי בצורות שונות כמו אירועי גשם קיצוניים ועומסי חום. בסיומו של הקיץ האחרון הכריז השירות המטאורולוגי על היותו הקיץ החם ביותר ב-75 השנים האחרונות. בעוד כולנו סובלים מהשפעותיו, יש מי שסובלים יותר. מחקר חדש בוחן את הסיכונים הבריאותיים שקשורים למשבר האקלים בקרב אוכלוסיות פגיעוֹת בישראל, וביניהן החברה הבדואית בנגב.
סיכון אקלימי
רוב תושבי הפזורה הבדואית אינם מחוברים לחשמל בצורה מסודרת, והבתים לא נותנים מספיק הגנה מחום הקיץ במדבר. מצב זה, המוגדר לעיתים כעוני אנרגטי או עוני באנרגיה, מגדיל את פגיעוּת האוכלוסייה למגוון בעיות בריאותיות הנובעות, בין היתר, ממשבר האקלים. "המחקר עוסק בנושאים של צדק אקלימי וחוסן אקלימי", אומרת סוהא נאטור, דוקטורנטית בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. "אני רוצה להראות שכאשר מתקיים צדק אקלימי ישנה אפשרות לפתח גם חוסן אקלימי בקרב האוכלוסייה הפגיעה", היא מסבירה. המחקר נעשה בשיתוף פעולה של החוגים לבריאות הציבור באוניברסיטאות בן-גוריון בנגב ואוניברסיטת חיפה, והוצג בוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה.
סוהא נאטורצילום: באדיבות המצולמתפגיעוּת אקלים מורכבת משלושה ממדים: חשיפה למפגע (למשל גל חום, שרפה או הצפה), מידת הרגישות של האוכלוסייה או המקום למפגע ויכולת הסתגלות. עבור מי שגרים במדבר, החשיפה תהיה משמעותית – במיוחד למי שמחויבים לעבוד בשטח הפתוח לפרנסתם. הבדואים בנגב פגיעים משלל סיבות. הם חיים באזור שמושפע מאוד ממשבר האקלים, וחלקם חיים בחוסר נגישות לשירותים בסיסיים כמו שירותי בריאות וחיבור לחשמל ולמים.
נוסף על כך, החברה הבדואית אינה מקשה אחת, טוענת נאטור. כלומר, המצב של תושבים בעיר רהט שונה מזה של תושבי הכפרים, וקל וחומר מזה של תושבי הכפרים שאינם מוכרים לרשויות. הדבר יכול לבוא לידי ביטוי בפערים משמעותיים במצב הכלכלי, בהזדמנויות תעסוקה ובנגישות לשירותים הבסיסיים. מהמחקר אפשר ללמוד כי תושבי הפזורה הבדואית מושפעים מאוד מאירועי מזג אוויר קיצוניים כמו ימי גשם סוערים או גלי חום. זה יכול להתבטא בהפסד ימי לימודים בבתי הספר או בביטול תורים רפואיים בגלל דרכים רעועות מדי שאינן מאפשרות לנסוע בשטח מהבית אל תחנת האוטובוס.
"אחד האנשים שראיינתי סבל מבעיה בריאותית כרונית שהצריכה ממנו שימוש במחולל חמצן על בסיס קבוע", מספרת נאטור. "מכיוון שהבית שלו לא מחובר לחשמל הוא נאלץ לעזוב את ביתו ולשכור דירה בבאר שבע – דבר שהכביד עליו ועל משפחתו בעול כלכלי, בנוסף לעול הבריאותי", היא מסבירה. לדברי נאטור, נשים בדואיות מושפעות מכך אף יותר מכיוון שבקהילות המסורתיות זה לא מקובל שאישה תיסע הרחק מביתה ללא ליווי של גבר מהמשפחה. כך התלות מוכפלת – האישה תלויה גם בגבר שילווה אותה וגם במזג האוויר שיאפשר את הנסיעה לקבלת שירותים שאינם נגישים בקרבת מקום מגוריה.
כוחה של קהילה
"אחת הבעיות של מערכת הבריאות כיום בכל הנוגע למשבר האקלים היא איסוף הנתונים", אומרת ד"ר סתיו שפירא שמובילה את המחקר ביחד עם פרופ' מיה נגב וד"ר ענת רוזנטל. "גם אם אדם מגיע לקבלת טיפול רפואי הנובע מבעיות הקשורות למשבר האקלים, הבעיה אינה מתויגת ככזאת מכיוון שהמערכת לא מכוונת לכך", היא מסבירה.
ד"ר סתיו שפיראצילום: באדיבות המצולמתעל פי נאטור, "לא ניתן להבחין בין פגיעוּת לשינויי האקלים לבין אתגרים אחרים המשפיעים על הבריאות והרווחה של אוכלוסיות". כלומר, אחת המסקנות המרכזיות שעולות מהמחקר היא הקושי להפריד בין אתגרים כתוצאה מביטויי שינוי האקלים לאתגרים נוספים בחיי האוכלוסיות הפגיעוֹת. האוכלוסיות מושפעות מגורמים כמו עוני, שוליות חברתית (אוכלוסייה שנמצאת בשולי החברה), אלימות וחסמים בנגישות לשירותי בריאות ולשירותים אחרים, ועל כן החוויה של פגיעה מביטויו של משבר האקלים אינה תופעה עצמאית. שפירא מספרת ש"אחד האנשים שראיינו טען שאין לו עניין במשבר האקלים מכיוון שאין לו אפילו מדרכה ללכת עליה בכפר". על כך ניתן להוסיף את חוסר האמון כלפי הממסד – דבר המותיר למעשה את בני האוכלוסיות הללו לדאוג לעצמן.
על אף המצב הלא פשוט המתקיים בחלק מהקהילות בנגב, פועלים כמה מנגנונים קהילתיים ויוזמות מעוררות השראה. המשותף לכולם הוא השאיפה לתת מענה, ולו חלקי, לסיכונים האקלימיים העומדים בפני החברה הבדואית בנגב. לדוגמה, בכפר אבו-תלול שנמצא בין באר שבע לדימונה הוקמה מרפאה מקומית לאחר עשור של מאמצים מצד הקהילה. מעבר לשירות הרפואי שהמרפאה מספקת באופן יומיומי, היא הופכת להיות מקום מפגש בימים חמים במיוחד מכיוון שהיא ממוזגת במזגן המחובר לגנרטור – דבר שלרבים בכפר אין גישה אליו. "זה הפך להיות מרכז חוסן קטן של הכפר", אומרת שפירא. אף על פי שהפתרון הזה אינו אידיאלי מבחינה סביבתית, הוא מאפשר מקום מפלט מהחום.
יוזמות כאלה באות לרוב מהקהילה והן תוצאה של היכולת של הקהילה ושל 'משוגעים לדבר', לדחוף ולהתמיד עד להשגת מבוקשם. "אחד הדברים שראינו במחקר יותר מכל הוא שהאוכלוסיות הפגיעוֹת ביותר מנצלות יותר מנגנונים קהילתיים", מסבירה שפירא.
מעבדת מדיניות
החלק האחרון במחקר, שצפוי להתקיים בקרוב, כולל מעבדת מדיניות. זהו פורום מגוון של מנהיגי קהילות, של חוקרים מתחומים שונים, של קובעי מדיניות בתחום הבריאות ושל נציגי עמותות רלוונטיות. "מטרת הפורום היא לתכנן פתרונות ייעודיים על סמך הבעיות שאנחנו מזהים כדי להפוך את מערכת הבריאות לחסינה יותר בהקשר האקלימי, וגם את הקהילות. מבחינתנו הדבר שלוב אחד בשני", מספרת שפירא.
מתן לאורכשמדובר בסיכונים אקלימיים בארצנו החמה, לעיתים כל שנדרש הוא היכולת להיכנס לחלל סגור וממוזג כדי להפחית את החשיפה ואת הרגישות. אך הדבר שנראה בעיני רבים כמובן מאליו אינו בר השגה עבור אחרים. כדי לבנות עתיד טוב יותר עלינו לפתח חוסן אקלימי. הדרך אליו עוברת ביצירת צדק אקלימי תוך חתירה לצמצום אי השוויון הנוגע ליכולת ההתמודדות מפני פגעי האקלים. זוהי לא רק הפעולה המוסרית לעשות, אלא גם הפעולה האנושית.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
